מטרות המאמר
במאמר זה ניסינו לבדוק תופעה שנתקלנו בה מסביבנו.
התחושה שהתעוררה בנו הייתה שהילדים הבכורים במשפחה עוברים את גיל ההתבגרות בצורה קשה יותר מאחיהם .
גיל ההתבגרות שלהם מלווה כעסים, מריבות וסכסוכים ברמות חריגות.
מהיכרותנו כל המשפחות היו 'נורמטיביות'. כלומר אבא אמא ובדרך כלל 3 ילדים.
לאחר שנתקלנו שוב ושוב בתופעה חוזרת זו נגשנו לבדוק האם יש עדויות בכתובים. תשובה מדויקת לא מצאנו, אך אולי ניתן להבין את הסיבה לאור המידע המצורף. אדלר תלמידו של פרויד ניתח את השפעת מיקום הילדים במשפחה על התפתחותם ואופיים.
הילד הבכור, נולד להורים חסרי ניסיון, אך מלאי רצון טוב לתת לילד מלוא תשומת לב, העשרה ותמיכה.
הוא מלמד את הוריו להיות "הורים". לפי אדלר הילד הבכור נוטה לשמרנות, לא אוהב שינויים, שאפתן והישגי.
לעתים קרובות הוא מחקה את הוריו, ממשיך את הציפיות שלהם שישיג את מה שהם לא השיגו.
מפתח אחריות, דאגה ויכולת ניהול. יחד עם זה, הוא יותר זהיר.
עם הולדת אחיו הופך הבכור להיות "המלך המודח".
הוא צריך ללמוד להתחלק בתשומת הלב של הוריו, עם דמות נוספת - מתחרה.
הבכור ינסה לשוב ולכבוש את מקומו באמצעות הישגים וניצחון.
הילד האמצעי נולד להורים בטוחים יותר, פחות דאגנים ועסוקים .
אין עליו פיקוח חששני של הורים, ולכן הוא מסוגל לקחת סיכונים ולהיענות לאתגרים. [מאסן, קונגר וקאגאן 1979].
הוא נתון בתחרות מרגע לידתו, בדרך כלל, הוא מנסה להשיג את אחיו הבכור אך אינו מצליח.
לפעמים ינסה להציב לעצמו מטרות שאינו יכול להשיג, וירגיש תחושת כישלון.
לעיתים יאמץ לו דרך התמודדות נכונה יותר. הוא ינסה להצליח במקומות ובדברים בהם אחיו אינו טוב יתחרה ויצליח להיות הראשון.
הילד השני גם נהנה מאחיו הבכור המשמש לו דוגמה. הוא לומד ממנו, ומחקה אותו ולכן לא פעם מקדים ביכולותיו
למשל: מתלבש בגיל מוקדם יותר, לומד מוקדם לרכוב על אופניים.
הילד רגיל מילדותו להתחלק ולשתף פעולה עם ילד נוסף. לכן הוא יותר חברותי , ומשתף פעולה ביתר קלות עם קבוצת הגיל.
הילד הצעיר או בן הזקונים זוכה בפינוק ובהגנת יתר לא רק מהוריו אלא גם מאחיו בייחוד מאחיו הבכור.
( "שדני ירגיש מה שאני הרגשתי שהוא נולד" אמר לי פעם ילד בן 7 כאשר נולד לו עוד אח -אורי.)
הוא יכול לפתח אישיות תלותית וחוסר בטחון עצמי. פינוק היתר מפריע לתהליך ההתפתחות התקין.
הוא רגיל שמוותרים לו "כי הוא קטן וחלש" , סולחים לו, והכל מגיע לו.
תכונות אילו עלולות לפגום בהסתגלות ובשילוב חברתי. הילד רוצה לקבל כל חיי מה שקיבל בבית בילדותו.
אבל האחים הגדולים מהווים לו מודל חיקוי ואתגר המאיצים, לא פעם, את התפתחותו. מכריחים אותו לוותר ולהתחשב באחרים.
בני הזקונים רגילים לחברת ילדים ולשיתוף פעולה איתם, לכן הם נוטים להיות חברותיים ובעלי צורך בחברת ילדים.
הילד הצעיר במשפחה יכול לפתח אישיות מרדנית, על מנת להבדיל עצמו מאחיו. הוא ייטול על עצמו סיכונים, יחפש ויתנסה בהרפתקאות. תאור השפעת המקום במשפחה, הוא כללי וסכמטי ואינו לוקח בחשבון את מין הילד, את פער השנים בין הילדים ואת דפוסי החינוך של ההורים.
למשל, מצאו שילד הגדל עם אחיות, יוצר קשר טוב עם נשים נהנה מחברתן ואף מראה להן רגשות, חמימות ואהבה. כך גם להפך, ילדה הגדלה עם אחים בנים.
מה קורה כשהילדים מתבגרים?
גיל ההתבגרות מתאפיין בקונפליקטים.
קונפליקטים פנימיים של המתבגר בין ההתפתחות המינית, הקונטיבית - שכלית, והחברתית.
קונפליקטים חיצוניים - בין המתבגר להוריו ובין קבוצת הגיל של המתבגר והוריו.
המתבגר הרוצה לפלס את דרכו לבניית אישיות עצמאים וייחודית, מנסה להבין את השינויים המתחוללים בגופו. שינויים מהירים המשפיעים על מצב הרוח וההתנהגות.
הוא נעזר ביכולתו השכלית המתפתחת ובקבוצת חבריו בני גילו.
היכולת קוגניטיבית מאפשרת למתבגר לצפות מה יאמרו לו הוריו ולתכנן תשובות
מושכלות וחריפות. הוא לא מקבל תכתיבים לא מנומקים ולא הגיוניים, ומזהה לראשונה שהוריו אינם מושלמים. המתבגר כועס על הוריו שאינם מבינים לרוחו, אינם נותנים לו להיות כמו חבריו, אינם מעודדים אותו ואינם תומכים בקשיי התבגרותו. הוא מצפה שהוריו יתמכו בו ויאהבו אותו ללא תנאים.
גם ההורים מרגישים רגשות מעורבים כלפי המתבגרים: גאווה והתפעלות מהתפתחות הילד, תוך רצון שיישאר ילד. הם רוצים להיות חברים של המתבגר שהפך להיות "אדם חדש" יפה וחכם, אך לכפות עליו את רצונותיהם, דעותיהם ועמדותיהם.
הם כועסים על דרך התנהגותו של המתבגר, לבושו, צורת דיבורו, חבריו, לימודיו
בבית הספר ודעותיו.
התנהגות ההורים מגבירה את הבלבול של המתבגר, בייחוד של המתבגר הבכור.
כמו לאורך כל חייו הוא "המורה והמחנך" של הוריו ומכריח אותם למלא את תפקידם כהורים..
לאחים הבאים אחריו דרך ההתבגרות כבר סלולה.
הילד השני במשפחה, יחפש לו דרכי התמודדות שונות מאחיו הבכור.
גם בגיל ההתבגרות הוא יאמץ דפוסים המבליטים את תכונותיו הטובות ההפוכות לדפוסים של אחיו הבכור.
אם הבכור היה "מרדן רועש" רב וכועס בקולניות, יהיה השני "מורד שקט", "עושה מה שבראש שלו בלי לעשות יותר מדי רוח".
הילד הצעיר נהנה כרגיל מאחיו הבכורים, הוא מנצל את ניסיון הוריו ועייפותם מאחיו, את הגנות אחיו ואת נחמדותו. לבניית אישיות עצמאית.
כך גם בגיל ההתבגרות שומרים המתבגרים בדרך כלל על דפוסי האישיות שפתחו בילדותם.
התחרות ביניהם הופכת לעזרה ולתמיכה מול ההורים. המריבות משתנות, נחלשת ונעשית מתוחכמות יותר, ברמה ובדפוסים אחרים. [רייט 1987]
בתרגיל תקשורת חברתית, מבקשים מהמשתתפים להתחלק לקבוצות על פי מקומם במשפחה. קבוצת בכורים, קבוצת אמצעים וקבוצת צעירים. המשתתפים מתבקשים לספר על ילדותם, יחסיהם עם האחים האחרים ועם ההורים. מה היה בילדותם, בגיל ההתבגרות וכיום בבגרותם ואיך הם השפיעו על חייהם.
בתרגיל נמצא שהרגשות, דפוסי ההתנהגות בתוך הקבוצות היו דומים. מעניין היה לעקוב ולראות עד כמה האמוציות היו חזקות ומשמעותיות גם בעת הפעלת התרגיל - לאנשים מבוגרים למרות שדרכי הפעולה נעשו מתוחכמים ומוסווים יותר.
המיקום במשפחה השפיע על התפקוד כמתבגרים וכמבוגרים, על בחירת אורח החיים, ולעיתים גם על בחירת המקצוע בו הם עוסקים.
מהכתוב ניתן להסיק כי משום והילד הבכור הוא פורץ הדרך מול הוריו, כך גם בגיל ההתבגרות הוא זה אשר יעשה את כל המלחמות הקשות האחרים יגיעו לדרך סלולה להורים מנוסים יותר. ביבליוגרפיה: איפה הילד? על מקום הילד במשפחה. אוזן קשבת, דר' ארז מילר 2007
תיאורית הלמידה החברתית ותיאורית סקינר, מתוך ספר הלימוד: "מפגשים עם הפסיכולוגיה", רכס 1999
תיאורית אדלר, מאסן קונגר, קאגאן התפתחות הילד ואישיותו, לדורי 1979
הורים למתבגרים ברשת
בית להורי המתבגרים
