מי שנזקק לאישור תרגום נוטריון מקבל מהנוטריון בסופו של תהליך האישור, אצווה של מסמכים הכרוכים בסרט אדום עם מדבקה אדומה, מוטבעים בחותמת, בחותם ובחתימות של הנוטריון, כמצוות החוק.
המסמכים הכלולים באישור תרגום הנוטריוני הם משלושה סוגים. המסמך הראשון הכלול באישור התרגום הנוטריוני הינו המסמך שאותו יש לתרגם מאנגלית, לתרגם מעברית, או לתרגם משפה אחרת שהינה שפת המקור. המסמך השני הכלול באישור התרגום הנוטריוני הינו התרגום של המסמך בשפת המקור בתרגום לעברית, בתרגום לאנגלית, או לשפה אחרת שהינה שפת היעד.
המסמך השלישי הכלול באישור התרגום הנוטריוני הינו נוסח אישור התרגום, קרי כי התוכן של המסמך המתורגם לשפת היעד, תואם את תוכן המסמך בשפת המקור. מסמך זה הוא שמצוי מעל היתר באישור התרגום הנוטריוני. אולם יש לשים לב כי לנוסח אישור התרגום יכולות להיות מספר ווריאציות, כתלות במסמכים הכלולים באישור, שיכולות להעיד על חוזקם הראייתי של מסמכים אלו.
נוסח אישור תרגום נוטריון כולל תמיד את המספר הסידורי של האישור הנוטריוני ברצף האישורים הנוטריוניים אצל הנוטריון שמנפיק את האישור, ואת שם הנוטריון וכתובתו, והצהרה של הנוטריון כי הוא שולט היטב בשפות העברית והאנגלית, או בשפות מקור ויעד אחרות, לפי העניין. כן כולל המסמך הנוטריוני את הצהרת הנוטריון כי הוא מאשר את דיוק התרגום בחתימת ידו ובחותמו, תאריך, והשכר ששולם לנוטריון בגין האישור.
אולם הנוטריון גם מצהיר בגוף האישור הנוטריוני שתי הצהרות שיש בהם ללמד על המהימנות הראייתית של המסמכים הכלולים באישור הנוטריוני לתרגום. שתי ההצהרות מתייחסות למסמך בשפת המקור. לצורך העניין נניח כי שפת במקור היא עברית ושפת היעד היא אנגלית.
ההצהרה הראשונה של נוטריון מתייחסת לשאלה איזה מסמך תורגם: המסמך המקורי בעברית, או העתק מאושר של המסמך המקורי בעברית, או מסמך שאינו המקור או העתק מאושר של המסמך המקורי בעברית.
ההצהרה השניה של הנוטריון מתייחסת לשאלה, האם מסמך המקור בעברית מצורף לאישור הנוטריוני, או העתק צילומי שלו.
לשאלה אם המסמך בשפת המקור המקורי תורגם, ואם הוא זה שמצורף לאישור תרגום הנוטריון יש השלכה על מהימנותו. אם תורגם מסמך המקור, ומסמך זה גם צורף לאישור, אזי המהימנות שתיוחס לו תהיה הגבוהה ביותר. גם אם המסמך שצורף הוא העתק צילומי של המסמך המקורי אישור התרגום הנוטריוני יהיה ללא רבב ראייתי, אם התרגום הוא של מסמך המקור או אף של העתק מאושר שלו. אולם אם המסמך בשפת המקור אינו המסמך המקורי עצמו, או העתק מאושר שלו, אלא העתק רגיל שלו, יש מקום לבחון את מהימנותו כראיה. המסמך לתרגום הוצג לנוטריון כנתון, ואין לנוטריון דרך לדעת מבלי שהמקור הוצג בפניו, האם קיימים הבדלים בין העתק המסמך למסמך המקור. כך למשל, קיפולים במסמך המקור בעת העתקתו עלולים לגרום להשמטת מילים, ומילים דהויות במסמך המקור עלולות שלא להופיע היטב או בכלל במסמך המצולם. כך גם תוספות או מחיקות שנעשו על גבי ההעתק ואין הן מופיעות במקור, עלולות ליצור הבדל בין מסמך המקור להעתקו.
אין תפקידו של האישור הנוטריוני ליצור או לאיין מהימנות או משקל ראייתי של המסמך המתורגם, אלא רק לתקף את נכונות תרגומו. בכך ממלא הנוטריון את תפקידו. אולם על מי שבוחן את המסמכים לצרכים ראייתיים, כגון שופט היושב בדין, או פרקליט שמייצג צד, לקרוא באישור הנוטריוני מה הוא המסמך שעליו נסמך הנוטריון כאשר ניתק את אישור תרגום הנוטריון- המקור של המסמך או העתק מאושר שלו שניתן לייחס להם מהימנות ראייתית גבוהה יחסית, או שמא העתק אחר שאז מהימנותו הראייתית צריכה להיבחן, אף אם יתברר לבסוף כי ההעתק תואם המקור ללא עוררין.
