בחודשים האחרונים "התבשרנו" בדבר הרפורמה החדשה וההרסנית במנהל מקרקעי ישראל. המטרה הלכאורית והמוצהרת של הרפורמה האמורה, היא להביא לידי כך כי חוכרים של אדמות מדינה או אדמות בבעלות קק"ל ברחבי הארץ, יוכלו לקבל בעלות מלאה בקרקע עצמה כך שיותר לא יהיה קשר של המדינה או של קק"ל לקרקעות אלה, אלא הן יעברו לבעלות פרטית. הדבר נטען, יביא לשחרור המדינה מהנטל בניהול קרקעות אלה והתלות הקיימת בין החוקרים לבין מנהל מקרקעי ישראל, ויביא גם להתעוררות בשוק הנדלן בארץ. שאלה היא שלא נעסוק בה כאן, עד כמה נכונים ואמיתיים טיעונים אלה.
אלא שמשמעותה והאמיתית של רפורמה זו, היא מיסוד האפליה רבת שנים כלפי הציבור הערבי במדינת ישראל בנוגע לחלוקת אדמות מדינה. נפרט.
כידוע, בבעלות המדינה שטחי מקרקעין גדולים ברחבי הארץ, כולל ביישובים הערבים, ואולם גם במקומות אחרים. לציין, כי חלק גדול מקרקעות אלה, אף הגיעו לידי המדינה בדרכים פסולות ותוך גזילתם מהציבור הערבי בדרכים שונות. בין יתר הדרכים ששימשו לגזל קרקעות מהציבור הערבי, היו הליכי ההסדר שהחלו לאחר קום המדינה ונמשכו עד שנות השבעים, כאשר המדינה הייתה מעבירה אדמות לבעלותה בטענה כי הבעלים או הפלאח הערבי לא הצליח להוכיח את בעלותו על הקרקע, כאשר במקביל המדינה מסתירה מהציבור הערבי, מסמכים ומפות שונות מתקופת השלטון הקודם, המנדט הבריטי, ואשר הועברו אליה מתוקף חילופי השלטון, ואשר היו יכולים לסייע לבעלים הערבי להוכיח את טענתו כי הקרקע היא בבעלותו. עד היום חלק רב מהמידע בנוגע לבעלות בקרקע מוסתר מהציבור הערבי. כך נוצר מצב, כי פלאחים רבים, אף שעיבדו והחזיקו בקרקע עשרות בשנים לא הצליח להוכיח את בעלותם על הקרקע בהעדר המסמכים הדרושים. שיטה נוספת ששימשה לגזל הקרקעות מהציבור הערבי, הייתה שיטת ההפקעות, על פיה הופקעו מהציבור הערבי שטחים נרחבים, בעיקר בירושלים, לצורך הקמת יישובים יהודים על קרקעות אלה. המדובר באלפי דונמים של קרקעות שהופקעו לצורך הקמת יישובים יהודים בלבד.
אולם בגזל הקרקעות האמור לא היה די, אלא הדבר אף נמשך בניהול קרקעות אלה על ידי מנהל מקרקעי ישראל לאורך השנים בצורה המפלה את הציבור הערבי מאז קום המדינה ועד היום.
בעניין זה, כידוע מנהל מקרקעי ישראל הוא הגוף שמנהל את אדמות המדינה. ויודגש. מרגע שמדובר באדמת מדינה, להבדיל מאדמה פרטית, הרי כל אזרח במדינה, ובכלל זה אזרח ממוצא ערבי כמובן, ללא קשר לזהותו האתנית או הדתית, זכאי ליהנות מאדמות אלה בצורה שיוויונית וללא אפליה כלשהי. אלא שעקרון השיווין האמור, החל על חלוקת המשאבים וההקצאת הקרקעות באדמות המדינה, לא היה נר לרגליהם של ראשי מנהל מקרקעי ישראל, אלא תחת זאת פעל המנהל במשך שנים רבות בצורה מפלה ולא שיוויונית, ותוך שהוא מקצה קרקעות ליהודים בלבד, ותוך החרגת הציבור הערבי ממעגל האנשים שיכולים ליהנות ממשאבי הקרקע האמורים של המדינה.
בדרך זו הוקמו יישובים יהודים רבים על אדמות מדינה, או הוחכו בערים השונות דירות או אדמות רבות לציבור היהודי בלבד, ומנגד נמנע מהציבור הערבי לפתח יישובים חדשים על אדמות מדינה או להרחיב יישובים קיימים על אדמות מדינה הסמוכות לו. בדיקה פשוטה של זהות החוכים של אדמות מדינה במשך השנים במאגר מנהל מקרקעי ישראל, מגלה מיד כי הרוב המכריע של אדמות אלה הוחכרו ליהודים, ואולי קומץ שולי הוחכר לאזרחים ערבים, בעיקר אדמות ביישובים הערבים, כפי הנראה מחוסר ברירה. לציין עוד, כי לאזרחים ערבים רבים במדינה, אין בבעלותם אדמות פרטיות, מסיבות שונות, ואף הם היו זקוקים לקרקעות לצורך התפתחות ובניית דירות משלהם.
כך נוצר במשך השנים מצב, כי אחוז גדול מהאדמות והדירות המוחכרות על ידי המדינה לאנשים פרטיים בערים השונות, הוחכרו ליהודים, שהם התופסים כיום קרקעות אלה, ואילו קומץ קטן מוחכר לערבים. בקרקעות אלה עוסקת הרפורמה, והיא מבקשת להעביר קרקעות אלה לבעלות פרטית. היינו, תחת שיישארו מוחכרות ומנוהלות על ידי המנהל, יהפכו אותם חוכרים לבעלים פרטיים של אדמות אלה, ויוכלו לעשות בקרקעות אלה כבשלהם. ברור הוא הדבר, ללא קשר למטרות המוצהרות של הרפורמה, כי הדבר נועד למסד, בדבר חקיקה, את האפליה רבת השנים בשיווק וחלוקת אדמות מדינה בישראל. היינו, מי שניהנו וזכו מפירותיה של אותה מדיניות החכרה מפלה במשך השנים, כיום גם יקבלו בעלות פרטית באותן קרקעות, ויוכלו לעשות בקרקעות אלה ככל העולה על רוחם ללא מגבלה חוקית כלשהי מצד המדינה. ברור הוא הדבר, כי המדובר במיסוד האפליה רבת השנים בדבר חקיקה, דבר שהוא פסול לחלוטין ואף שערורייתי.
