לחץ ומתח - לרפואה היפנית יש פיתרון 

לחץ ומתח – לרפואה היפנית יש פיתרון

בגוף האדם, כמו גם בגופו של כל בעל חי אחר, קיימות שתי מערכות עצבים חשובות ביותר, המהוות מנגנון חשוב לצורך המשך תפקודו התקין של הגוף – המערכת הסימפתטית והמערכת הפארא-סימפתטית.

לצערנו, חיי העולם המערבי משפיעים דראסטית על מערכות העצבים שלנו ופוגעות בתפקודן התקין, עובדה המונעת מאיתנו את הרפואה השלמה, כפי שיתואר כעת.

המערכת הסימפתטית והמערכת הפארא-סימפתטית שייכות למערכת העצבים האוטונומית והן חלק ממערכות העצבים בגופנו.

מערכת העצבים האוטונומית, הכוללת את המערכות הסימפתטית והפארא-סימפתטית,  היא המערכת האחראית על וויסות פעולות שאינן מתרחשות באופן מודע, כלומר אינן נתונות לשליטת התודעה ונמשכות גם כאשר האדם ישן, כגון: פעימות סדירות של הלב, נשימה סדירה, עיכול, תפקוד מיני, הפרשת זיעה ורוק ועוד.

מערכת ראשונה היא מערכת העצבים הסימפתטית - מערכת זו פעילה בשעות חירום, לחץ ואיום פתאומי והיא אחראית להפעלת תגובת "הילחם או ברח" שמטרתה להתמודד עם מצבי חירום. במצב זה, המערכת ממקדת את ניתוב האנרגיה בעיקר לשרירי השלד וזאת על מנת שיהיה מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה. כשמערכת זו פועלת, פעילויות העיכול מופסקות וישנם שינויים בזרימת הדם, הרפיית שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין ועוד. תכונה זו של האדם בעתות לחץ (כניסת המערכת הסימפתטית לפעילות) היא אבולוציונית שמקורה הוא באדם הקדמון, אשר שגרת חייו היתה מלווה בהתקלויות יומיומיות מלחיצות ומותחות, כגון המצאות מול חיות טרף. המערכת הסימפתטית סייעה לאדם הקדמון לרכז את רוב האנרגיה בשרירי השלד וזאת על מנת לאפשר לו להתמודד עם קשיים אלה.

המערכת השנייה היא מערכת העצבים הפאראסימפתטית – מערכת זו פעילה במצב הפוך מזה של המערכת הסימפטית, קרי במצב של מנוחה ורוגע. מערכת זו אחראית בעיקר על פעילות של שימור וטיפוח הגוף, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמוני גדילה ועוד.

כידוע, החיים במדינות המערב אינם פשוטים ולא פעם מעמידים את האדם במצבים מותחים וקיצוניים. חיינו רוויים במתחים, לחצים, עצבים, דאגות ופחדים. אנו חיים כיום בעולם סימפתטי, עולם של מצבי חירום, עולם שלוחץ ללא הרף על כפתור הדלקת המערכת הסימפתטית שלנו. נוכח המצב, הגוף חי בצורה מתמדת במצב הישרדותי – כך שגופנו משקיע את רוב האנרגיה בהשרדות. במצב זה, הגוף משחרר כמויות גדולות של סטרואידים ואדרנלין וזאת על מנת לתת לו כוח פיזי עצום. כמו כן, קצב הלב מוגבר והסמפונות מתרחבות. אלה תכונות שניתנו לגוף האדם על מנת לסייע לו לצלוח את קשיי היומיום, אך חשוב לדעת שמצב זה דורש מהגוף משאבים אדירים המקשים עליו להמשיך כך לאורך זמן, אם כי בלית ברירה, הגוף עם הזמן מסתגל למצב, נוכח המתחים והלחצים כאמור, וממשיך להפעיל את המערכת הסימפתטי (וזו פועלת ברמת פעילות נמוכה יותר וזאת על מנת למנוע את קריסתן הכללית של מערכות הגוף). חשוב להבין שפעילות רצופה של המערכת הסימפתטית אינה מאפשרת קיום למערכת הפארא-סימפתטית, ובכך נותר שיבוש בתפקוד המערכות השונות בגוף, שכן, כאמור, כאשר הגוף נתון במצב לחץ, מרבית האנרגיה שלו תושקע במערכות שיעזרו לגוף לשרוד את הלחץ ולא תושקע בשימור וטיפוח הגוף, ובדיוק במצב זה עלולים לצוץ סימפטומים ומצבים בריאותיים שונים כמו בעיות עיכול, כאבי ראש, לחץ דם גבוה, בעיות פריון, כאבי שרירים, בעיות שינה, חרדות, פחדים, התקפי זעם ועד למחלות כרוניות שונות.

הדוגמא הקלאסית לתיאור המצב בו המערכת הסימפתטית פועלת ובכך מונעת מהגוף את המשכיות קיומו התקין היא דוגמתם של זוגות צעירים ובריאים המתקשים להרות. זוגות רבים המתקשים להרות עוברים בדיקות רפואיות והורמונאליות שונות ועל אף שאלה יוצאות תקינות, עדיין קיים אצלם הקושי להרות. בהרבה מן המקרים הללו, הסיבה לקושי הוא המתח, ההיסטריה והלחץ סביב עניין ההריון, מצב הגורם לאישה לחרדות. החרדות, כאמור, הן הגורמות להפעלת המנגנון ההשרדותי בגוף, קרי - המערכת הסימפתטית. כאמור, במצב בו המערכת הסימפתטית בפעולה, המערכת הפארא-סימפתטית מפסיקה את פעילותה על מנת לאפשר למערכת הסימפתטית לעבוד ביתר הצלחה, ובכך, כאמור, נחסכת מהגוף פעילותה המבורכת של המערכת המשמרת והמקדמת, כך שהדבר האחרון שהגוף יקדם עצמו לקראתו במצב זה הוא ההריון המיוחל.

עובדה מעניינת נוספת הראויה לציון היא שבלטינית "רחם" נקרא "hystera" ("היסטריה"). גם מזאת ניתן להסיק כי הרחם מאוד מושפע ממצבים חרדתיים.

ולאחר כל האמור, יצויין כי בכוחה של הרפואה היפנית לשפר ולווסת את תפקודן של שתי המערכות הנ"ל - תפקוד המשתבש כתוצאה משגרת חיינו המלחיצה - ובפרט בכוחה של רפואה זו להחזיר לפעולה תקינה את תפקודה של המערכת הפארא-סימפתטית המבורכת.

לרפואה היפנית הכלים לשלוט בתגובתו של הגוף למצב היומיומי המלחיץ בו נתונים רוב אנשי העולם המערבי, בכך שמסייעת להפחתת תגובתו הסימפתטית של הגוף. בראשית הטיפול, המטפל ברפואה היפנית נדרש להבחין אם האדם נמצא במצב סימפתטי. האבחנה מתבצעת ע"י בדיקת הדופק ונקודות רפלקס שונות הפזורות לאורך הבטן, הצוואר והגפיים. לאחר סיום שלב האבחנה ולאחר שהמטופל אובחן כנמצא במצב סימפתטי, הטיפול יתבצע בשיטות דיקור שונות אשר פותחו ביפן, המווסתות את מערכת העצבים ומחזירות את מערכות הגוף השונות לפעילות נורמאלית ותקינה.