א אדר-אדר מלשון "אדרת שיער". חודש אדר מסמל מצב רוחני שבו האדם מתחיל לגלות בתוכו כוחות שעוזרים לו להתגבר על האגו שלו, להתאחד עם הכוח העליון וכך להגיע לשלמות. אוזני המן (כיסי המן) - אוזני המן נקראים 'כיסים' (המן - טאשים), המסמלים חסרונות לקבלת הרוחניות. המנהג לאכול "אוזני המן" בפורים נועד להזכיר לנו שהמן המסמל את האגו ששולט בנו הוא הסיבה להרגשת הכיסים הריקים, ההרגשה שחסרה בחיינו רוחניות. אחשוורוש - הרגשת האדם את הבורא ככוח שלילי, מכונה "אחשוורוש". וכשהוא מורגש באדם ככוח חיובי, מכונה הבורא "מלך". אסתר המלכה - אסתר מסמלת את הקשר בין האגו של האדם לבין "המלך", כוח הנתינה. הקשר הזה נסתר מהרגשת האדם. לאחר שיתגבר האדם על ההפרעות, הוא יגלה שהכוחות ה"רעים" הם "עזר כנגדו". ב בגתן ותרש - בגתן ותרש הם שניים מיועציו של המן. מזימתם להתנקש בחיי המלך, מסמלת את ניסיונם לחבל בהתקדמות התהליך הרוחני. מרדכי הוא שמתריע על ניסיונם זה ומסכל אותו מבעוד מועד. ג גמר התיקון הכללי- גמר התיקון הכללי הוא המצב השלם, הנצחי והאינסופי, שאליו צריכה להגיע כל האנושות. חג פורים מסמל את המצב הזה. בשלב הראשון, יגיע כל אדם, על ידי לימוד חכמת הקבלה, לגמר התיקון הפרטי שלו. כאשר כל בני האדם יגיעו אל גמר תיקונם הפרטי, יתקיים גמר התיקון הכללי. לימוד חכמת הקבלה מזרז את הגעתנו לגמר התיקון הפרטי והכללי. ד דורמיטא- מושג קבלי שפירושו שינה. זהו מצב מתקדם המתרחש בסוף הגלות, שבו מסתיר הבורא את טובו מהנבראים. מטרתו לעורר בהם צורך עז לגלות אותו והשתוקקות לכוח חדש שיוציא אותם מהגלות לגאולה. ה המן הרשע-"המן" מסמל את הטבע האגואיסטי שקיים בכל אדם. הוא נקרא "רשע" מפני שמונע את האדם מלהגיע לחיים שלמים ושלווים. ו ושתי - ושתי מסמלת את המדרגה הרוחנית הקודמת, ולכן מרגע שבו מתחיל סיפור המגילה המסמל את ההתפתחות הרוחנית, ושתי אינה מופיעה יותר. ז זרש- היא אשתו של המן. האגו של האדם מתחלק לשני חלקים, זכרי ונקבי. "המן" מסמל את החלק הזכרי של היצר הרע ו"זרש" מסמלת את החלק הנקבי של אותו האגו. ח חג - החגים שלנו הם מעין תחנות שאנו עוברים בנתיב ההתפתחות הרוחנית שלנו. ט טבעת המלך - טבעת המלך מסמלת את האפשרות שנותן הבורא לאחד משני הכוחות הקיימים באדם, "המן" ו"מרדכי", להתחיל לפעול. בכך מאפשר הבורא לאדם לבחור בעצמו את כיוון התפתחותו. י יהודי - מלשון "ייחודי", מיוחס לאדם שמתאמץ לייחד את כלל המקרים שבחייו למקור אחד יחיד ומיוחד - הבורא. כ כיפורים - יום הכיפורים הוא המצב הרוחני שבו אנו מפתחים בנו את הרצון לקבל את התענוג הגדול ביותר במציאות. לכן ביום הכיפורים נקבעו צום והגבלות נוספות המסמלים את חוסר יכולתנו לקבל את המילוי. אולם בעוד שביום הכיפורים אנו רק מכינים את עצמנו לקבלת השפע, בפורים אנחנו כבר מקבלים את השפע ומתמלאים באור העליון. "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"- המלך מכוון את האדם להעדיף את תכונת הנתינה שאותה מייצג מרדכי, על פני תכונת הקבלה שאותה מייצג המן הרשע. הבורא חפץ ביקרה של תכונת הנתינה כי במצב המתוקן היא תתעלה מעל כל יתר הכוחות האגואיסטיים הטבועים באדם. אז יוכל האדם להשתמש בתכונותיו הטבעיות בצורה הנכונה והמתוקנת. ל לבוש מלכות - "לבוש" מסמל את הכוונה על מנת להשפיע, שמתלבשת על רצון האדם שאותו מסמלת בחכמת הקבלה ספירת המלכות. מ מגילת אסתר - מגילה מלשון "גילוי", ואסתר מלשון "הסתר". מגילת אסתר מסמלת את התגלות המציאות הרוחנית לאדם, מציאות שעד עתה הייתה נסתרת ממנו. מדי - מלשון "די". היהודים החיים ב"מדי" מסמלים את אותם הרצונות באדם שאמרו "די" בכל הנוגע להמשך תהליך ההתפתחות הרוחני. די להם להשקיע מאמצים בכדי להגיע לרוחניות והם נכנעים לאגו הטבוע בהם. מלך - המלך במגילה מסמל את הבורא שמולך על כל המציאות. מסיכה-מסמלת את ההסתרה שעליה מבוססת מגילת אסתר. מנהג המסיכה נועד להדגיש עד כמה חיצוניות החיים מסתירה את הכוח הפנימי, הכוח העליון. מרדכי היהודי - השם "מרדכי" בא מהביטוי הארמי "מרי דכיא", שפירושו זך ונקי. מרדכי מייצג את הרצון הזך והנקי ביותר שקיים באדם, הרצון לגילוי הבורא. "יהודי" מלשון "ייחודי", כלומר, את כל המצבים והאירועים שעובר מרדכי בדרכו, הוא מייחד לבורא. מרדכי מבין שמצבים אלה נשלחו אליו מהבורא בכדי לסייע לו להשיג את מטרתו. משלוח מנות - מנהג משלוח המנות איש לרעהו מסמל את תכונת ההשפעה, את פעולת הנתינה לזולת. משלוח המנות מבטא את תכונת האהבה בין איש לרעהו ולכן הוא כולל מזון ומשקה כאות לשלמות המתנה. "משנכנס אדר מרבין בשמחה" - חג פורים שחל בחודש אדר, מסמל את ההתחדשות האחרונה בסדר המצבים שעובר האדם בדרכו לרוחניות. המושג "חודש" מסמל התחדשות פנימית, ובחודש אדר האדם הופך ראוי לקבל את כל התענוגים שלשמם נברא. לכן נהוג לומר "משנכנס אדר מרבים בשמחה". נ נס פורים - אדם הלומד את חכמת הקבלה משתוקק לרכוש את תכונת הנתינה - "מרדכי", ולפתח אותה על פני הטבע האגואיסטי שטבוע בו - "המן הרשע". התגלות כוח הנתינה שבאדם מכונה "נס פורים". ס סוסו של מרדכי - "סוס" מסמל את רצונו של האדם לקבל הנאה. כשמרדכי גובר על המן, הוא מקבל את השליטה על רצונו של האדם וזה נקרא שהוא "רוכב על הסוס". ע עד דלא ידע - עד דלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", זהו מצב המציין את גמר התיקון של כל הרצונות. בנקודה זו האדם אינו זקוק יותר לבדיקות ובירורים ביחס לאופן השימוש ברצון שלו. האדם שהגיע למצב המתוקן אינו מבחין עוד בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". עד חצי המלכות - ספירת המלכות מסמלת את כלל רצונות האדם. על חצי מהרצונות שולט כוח הנתינה ולכן הם מותרים לשימוש. על החצי השני שולט כוח הקבלה ולכן אסור לאדם להשתמש בו. המלך, הבורא, מתיר לאסתר המלכה להשתמש בכוח הנתינה בלבד - "עד חצי המלכות". עמלק - עמל"ק הם ראשי תיבות של "על מנת לקבל". המן מייצג את הכוונה האגואיסטית, הכוונה על מנת לקבל לעצמו, לכן נאמר שהוא מזרע עמלק. לעומתו, מרדכי היהודי מייצג את הכוונה לתת לזולת, הכוונה על מנת להשפיע. עץ התלייה - עץ התלייה הוא "עץ הדעת" שמסמל את הרצון לקבל שבאדם. ניתן להשתמש בכוח זה עם הכוונה על מנת לקבל לעצמו, שמכונה "המן", או עם הכוונה על מנת להשפיע לזולת, שמכונה "מרדכי". בתחילה חושב "המן" שהוא יכול לשלוט על כוחות הקבלה שבאדם, ורוצה לתלות את מרדכי על עץ התלייה. אולם מאוחר יותר מתגלה ש"מרדכי", הכוונה על מנת להשפיע לזולת, הוא ששולט בעץ, ותולה עליו את "המן". עשרת בני המן - כל גילוי רוחני מתגלה בעולם דרך עשר הספירות. המקובלים מסבירים לנו שהכוחות הרוחניים מתגלים באדם בתחילה בצורתם האגואיסטית, כ"עשרת בני המן" שמכונים בקבלה גם "קליפות". במהלך תיקונו הופך המקובל את "עשרת בני המן" לכוחות של נתינה. פ פור - פור הוא גורל. מציין את הכוח המיוחד שמוציא את האדם אל העולם הרוחני ומאפשר לו לשלוט בגורלו. פורים - מהמילה "פור" שמשמעותה "גורל". האדם שצועד לכיוון הרוחני במטרה לרכוש את תכונת הנתינה, יצליח לשנות את גורלו. אדם שזוכה בכוח הרוחני מתגבר על כוחות הרע שבתוכו ולכן נחשב הדבר לנס ונקרא "גורל" או "פור". פרס - היהודים שחיו בפרס מסמלים את הרצונות שאותם האדם לא ברר עד תומם. האדם נמצא במצב שבו הוא חצוי לשניים, הוא רוצה להתקדם לרוחניות אבל גם הגשמיות עדיין חשובה לו. פתשגן הכתב - זוהי תוספת למכתב שמסבירה את תוכנו. במגילת אסתר מסופר על שני פתשגנים. הפתשגן הראשון מבאר את הצורך לברר את ההתנגשות בין הכוחות האגואיסטיים לבין הכוחות האלטרואיסטיים שבאדם. ואילו בפתשגן השני כבר ברורה המשמעות כי "היהודים" שבאדם - הכוח האלטרואיסטי, מפריעים ל"המן" - הכוח האגואיסטי לבצע את זממו. צ צום - מנהג הצום מרמז על מצב שבו האדם מחליט להגביל את עצמו, להפסיק להשתמש ברצון לקבל שלו, ויהי מה. ק קריאת המגילה - משמעותה של המילה "קריאה" היא "גילוי". קריאת המגילה מציינת את גילויו של האור הגדול, שמברר את רצונות האדם ומתקנם. האור מגיע ממדרגה גבוהה יותר ולכן מבהיר לאדם ומגלה לו את מה שלא ראה קודם לכן. כך זוכה האדם באמצעות האור העליון שנקרא "קריאה", לגילוי כוחו הטוב של הבורא שנקרא "מגילה". ר ריקוד - צורת ביטוי המבטאת תחושת אחדות והרגשת שמחה. הרוקדים מרימים את עצמם מעל הקרקע לאוויר. ביטוי זה מסמל את רצון האדם "לקפוץ לשמיים", ואת הסכמתו עם דרך ההתפתחות הרוחנית שמטלטלת אותו פעם לכאן ופעם לכאן, כמו בריקוד, אך מביאה אותו בסופו של דבר אל השלמות. ש שושן - היהודים שחיים ב"שושן", מלשון "שושנה בין החוחים" (קוצים), מסמלים את רצונות האדם שמסכימים ללכת "עד הסוף" בדרך ההתפתחות הרוחנית, ולכרות את הקוצים, את הרצונות האגואיסטיים שמפריעים להם בדרך אל ה"שושנה" שמסמלת שלמות רוחנית. שתייה לשכרה - שיכר מסמל את "אור החוכמה". בפורים ניתן לשתות ולהשתכר כמה שרוצים, מפני שחג זה מסמל את גמר התיקון של נשמת האדם. זהו מצב שבו מצוי הנברא בחיבור מושלם עם הכוח העליון, ויכול לקבל את כל התענוג שמגיע ממנו, המכונה "אור חכמה", ללא שום הגבלה. שמחה - היא סימן של התפשטות ההנאה ברצונות המתוקנים. ת תחפושות - תחפושות בדומה למסיכות, מסמלות את ההסתרה. חכמת הקבלה מאפשרת לאדם לחדור דרך ההסתר לעבר גילוי האמת ולהסיר מעליו את התחפושות, את השקר שבו חי עד אותו הרגע. תלייה/תליית המן - ראה "עץ התלייה" תענית אסתר - ראה "צום"
