הסכם ממון והסדר איזון משאבים 

הסכם ממון הינו הסכם בין בני זוג המסדיר את יחסי הממון שביניהם לעת פירוד. הסכם ממון שנעשה בין בני זוג נשואים טעון אישור בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי שלו הסמכות השיפוטית בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג. הערכאה השיפוטית תאשר את הסכם הממון אם תשוכנע כי ההסכם נעשה מתוך רצון חופשי ללא לחץ וכי שני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר והבינו את התוצאות הנובעות מחתימתם על הסכם הממון.

הסכם ממון שנכרת לפני נישואין יכול שיאומת גם בידי נוטריון, לפי חוק הנוטריונים, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית, והבינו את המשמעות והתוצאות.

ללא הסכם ממון, יראו את בני הזוג כמסכימים להסדר איזון המשאבים, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973.

לפי חוק יחסי ממון, עם התרת הנישואין או עם פקיעתם עקב מותו של בן הזוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט : נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. כמו-כן למעט גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.

לצורך איזון המשאבים, יש לרשום את נכסיו של כל אחד מבני הזוג פרט לנכסים שאין לאזן שווים. משווי הנכסים האמורים של כל בן זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים. היה ושווים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שווים של נכסי השני, חייב בן הזוג האחד לתת לבן הזוג השני את מחצית ההפרש, אם בעין, אם בכסף, או בשווה כסף.

המאמר הינו סקירה כללית בלבד ולא ממצה. אין לראות במידע זה כייעוץ משפטי או כתחליף לייעוץ משפטי. אין להסתמך על האמור לעיל. למידע בתחום הסכם ממון או הסדר איזון משאבים יש לפנות לייעוץ אצל עורך דין מומחה.