22 יוני 2010
מדינת החוק
לעיתים קורה כי אמירות תלושות אשר משמעותן ניסתרת מעיני מרבית השומעים הופכות למטבעות לשון המתגלות כמערערות את האיזון החברתי בלא שנשית ליבנו לכך.
מזה זמן שהשתרשה במקומותינו מטבע הלשון לאמור: "שילטון החוק", כאקסיומה שאין לערער עליה בעוד שרובינו המשתמש בה אינו שת ליבו לזרמים הניסתרים, הצורבים ושוטפים מוחנו הניצבים מאחורי אמירה זו.
וכי מה, האם החוק הוא השליט על חיינו? מיהו ומהו החוק שישלוט בנו? היכן הוא הגוף הניבחר, האנשים שבחרנו בם בהתאם להליך הדמוקרטי שהיסמכנום לשלוט בנו? היכן הם גופי הבקרה הבאים לוודא כי "החוק" שולט בנו בהגינות ובצדק? היכן הם נציגינו ב"ממשלת החוק" האמורפית הלזו.
ובכן מנטרת "שלטון החוק" לא באה על מנת להשליט סדר בחיינו. האמירה הניפתלת הזו באה לקבע שילטון שופטים אליטיסטי חד-אג'נדתי עלינו כולנו, תוך שמפעילים מנגנוני הטעיה של פסיכולוגית-המונים על מנת להטעותנו ולשמרנו כנועים וצייתנים גם לנוכך עוולות או איוולות ברורות הנעשות בשם "שילטון החוק".
הבה ונעשה סדר. לא "שילטון החוק" הוא המופקד על חיינו אלא אנו, הציבור, העם, אנו הננו השליט הלגיטימי הבילעדי על חיינו. במשטרנו הדמוקרטי קיים אך "שליט" יחיד על כולנו והוא אנו עצמנו, אנו היננו "שילטון העם".
וכך, זה הינו אותו "שילטון החוק" אשר בשנות השלושים למאה הקודמת שלח מאות אלפים, רבים ביניהם מבני עמנו, צוענים, חלושי החברה, אומללים ומסכנים למוסדות עיקור וניסויים רפואיים במחנות הסגר בגרמניה נאצית. השופטים הגרמנים שיתפו פעולה בנפש חפצה ובחדווה רבה עם משטר העוולות מהגרועים בהסטוריה האנושית. אכן, שרר שם "שלטון החוק".
זה הינו אותו "שילטון החוק" אשר ברינה ובדיצה שלח מיליוני רוסים סובייטים למוות במחנות הגולאג הסיבירים משך שנות השלושים ועד שנות השישים למאה הקודמת. ואכן, ברוסיה הסובייטית שלט "שילטון החוק".
זה הינו אותו "שילטון החוק" אשר שימש כמכשיר רצח נורא בידיו של פול פוט שליט קמבודיה אך לפני מספר עשרות שנים זעום. ואכן, שם שרר "שלטון החוק".
ניראה כי זיכרוננו קצר. באשר נישכחו מעמנו עובדות חיים בדוקות לאמור: "הכוח משחית, כוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי". "שלטון החוק" המנתק עצמו מהעם, רצונותיו, העדפותיו, מאוויו, תפיסת עולמו ומהות קיומו וזאת ללא מנגנוני פיקוח ובקרה נאותים מטעם הריבון לאשורו, הופך לשליט אבסולוטי שלא בסמכות וללא רשותו של השליט הלגיטימי, הוא העם. ומכאן קצרה ביותר הדרך לשלטון טוטליטרי-פשיסטי. גרמניה הנאצית, רוסיה הסובייטית, הלא כבר ציינו.
בלא שנציב גבולות ברורים לתפקידו של החוק בחיינו ואין חולק על כי החוק ושמירתו מהווים נידבך חשוב מעין כמוהו במרקם החיים הדמוקרטי של כל כולנו תוך שוויון מוחלט בפניו, הרי שאנו גולשים לאנרכיה והיא "שלטון החוק".
"שלטון החוק" אינו ישות ערטילאית המתקיימת בבועה סטרילית בספירות נעלמות. החוק וקיומו במדינה הדמוקרטית חייב לעמוד יום יום במבחן המעשה ובעין הציבורית. אנו כריבון נתנו סמכות רבה ועצומה בידי האנשים המופקדים על ביצוע החוק אך נישכך מעמנו כי אין לתת סמכות בלא שנטיל בה-במידה אחריות על השופטים, אשר תעמוד באיזון מושלם מול הסמכות שהואצלה על ידנו עבורם. הטלת אחריות, מחייבת קיום מנגנוני פיקוח ובקרה אמינים ואובייקטיבים אשר יאפשרו להעמיד את החלטות השופטים תחת סרגל שיפוט אובייקטיבי ואוניברסלי ולאורו תישפט המערכת ושופטיה.
עלינו לערוך בידול חד, ברור ובהיר, אין קיימת חיה כזו בשם "שלטון החוק". לגבינו כדמוקרטים קיימת אך "מדינת החוק", באשר המדינה ומוסדותיה, אלו הניבחרים ואלו שאינם, כגון מהשרות הציבורי, הינה היישות היחידה אשר לה הואצלה הסמכות לשלוט בנו על ידינו, במו ידינו ובכך, אנו היננו המאצילים סמכות בידי שופטים בתוכנו להיות מופקדים על ביצוע החוק יחדיו עם רשויות האכיפה.
זו אינה סמנטיקה, אלו אינם תעלולי מילים. ההבדל בין "שילטון החוק" ל'מדינת החוק' הינו תהומי, כמוהו כהבדל בין שמים וארץ, כמוהו כהבדל בין משטר טוטליטרי למשטר דמוקרטי. הבנת המושג 'מדינת חוק' לאשורו, חייבת למנוע את מחול השדים והכאוס המתחולל במקומותינו מזה שני עשורים באשר לשלטון השופטים על חיינו בניגוד לאמור להיות, הוא שלטון 'מדינת החוק'.
ומכאן, ברי כי כל כוחה וסמכותה של מערכת המשפט ניזון ראש וראשון מאמון הריבון, הוא העם. משאבד אמון הציבור במערכת המשפט קיימות אך שתי חלופות: על מערכת המשפט לתקן עצמה בהתאם לתקנות והסטנדרדים הציבוריות הנידרשים והמוסכמים, או להיות מוחלפת, מהותית ופרסונלית, בטובה ממנה. מערכת משפט הסוטה מהנתיב הציבורי המוסכם הופכת שלא בטובת כולנו לישות בועתית היוצאת מכלל שליטה והעלולה להוליכנו למחוזות האנרכיה.
מערכת משפט הקובעת לעצמה את סידרי יומה בלא שתהיה מחויבת לדין וחשבון לריבון שמינה אותה, תגיע במהרה לגזור גזרות ולשפוט משפח שהציבור אינו יכול לעמוד בהן ומכאן שהינן פסולות.
מערכת המשפט מצידה, חייבת לעמוד על כללים המאזנים בין סמכות הציבור כפי המתבטאת על ידי הריבון בחקיקת חוקים, לבין כללי הצדק האוניברסלי. מאידך-גיסה, בעוד חקיקת הריבון הינה אקסיומטית באשר ביטא רצונו באופן מפורש, הרי שהצדק האבסולוטי הינו מושג אמורפי-לעיתים הניתן לפירושים שונים בידי אנשים שונים, כולל השופטים וכולל הריבון. העובדה כי הסמכנו השופטים לפסוק משפט צדק, אין פירושו כי פסיקתם לעולם צודקת באשר כאמור הצדק אינו חליפה הגזורה לפי מידה אחת בלבד, גם אם אנו רוצים להאמין בכך בכל מאודנו, שהרי הצדק כמוהו כאמת, תלוי את מי שואלים ומתי.
ומכאן, כי אין לשופטים סמכות מוסרית גבוהה יותר משל הריבון באשר שני הגופים הללו יכולים להיות הן צודקים או טועים באותם נושאים העומדים על הפרק. מכאן גם תובן פסיקת חכמינו כי "אין גוזרים גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה". הללו כבר הבינו מזה זמן רב כי במאזניים העדינים שבין הריבון למערכת המשפט, בסופו של יום, הציבור, הריבון הוא שקביעתו מחזיקה מים רבים יותר.
ומכאן, הצורך הברור באיזון מושלם בין הרשויות, המחוקקת והשופטת. אנו ניצרכים למערכת שופטת אשר תאזן את שיקול הדעת הציבורי ותחזירו לתלם. מאידך-גיסא, אותה המערכת השיפוטית המחזיקה בידיה ומנכסת לעצמה סמכויות על, כמוה כהשתלטות עויינת עלינו כולנו. סכנתה לקיום המשטר הדמוקרטי עולה על הסכנה הנישקפת לציבור ממערכת מחוקקת שאינה מתישרת לפי הדיון וצדק. באשר המערכת המחוקקת הינה מערכת ניבחרת החייבת דין וחשבון תמידי לבוחר-הריבון בעוד שמערכת המשפט אינה ניבחרת ואינה מחויבת בדין וחשבון לא לאלוהים ולא לאדם.
בניגוד לכל הגיון, המקובל והידוע לנו לאמור כי "עם הסמכות באה האחריות" הרי במקרה הפרטי של מערכת המשפט הישראלי נישברים כל כללי ההגיון, הסדר הציבורי וכללי המנהל התקין באשר זו ניכסה לעצמה, תוך מחטף פוליטי (מפאת מחדלנו ואזלת ידנו), סמכות אבסולוטית ללא שמץ של שקיפות ואחריות. המוקש המשפטי הלזה ניקרא "הכל שפיט" רחמנא ליצלן.
למה דומה הדבר? לטיל בליסטי בעל כפתור שיגור אשר שכחנו להתקין בו מנגנון תיקוני-מסלול והשמדה עצמית במדה וסטה ממסלולו. וכך, מששוגר הטיל, איבדנו לתמיד כל שליטה על מעופו, נתיבו ויעדו.
אכן, על מנת למנוע אנרכיה מוחלטת אנו מתפתלים ומדחיקים את הידוע לכל בר-בי-רב בדבר התנהלותה העקומה של מערכת המשפט ואונסים עצמנו לקבלה. "שילטון החוק" אנו מכנים זאת, למרות שרבים כבר מכירים בטעות שבכך, המחייבנו לקבל, הר כגיגית, פסיקות שאינן צודקות ואינן חכמות וזאת בשם הצורך הדוחק בנו בשמירת הסדר הציבורי, לכאורה.
גם לאחר 62 שנות עצמאות נימצאת מדינת ישראל במאבק קיומי. סיכויי השרידות של עמנו בארצו הינם פועל יוצא של אחדותו וליכודו הפנימי. קילקולי מערכת המשפט ובפרט ראש הפירמידה המשפטית , מפלגים את העם באורח הרסני ואנוש ובכך מחלישים בעליל את כושר שרידותנו. למזלנו, קילקולי שילטון וניבחרי ציבור ניתנים לתיקון מדי בחירות (לא שהדבר מסתיע תמיד), אך להוותנו איננו יכולים לישר את הדורי המערכת המשפטית באותה המידה, התיקון שם קשה כספחת באשר המערכת המשפטית אשר אינה עומדת לעולם לבחירה, מגינה על עצמה ושרידותה הכאוטית באותם כלים ממש שאנו כריבון נתנו בידיה בשם קיום 'מדינת החוק', במקום להגן על האינטרס הפרטי והציבורי אשר לשמם נועדה.
מאורעות אחרונים בנושא זה מחדדים את הנאמר לעיל. באם הריבון באמצעות נציגיו בכנסת ובממשלה לא יתעשת ויישר את המהמורות וההדורים המתגלים חדשות לבקרים במערכת המשפט שלנו הרי שאנו צועדים בנתיב ברור לעבר אנרכיה אזרחית ושילטונית המונהגת על ידי מערכת משפט קלוקלת ובראשה אנשים טרופיי כח ושררה אשר מעולם לא ניבחרו, אין עליהם שמץ של אחריות ואינם חייבים בדין וחשבון לאי מי.
האם עלינו להלין על מספר הולך ומתעצם של אזרחים אשר אינם יכולים יותר לשאת את עוולות מערכת המשפט ומוחים כפי ההליכים הדמוקרטים המתירים להם זאת?
האם עלינו לחשות לנוכח הטיית או אווילות המשפט מפאת ששופטים מסוימים אינם מסוגלים להתגבר על יצרם ומטים משפט בהתאם לרצונותיהם והאידאולוגיה האישית שלהם, כאשר הם בועטים ברגל גסה שיקולי אובייקטיביות ואיזון מטעמים שאינם לענין? עד מתי נעמוד בצידי הדרך ונניח לתהלוכה המעוקמת הזו לחלוף על פנינו באין מכהה?
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
