ביהדות אירוסין הם בעצם הסכמה לחתונה וכך גם נקראת התקופה שבין הצעת הנישואין לחתונה עצמה .בלשון חז"ל המונח מתאר את שלב הקידושין שבו נאסרת האישה על כולם כולל בית המקדש באותה תקופה,עד ליום החתונה ולמעמד הנישואין שבו הבעל לוקח את האישה לביתו. בעבר תקופה זו נמשכה שנה אך עם הזמן ומאז ימי הביניים הוא צומצמה לדקות בודדות ,האירוסין בעצם מתקיימים בזמן שהחתן עונד על אצבע הכל המיועדת את הטבעת ואז הרב מקדש. ע"פ ההלכה אין חובה לקנות טבעות אירוסין, אך זהו מנהג יפה שדומה למה שהיה מקובל בתקופת חז"ל בשם 'סבלונות' - כלומר מתנות שהחתן נותן לכלה לפני החתונה על מנת להתחבב עליה ביהדות ניתן לקדש באמצעות מספר פריטים כגון חפצים מכסף, כסף מזומן או טבעות אירוסין לעומת הנצרות שבה ארכה תקופת האירוסין אינה קבועה והיא יכולה להמשך שנים או ימים.אצלם המנהג באירוסין הוא מעין הכרזה רשמית או בלתי רשמית בני המשפחה ,החברה, הקהילה הקרובה.מקיימים אספה חגיגית ומודיעים על האירוסין.יש האומרים שהרעיון של תקופת האירוסין עלה ב1215 כאשר מקסימלאין הראשן קיסר האימפריה הרומית הקדושה נתן למרי דוכסית בורגנדי טבעת יהלום כמתנת אירוסין, ומאז נהוג להעניק טבעות אירוסין עדינות לשם ציון התחלת תקופה זו.
אם נלך אחורה בזמן נגלה שמסורת טבעות אירוסין החלה בימיי הרומאים מתקופת האימפרייה הרומית ואפילו מהשנה הרביעית לספירה. לפי המסורת נענדו על הקמיצה של יד שמאל, טבעות אירוסין שימשו כסמל לאהבה וסמל למחויבות. באותה תקופה הרומאים האמינו שאצבע זו היא ההתחלה של וריד האהבה או ברומאית עתיקה ונה אמורוס,שהוא הווריד שמוביל ללב.
טבעות מאז ומתמיד נועדו לייצג דבר מסויים,בסגנונות הטבעות ניתן למצוא מגוון תפקידים,טבעת הבישוף הנענדת ומייצגת את הבישוף בכנסייה,טבעות אירוסין הנענדות ע"י הנשים לסמל את עצם היותן מאורסות,טבעות נישואין שניתנות בטקס הנישואין,טבעות אליפות הנענדות ע"י חברי קבוצת הספורט לסמל את נצחון הקבוצה,טבעות מצב רוח שמשנות את צבען לפי טמפ' הגוף,טבעת חותם המכילה חותם או סמל של קבוצה הנושאת את הטבעות,טבעת ריבון שנענדת ע"י הריבון,וטבעת תפילה שמשמשת לצורכי תפילה. ניתן לראות שהטבעת היא סמל סטטוס חזק בכל דבר שאנחנו רוצים למצוא אליו שייכות אם זה לקבוצה דתית או בין בני זוג,קבוצת ספורט או ייחוס משפחתי בכולם יש לה תפקיד מאחד.
