הכתיבה למקלדת.. שלי לעצמי. 

 ש. האם אני יכול לפנות אלייך .. דרך מקלדת.

ת. כן. מה שאלתך.

ש. או.קי. מה קורה?

ת. כמה דברים במקביל. אני אתחיל אולי מהקרוב לרחוק. אבל נראה. בכל אופן זה מתחיל ככה. אחד הדברם הכי חשובים - אני לא משתמש במילה משמעות ומשמעותי בכוונה מכוון שאחד אין משמעות ושתיים המילים האלו טעונות עודף משמעות עצום ורב. אם כן אני חוזר אחד הדברים הכי חשובים כרגע הוא ההסתכלות הבהירה והכואבת מאד כרגע של כל אחד מאיתנו (מכם) על עצמו אני מדבר ברמה הפיזית הכי באנלית. אתם מאד מאד עסוקים מועסקים "תפוסים" כולכם. רובכם ככולכם בפיזיות בגוף בתחושות הגופניות.. מחלות או בעצם לא מחלות ממש אלא סדרות של תחושות גופניות שלפעמים ולרוב אינן מתחברות לכלל מחלה אחת קוהרנטית ברורה - זה לרוב מעמיד את הרופאים חסרי אונים ומבולבלים.. עודף של סימפטומים שלא מתחברים לשום דבר קונקרטי.. המכנה המשותף או הקן התחתון הוא התחושות הגופניות הגוף שלכם או התחושות הגופניות הללו ולא משנה אם זה כאבים ספציפים או תסמינים כלשהם שיש להם איזה דמיון או לא למחלה כזו או אחרת הם בעצם  תופעה של מטרד עיסוק או הפרעות של תחושות גופניות כאילו הגוף אינו רוצה להניח לכם להיות בשקט לעשות את שאתם רוצים.. זה מגיע עכשו מכוון שאתם יותר ויותר מתקרבים למה שאתם רוצים או למה שאתם.. הגוף מבטא בעצם איזו הפרעה איזה מיסוך שנועד כביכול להרחיק אתכם מללכת או להיות במקום שלכם עכשיו נוכחים .. ללא שום בעיות כאבים או סבל.. הגוף  או האגו בעצם ממציא ולא במרכאות ממציא תחושות של חוסר נחת של כאב של אי שקט של עצבנות.. של בלבול..

במקביל.. וקצת מעבר לכך .. יש חפיפה או מעבר בחפיפה או בצמידות כמו שתי כפות ידיים שמתחכחות זו בזו נעשה מעבר או בעצם המילה חפיפה היא המילה המדויקת ביותר לכך חפיפה של שתי מערכות אחת עם השנייה מערכת אחת יוצאת והשנייה נכנסת .. כמו חילופי משמרות..החילופים נעשים ממש כמו חיכוך של ידיים כמו שתי מערכות חופפות שאחת נכנסת והשנייה באופן מתואם ומדוייק יוצאת.. הסבר מעבר לכך על המערכות על כל אחת מהן מי הן מה הן ומה תפקידן הוא קצת מיותר כי כולם די חשים את העיניין ואם לא יחושו אותו או ירגישו  אותו יבינו מתוך התאור של הדברים..  מדובר על מערכות שכמו מחליפות זו את זו אך  הן אינן זהות זוהי חפיפה מבחינת הכניסה של אחת לתוך המקום של קודמתה לתוך התפקיד.. אך המערכת החדשה נכנסת למקום של קודמתה אך אינה מחליפה אותה כפי שהיא הייתה אלא לוקחת את מקומה והופכת אותו למשהו אחר. ניתן לתאר את זה כשדרוג כשינוי כמהפך.. השינוי אמנם נעשה בצורה חלקה ועדינה אך הוא איננו חפיפה שבה יש חילופים של פרסונות אך התפקיד העבודה והמהות נשמרים. להפך כאן יש שינוי מהותי כמו העברת הילוך, כמו מעבר ממנוע רגיל למנוע טורבו ,או סילון.. כמו מעבר מעידן האבן לעידן התעשייה או לעידן המחשב.. זהו שינוי מהפכני לגמרי.. מדובר על כך שהיכולות העוצמות .. התפיסות הכל משתנה בצורה חלקה עדינה וללא זעזועים אך באופן כמעט מוחלט..

במקביל לכך במעגל נוסף מתרחש משהו אחר חדש .. לא ידוע ובלתי מובן .. חדש לגמרי.. בשני המעגלים הקודמים הגופני והתפיסתי אם ניתן לקרוא לזה כך השינויים שחלים גם אם  יכולים להיות מאד דרמטים ובעלי עוצמות גבוהות כאן במעגל הנוסף נגיד שנקרא לו המעגל הפנימי אם כי הביטוי הזה  יכול לבלבל אבל הוא  מדוייק מדובר על מעגל פנימי מכוון שהוא כולל או שיש לו איפיונים ותכנים הכי פנימיים  הכי עמוקים המאווים הרצונות החלומות הכי הכי כמוסים והכי אישיים של כל אחד ואחד.. ואם זאת המעגל הזה הוא גם המעגל שמאחד  ומחבר את כולם.. זהו מעגל שבו יש חיבור הן לתכנים הכי עמוקים של כל אחד עם עצמו והן חיבור הכי מיידי ללא חומות אינטימי לכל אחד ואחד מהאחרים. זהו מעגל פנימי בכך שהוא  מעגל שבו הישות של כל אחד נפגשת עם עצמה ועם כל האחרים באותו המקום.

התחושה הידיעה וההרגשה של המקום הזה כבר מבעבעת כבר קורמת עור וגידים.  כולם כבר חשים הרבה יותר את הקרבה לתכנים הכי פנימיים שלהם. את החלומות את המאווים את הרצונות שלהם. את המופלא שאליו  תמיד שאפו (והסתירו אולי מעצמם וניסו לשכוח ולא לחשוב על-זה) ועכשיו זה שב ועולה הקסם של היקום הרצון שיהיה קסום שיהיה מופלא - גם בפנים וגם מבפנים.. דברים משונים עולים .חוויות ששכחנו. חוויות שלא ידענו שיש לנו.. ומצד שני התחושה של שותפות הגורל של האחווה של השייכות של הקשר למשהו באדם האחר בזר בשונה ובזה שאיני מכיר.. לפתע אני רואה מישהי.. שאני לא מכיר, או מישהו , או סתם מסתכל על אנשים זרים כך סתם.. ואני לא חש זר יותר. אני לא חש שהם זרים. הם דומים לי, אני מכיר אותם, אני מכיר את התחושות שלהם.. אני מכיר את הסיטואציה שבה הם נמצאים. אני הייתי יכולתי להיות באותה סיטואציה זה היה יכול להיות אני .זה אני...  המעגל הפנימי שבו אני מתחבר לתכנים הכי עמוקים שלי . מתחבר גם בו בזמן לכל אחד אחר.. מכוון שכך פנימי.. והכל מתהפך לפתע.. העולם האנשים אני. הכל נראה חיצוני מנוכר זר מי אני? מה אני? איפה אני? למה דווקא אני? ועכשיו כאליו מתהפך כמו בגד שהפנים שלו יוצא החוצה. ולפתע הכל הכל פנימי.. אני אתה הם אנחנו .. אין הבדל העולם היקום אלוהים.. הכל בתוך המעיל הזה רק שקודם המעיל היה הפוך -הסתכלתי עליו מבחוץ עכשיו הפכתי את המעיל.. עכשיו הכל בפנים...

אז למה לא ברור לא מובן.. לא ידוע חדש ?? כי לפתע אין יותר חוקים אין יותר עולם אין מציאות - חיצונית - הכל פנימי - אין אפשרות בעצם לחקור לבדוק לגלות.. אין אפשרות להיות - מבחוץ לא שייך - חוקר שאיננו מעורב.. אפשר רק לחוות- וכשחווים- חווים לא יודעים. אי-אפשר לדעת! אין מה לדעת. אתה יכול לדעת מה החוקים - יש חוקים - אין חוקים - יש מציאות - אין מציאות - יש ודאות - אין - השאלות של חקירה ,הבנה ,בירור. בדיקה כבר אינן רלונטיות.. אין אפשרות לחקור לבדוק.. יש חוויה כללית פנימית אישית.... איך היא נקראית מה שמה .. מי היא.. אלו שאלות שלא לא יכולות לקבל מענה ..אין בהן גם צורך... מה תשאל שאלה כמו איך אפשר לחוות ... את החוויה שתחווה ?? אין אפשרות אפילו להתחיל לחשוב על השאלה מה היא אומרת בעצם.. החוויה היא חוויה ... איך מה מתי כיצד... אין זה חוויות אלו תיאורים. מסקנות. הבנות. הכנות. בדיקות. הכל. הכל חוץ מחוויה..

ואם לסגור את המעגל ... המעגל הפיזי והמעגל הריגשי נקרא להם כך של המערכות החופפות וגם המעגל הפנימי. כל המעגלים הללו הם בעצם שותפים במקביל, כל אחד בדרכו. בחוויה הזו שמתרחשת כרגע. כאשר הפיזי בעצם עושה את העידכונים את ההתאמות שלו לתהליך הזה. והריגשי גם-כן ע"י שינוי או שידרוג של היכולות והתאמות. והמעגל התפיסתי .. מביא לסיום התהליך או לסיום של הפיכת המעיל. והפיכת כיוון ההסתכלות. במקום מבחוץ פנימה, למבפנים החוצה. ויוצר במקביל בכל המעגלים את השינוי וההתאמות..

אם נסתכל כרגע על המעגל הפיזי.. ונראה שיש כאבים הסחות דעת הטרדות סבל של הגוף הפיזי שמתבטא בכל מיני תסמינים שונים.. יתכן שזו לא רק ו נגיד כך האגו הנאחז בגוף. על-ידי תחושות וכאבים. ומנסה למשוך אותנו מהמקום של עכשיו וכאן ולברוח מעצמנו.. יש כאן משהו נוסף.. ויתכן שמדובר כאן על כיוון הפוך ושונה. האגו הופך בעצם לתלק מהתהליך המקדם. אם קודם הוא קידם אותנו לדרך ללא מוצא, שבא רק דחף אותנו להתקדם להשיג עוד פסגה ועוד. כדי שנמצא בסוף מול תהום ואז הוא  ידחוף אותנו למטה.. כאן הוא  דוחף אותנו לתהום הוא  זורק אותנו מהצוק. אך בנפילה עצמה. בהיפוך של כיוונים, כשאנחנו עכשיו נופלים נפילה חופשית לתוך התהום הפעורה אל מותנו אל סוף הקיום שלנו. אנו מגלים את העובדה המשמחת או המרוממת שבעצם כשקפצנו לתהום וזרקנו  את כל מה שהיינו. איבדנו את השרידים האחרונים ואת הקליפות האחרונות שבעצם הפרידו בינינו  לבין עצמנו. ובנפילה הזו אנחנו מקבלים את מה שבפנים. את מי שאנחנו.. או למעשה את מי שאנחנו כבר לא-את הכל-את מה שתמיד חיפשנו. את האלוהי. את המופלא. את הנישגב..ועכשיו האגו הופךמאויב לאוהב.. הוא זה שהכריח אותנו ללבוש את הבגד שכבר לחץ. ועכשיו הוא זה שעוזר לנו להפוך אותו. סופית.

ובתוך כך, במעבר הזה. בהפיכת המעיל הז.ו בהפיכת העולם בעצם. כביכול עמדנו על הראש קודם.. הרגליים שלנו היו למעלה.  ועכשיו שקפצנו לתהום  אנחנו התהפכנו .. ועומדים על הרגליים.

ופתאום הכל מסתדר.האדמה למטה והשמיים למעלה. ואין אפשרות או צורך להסביר דבר- 

כבר הכל  ברור.