656האומר כן האומר לא-ברכט,ווייל-אולם קלרמונט צילומים-אלי ליאון שילוב מבורך בין ביה"ס למוסיקה על שם בוכמן-מהטה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת ת"א לבין מעבדת תרבות בדימונה הביא להעלאה של אופרה-מחזה מאת ברטולד ברכט עפ'י מוסיקה מאת קורט ווייל. מעבדה זו הוקמה במטרה לחקור את אומנות התיאטרון ואת ההשפעה בין היוצרים והסביבה בה הם יוצרים.משך הזמן מעבדה זו התפתחה לתיאטרון מקצועי הפועל בדימונה. באולם קלרמונט באוניברסיטה שמענו פעמיים את כמעט אותו תמליל כאשר בחלק הראשון הוא היה בצורת אופרה בהשתתפות סולנים,תזמורת ומקהלה של ביה'ס למוסיקה ובבימוי של מיכל גרובר-פרידלנדר.המנצח היה שו אי-אן שגם ניגן על פסנתר.התלבושות-מורן פנדרוביץ ומיטל גואטה,עיצוב במה ומסכות אלי פרידלנדר ,איפור-עינת אור ,תאורה איריס מועלם. בחלקים מהאופרה אור מהתפאורה סינוור את הקהל ובחלק אחר הדמויות לא הוארו מספיק או מזוית נכונה. אנו רגילים בזמן האחרון לראות ניסויים חדשניים בתיאטרון אך ניסוי זה,לדעתי,עלה על כולם. לשמוע ולראות אותו נוסח פעמיים בבימוי שונה לגמרי מבוצע ע'י אנשים שונים בסגנון שאין כל קשר ביניהם,ניסוי כזה רואים לעתים רחוקות ובהפקה זו הוא הצליח ביותר וגרם להנאה רבה לקהל שהצליח בקושי להשיג כרטיסים למופע באוניברסיטה. בשני דברים בעצם ההפקה היתה לא שיגרתית ומיוחדת: בהעלאה המשותפת של האופרה והמחזה ובתכניה העשירה מאוד שהוכנה בצורת קופסה ונמכרה במחיר סימלי. באופרה הבמאית לא העבירה את העלילה למקום אחר אלא הסתפקה במקום כפי שמופיע במחזה היפני. בחירה זו האטה את קצב האופרה ,הוסיפה מיסטיקה מסוימת ודרשה תלבושות,שלדעתי, היו מסורבלות,לא יפות,לא אסתטיות ו מגושמות ביותר. הביצוע של הזמרים ובראשם דורון שליפר בעל הקול הקונטרה טנור המעולה והערב מאוד לאוזן היה טוב מאוד.השתתפו עוד יעלה אביטל בתפקיד הילד ופלאקה גורנצי בתפקיד האם.השתתפה גם מקהלה ותזמורת מהאקדמיה שהיו בהחלט טובים. הפקה הראויה לציון. ההפקה הנה לפי האופרה "האומר כן"שכתבו בשנות ה30 ברכט ווייל. התמליל מבוסס על מחזה יפני בשם"טניקו"שהפרוש בעברית הנו להשליך אל העמק. לאור ויכוחים שהיו בזמנו על הסוף הטראגי נעשה ע"י ברכט שינוי במחזה והוצמד לו מחזה נוסף "האומר לא" כאשר הילד היוצא לדרך מסביר את סירובו להקריב את עצמו למען המשך המסע. תוכן המחזה בקיצור הוא:.בזמן של מגפות מורה וכמה מתלמידיו יוצאים למצוא רופאים ותרופות. ליוצאים בהסכמת אמו החולה מצטרף ילד.כאשר הוא מגיע לאפיסת כוחות עפ'י הנוהג אז היו משליכים אותו אל התהום-העמק וממשיכים. להשלכה כזו היתה דרושה הסכמת הקורבן ובמקרה זה הילד. במחזה הראשון הילד משלים עם גורלו בשני הוא אומר לא.הוא מורד. חשובה משימתו להביא תרופה לאמא החולה אך חשובים לו יותר חייו.בברירה הראשונה התוצאה ודאית. בברירה השניה האם כשיקריב את עצמו הדבר יכול לעזור לאמו או לאחרים ,התוצאה אינה ברורה. אינה ודאית. במחזה הילד מסביר את הסיבות לאמירת הלא. מדוע הוא מתנגד למנהג המקובל ומדוע הוא מפר בכך מסורת. הילד עמד בפני הכרעה גורלית קשה לגילו שהיתה צריכה להכריע האם יחיה או ימות. לאחר ההפסקה ראינו את המחזה השני כאשר הוא בויים ע'י נועה קנולר.הסגנון היה אחר לגמרי.זה היה סיגנון כוחני. בתפקיד הילד שיחק הפעם ילד בשם ישי פרנקל.בתפקיד האם לליאה גורמזנו והמורה משה פרסטר.השתתפו עוד הילה מצקר,אופיר נהרי ורועי צדוק.המוסיקה המקורית היתה של צח דרורי ועיצוב התלבושות גילי קוזין-אולמר. לאחר הביצוע המרשים של החלק הראשון, החלק השני נראה פחות אטרקטיבי אך מענין ביותר,בעל מתח רב ומבוצע בצורה טובה.הבמאית חיפשה סצינות שיזכרו לאחר מכן ואחת כזו היתה הסצינה בה נראית האם עם תרנגולת צמודה לרגלה כאשר הרגל מחיה את התרנגולת ומניע אותה לראות או לא לראות:מיוחד,מענין,לא שיגרתי,מסקרן.כדאי לראות ולהחליט לבד לאחר הראיה. נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 15/6/2010 12:21