החופש להיות בריא או עבדות למחלה מתחיל בלקיחת מאה אחוז אחריות 

חג הפסח מסמל את היציאה מעבדות לחירות. אך מי? או יותר נכון מה? שולט בתפישתנו שאנו עבדים? או מנגד חופשיים? האם באמת משהו או משהו כל שהוא יכולים לגרום לנו להשפיע על יכולתנו להחליט מה תהיה המשמעות של הווייתנו? היציאה מעבדות לחירות מעידה שיש לנו את היכולת והחופש לבחירה, כפי שאמר הרמב"ם: "הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים" וזה כול מה שיש לנו בחיים. החופש לבחור את המשמעות לנסיבות ולחוויות חיינו היא היא שקובעת כיצד נחווה את חיינו, חופשיים מהנסיבות או עבדים לנסיבות. גם בסיפור יציאת מצרים יש לנו את החופש לבחור האם היינו הקורבנות או המנצחים והבחירה תקבע את מציאות חיינו.  

נראה שבמגוון רחב בתחומי החיים אכן אנו מנצלים את חופש הבחירה, מפלגה, חינוך, מקום מגורים ועוד, אך משום מה, כך לפחות נראה, שבתחום הבריאות ויתרנו על חופש זה. ונשאלת השאלה: האם להיות בריא או חולה זה גם עניין של בחירה או שבאמת "הכול בידי שמים", גנטיקה, משפחה ונסיבות? האם בריאותינו היא בידינו או בידי מטפלים, רופאים, הילרים כאלה או אחרים. להיות בריא זה להיות חופשי, הדורש קבלת החלטה ואחריות ומנגד להיות חולה זה להיות עבד לנסיבות, קורבן ושניהם, נובעים מהיכולת המולדת והבלתי ניתנת לשליטה מבלעדינו, לבחירה. אכן, ההבדל בין מחלה לבריאות טמון בחופש הבחירה.

בספרו "אדם מחפש אחר משמעות" מתאר הסופר ויקטור פרנקל שגם תחת העינויים הבלתי נסבלים והפשעים המחרידים והבלתי אנושיים שחווה במחנות הריכוז בחר לחוש חמלה ולא שנאה, כלפי החיילים הנאצים. החופש לבחור במשמעות לנסיבות מתאפשר כמובן גם בנסיבות המחרידות שחווה ובכלל זה גם במגוון הנסיבות שהחיים מזמנים לנו. בחירה זו, היא זו שקבעה את אופי החוויה ברמה הפיזית והרגשית-מנטאלית והיא זו שאפשרה לו לשרוד את השואה ובכך, בחר בחיים. תהיה הנסיבה אשר תהא, אין אף אדם או אמצעי היכולים לגזול מאיתנו את החופש לבחור.

אז הבא נבדוק את האפשרות האחת שאכן אין לנו יכולת לבחור את מצב בריאותינו, שזה הגורל. כיצד חיינו יהיו מושפעים מכך? כיצד נתנהג? איזה החלטות, אם בכלל, נקבל? את מי נאשים? כיצד נתייחס לעצמנו ולסובבים אותנו? בדקו, כרגע, בגופכם כיצד אתם מרגישים כהשלכה ל"עובדה" זו?

עתה, הבא נבדוק את האפשרות ההפוכה, גם אם היא אינה מציאותית עבורנו כעט, שאכן יש לנו יכולת בחירה בבריאותינו. כיצד החלטה כזו הייתה גורמת לנו להתנהג? להרגיש? איזה החלטות היינו מקבלים? כיצד היינו מתייחסים לגופינו? מה היינו אוכלים? כיצד החלטה כזו תשפיע על אורח חיינו? על איכות הסביבה? מה תהיה תפישת העולם שלנו? כעט, בדקו כיצד גופכם מרגיש לאור בחירה זו? שבו עם זה, אל תמהרו.

עתה, כשיש בידינו את שתי האפשרויות, במה היינו בוחרים? באפשרות הראשונה, שאין לנו יכולת לבחור את בריאותינו או בשנייה, שיש לנו אפשרות לבחור את בריאותינו? אני משוכנע שרובנו המכריע היה עונה: "בוודאי שהייתי מעדיף לבחור באפשרות השנייה". בחירה מתאפשרת רק ממקום של חופש ואם אתה אכן חופשי, במה אתה בוחר? בלקחת אחריות או בהמשך העבדות?

לבחור בבריאות אין זה אומר שלא נסבול מכאבים או מחולי ואין זה אומר שנהיה חסינים מפגיעות או תאונות. נהפוך הוא, להיות חופשי זה לחיות בפתיחות ובקבלה לכול חוויות החיים הנעימות והפחות נעימות. כשאנו חיים מתוך מניעה ממחלה אנו נהפכים לעבדים של המחלה. כשאין לנו יכולת בחירה בבריאותינו, אז כשהחולי מופיע, מן הסתם, גם אין באפשרותנו לשנותו וזו "עובדה" מלחיצה. אך מנגד, כשאנו בוחרים בבריאות והחולי מופיע אנו יודעים שגם זה בשליטתנו וביכולתנו לשנותו ובדיוק כאן מתאפשר הריפוי וזו הקלה.

אז בחג הפסח הזה האם אנו מוכנים לצאת לחופשי, ולקחת אחריות על בריאותינו? אם לקחת 100% אחריות כעת נתפס כבלתי אפשרי אז הבה נתחיל אולי ב-10% או אף ב- 5%. או, אולי נבחר תחום בחיים, כושר גופני, תזונה, משפחה, רווחה אישית או כול תחום אחר ונתחיל לבחור לקחת אחריות עליו. אט אט, לפי כושרנו ויכולתנו ננסה להרחיב יריעה זו ולקחת אחריות גם בתחומים נוספים בחיינו ונבדוק כיצד חיינו משתנים. נקודת אזהרה חשובה! ברגע שנצעד בנתיב זה, לאלה שנשארים מאחור ובעיקר אם אלו בני משפחתנו, חברים ומומחים ושבאמת חפצים ו"חוששים" לשלומנו, נראה בעיניהם כמוזרים  ו"חסרי אחריות". זאת כי, חופש, לאלה שעדיין משועבדים, נתפס כמעיק.  

אם כעת אין בידינו את הכלים או את התשובות לשאלות: כמה? איך? מתי? אז רצוי להיעזר בעזרה מקצועית המותירה את הכוח והחופש בידינו. בני ישראל, כעבדים, לא ראו את החופש והיו זקוקים למורה, למשהו, לאיזה משה, שלא ראה עצמו כעבד ויכול היה להראות להם את הדרך לחופש. כשאנו חופשיים אין תלות במורה, במטפל, בדרך או שיטת טיפול כל שהיא ולהלכה, משה, לא נכנס לארץ ישראל. היכולת לבחור באה ממקום של חופש ובריאות זו בחירה. חג חירות שמח.