הרבה שנים חלפו מעת שביקרתי ב-LOURDE*, עיירה צרפתית קטנה בפירנאים, בו נגלתה האם הקדושה בפניה של Bernadette Soubirous, והפכה את חייה לסיוט ואת העיירה למקום עליה לרגל של מיליונים.
אולם הזכות ל-VISION, אינה שמורה רק לקתולים, וקדושים יכולים, (שמא צריכים), להיות גם במדינתנו, (על אף שאני לגמרי לא בטוח שמעמד של קדוש, [בעיקר אם מוצאו אירופי], בחיים או אחריהם, מקנה יתרונות כלשהם במדינה שלנו).
אולם קצת אחרי השיחה שניהלתי עם אבי שמת לפני רבע מאה, במהלכה בישרתי לו שירדתי 7 קילו, הופיע אצלי האב הכי חשוב בהסטוריה, ואמר לי כך:
אתה מכיר את פיאד?
פיאד WHO, שאלתי, לא מודע לגודל המעמד אליו נקלעתי. אני מכיר רק את פרחי, זה שעובד בפיצוציה של סאמי.
אידיוט, הרה"מ של הפלסטינים, משיב לי הוא, שמאז האקזיט עם הסנה הבוער, הזדקן יותר מקצת, (וכאן אני משתמש בסוג של UNDERSTATEMENT), ואני מייד נזכר כי פיאד אמנם ביקר בירקא השבוע, וחנך שם איזה מתנ"ס או משהו, וכי שמו הוזכר בכל מיני פעילויות שאין בהן שום דופי, לעומת העובדה הבלתי סימפטית, שאלה היו תמיד, לטובת הפלסטינים.
אני רוצה אותו, שיהיה הרה"מ שלכם, ובחרתי בך להעביר את הבשורה לבני עמך, העברים, הוא אומר לי.
שמעתי עליו אני אומר לו, ובעת זו אני מתחיל לחשוב על היתרונות שיהיו לי, אם אני נבחר לבשר את הבשורה לבני עמי מצומקי השכל, כי ברור לגמרי שלמרות הרבה מאוד טעויות טקטיות ואסטרטגיות של בן שיחי, (בעיקר במה שקשור אלינו), כוונותיו בשיחה איתי רציניות לגמרי.
מאחר שמחשבות מסוג הפנטוז לא ממש מצריכות זמן, התחלתי להריץ תסריטים בראש על איך זה יראה אם אהפוך ל"באבא", וכיצד מוצאי הבלתי נוח לגמרי מארצו של ארפד**, ישתלב בתפקיד והגלימות שאלבש לשם כך.
החלטתי על כתום מרנג כצבע הדומיננטי, הכובע יהיה דומה לזה של אינדיאנה ג'ונס, (תמיד רציתי להיות הריסון פורד), בסעיף הנעליים לא הספקתי לקבל החלטה, כי האיש רעם לי באמצע:
נווווווווו!
נו מה, אני משיב לו ומגרד את הפדחת, כי פתאום נזכרתי שיש משחק של לאו מסי בטלוויזיה, ויהוה פה יהוה שם, יש גם אקסיומות, ואחת מהן אומרת שלא מפסידים אף משחק של ארגנטינה.
אני יודע מי הוא, אני אומר לו בקול חלוש, גם בגלל שאני עדיין ישן כאילו, וגם בגלל המשחק, וגם כי קצת נמאס לי. השיחה גלשה לחד צדדיות בלתי נסבלת, והבנתי שזו רק תחמיר, ובסוף אני גם אצטרך לעשות משהו.
בסדר, רק תגיד לי מה לעשות, ואני יוצא לדרך.
בשלב הקריטי הזה, של נכונות מאה אחוז, או COMMITMENT, שהיא, מה לעשות מילה חזקה פי אלף, נעלם לי הנ"ל והופיע זליג.
(הערת עורך: ואין מצב שבו זליג נושם עלי ממרחק של סנטימטר, ואני לא קשוב לכל צרכיו או FULLY COMMITTED).
כמובן שצרכיו של זליג מאוד לא מגוונים, בין השתנה וחירבון לבין אוכל אין כלום, (כי על זיונים הוא ויתר מזמן, בעיקר אחרי שהוא פיתח גישה מאוד אגרסיבית לכל כלבה שבאה בתחומו, גם אם היא מיוחמת, [אפשר שזה משהו שלמד ממני]), כך שאין שום קושי לנחש מה הוא רוצה בעצם, וזו לא הייתה שעת האוכל.
קמתי באי רצון מן המיטה, התלבשתי וירדתי לרחוב עם זליג.
במעלית נזכרתי בשיחה ובהתחייבות שלי, שהייתה חד משמעית לגמרי.
אז איך בדיוק אני הולך להפוך את סאלים פיאד, לראש הממשלה שלנו? ובשלב הזה של התגבשות הראשונית כ"באבא", אני מבחין כי זליג נושא בפיו חפץ.
הנחתי שהוא אסף עוד איזו פסולת בדרך, תלשתי אותו מפיו, והשלכתי הצידה.
החפץ נחת על המדרכה ובמקום שבו היה, הופיע נחש צפע. כך עמדתי אני, קשור לזליג, אל מול צפע מאיים באורך של מטר וחצי, ברחוב אבן גבירול, בואכה שאול המלך.
אולם הנחש, במקום לברוח או להכיש אותי או את זליג, התחכך ברגלי כמו חתול חנפן ובאופן ברור רמז שרצונו בליטוף קל מאחורי האוזן. ברגע שנגעתי בו עוד פעם, הוא הפך לחפץ. הבנתי את הפרינציפ, אני אומר לעצמי, דחפתי אותו לכיס, ויצאתי לדרך.
(הערת עורך שניה: זו כמובן פנטזיה, אצלנו בחיים לא יהיה ראש ממשלה עם שכל).
LOURDE*, מספר המלונות בעיירה הוא שני לאלה בפריז. (Today Lourdes has a population of around 15,000 but is able to take in some 5,000,000 pilgrims and tourists every season. With about 270 hotels, Lourdes has the second greatest number of hotels per square kilometre in France after Paris).
**מנהיג המג'רים שהתישבו בהונגריה במאה העשירית
כותב, מבקר ומייחל.
