הפרקליט הצבאי הראשי – הורה לפתוח בחקירת מצ"ח כנגד שני קצינים בכירים על עדותם בבית הדין הצבאי.
אלוף הפיקוד דאז, אלוף שמני – ברח מהאחריות והתחבא מאחורי הוראות ופקודות ישנות.
לא יתכן, לשלוח חיילים וקצינים צעירים – לפעילות מבצעית, מסוכנת ומתישה ולא לתת להם גיבוי פיקודי בעת הצורך.
לכל מפקדי צה"ל – קחו דוגמא מאלוף אריק שרון – בהיותו אלוף פיקוד דרום וממונה על עזה וצפון סיני – כיצד מגבים ומגינים על חיילים.
לדעתי, יש למנות פצ"ר משפטן בכיר שהיה מג"ד או מח"ט ביחידת שדה והשתתף בפעילות מבצעית.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סא"ל (מ)
הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף מנדלבליט, הורה לפתוח בחקירת מצ"ח כנגד שני קצינים בכירים (אל"מ + סא"ל), מחטיבת כפיר ביו"ש, על דברים שאמרו בעדותם, בעת משפטו של סגן אדם מלול – שהואשם בשימוש בכוח חריג בעת ביצוע משימה מבצעית.
סגן אדם מלול, עמד בראש כוח, שנכנס לכפר פלסטיני בלילה ביו"ש, בשל חשש לפעילות חבלנית וירי על כוחות צה"ל מתוכו.
סגן אדם וסמל נוסף – עצרו פלסטיני לחקירה והפעילו נגדו, לפי האישומים, אלימות חריגה ע"י מתן שתי "כפות" ואולי צעקות וקללות בלהט החקירה.
להדגיש – החקירה התמשכה באיטיות והקצין נעצר כ-6 חודשים לאחר האירוע ו-4 ימים לפני שחרורו מצה"ל.
הקצין נעצר ל-60 יום – בשל חומרת העבירה ומסוכנתו לציבור.
ונשאלת השאלה – מסוכן לציבור? אחרי 6 חודשים מהאירוע – מסוכן למי? לפלסטינים, לצה"ל. איפה האיזון, איפה המידתיות, ואיפה השכל הישר.
לעניין המעצר והאישומים – הייתי אומר, הקצין לא הואשם בהריגה, לא בהתעללות, לא בהתעמרות ולא בסיכון חיי פלסטינים – אי לכך המעצר מיותר, ולא במקומו ולא בעונשו החריג.
דעתי על המקרה: על האירוע הספציפי בנסיבותיו המיוחדות, תוך פעילות מבצעית בכפר חשוד, בחשכת הלילה – אין עוצרים ואין מענישים. הערה פיקודית – כן, שיחת הבהרה וניתוח המקרה כדי שלא ישנה, אם היתה חריגה מיותרת – כן. מעצר ומשפט – מיותר, לא פרופורציונאלי ולא עומד בסטנדרטים בהם נמצאים קצינים וחיילים צעירים, בלחץ האירועים ובפעילות מבצעית.
כדי למנוע אי הבנות:
כשמתברר שיש מקרה או התנהגות חריגה שבאה לידיעת המפקדים הבכירים – יש חובה לחקור, לברר ולנקוט באמצעים פיקודיים או משפטיים אם הנסיבות מחייבות זאת.
אך בכל החלטה מעין זו – יש לשקול מחד את האירוע, המעשה, הנסיבות, הלחצים, האופציות ולאזן בין הפתרון בשטח, לבין הפתרון המתבקש בנסיבות העניין.
כשצריך להעמיד לדין, לא להסס ולא להתבייש – לעשות זאת.
אך בשום אופן – לא להעביר את ההחלטה וההכרעה לידי בית הדין – הדן בסוגייה חודשים לאחר המקרה, מנותק מהאווירה, הרקע וקולות הלילה בעת הביצוע המבצע.
אחריות וגיבוי מפקדים:
כלל ברזל ועקרון בסיסי המחזיק את החיילים והקצינים ביחד, כצוות מגובש, היא הידיעה שהמפקדים ברמות הבכירות, נותנים גיבוי ולוקחים אחריות.
במקרה הספציפי – נראה שהגיבוי והאחריות נעצרו ברמת המג"ד והמח"ט – שזה חיובי, אך נמסו ונעלמו בדרגת אלוף הפיקוד.
האלוף גדי שמני – אלוף פיקוד המרכז דאז, העיר למח"ט, אל"מ וירוב הוא יצא ללימודים וקידומו עוכב טכנית ובכך היה צריך להסתיים ההליך.
האלוף שמני – מצידו במקום לסיים הפרשה ולתת גיבוי פיקודי לסגן אדם מלול, אם ע"י הערה ונזיפה או שיחת מוטיבציה, בחר להורות על ריענון הפקודות שפירושו כי יתכן והפקודות בעת מילוי המשימה לא היו ברורות, ואם כן, אז החוט מובל אליו וצמרת הפיקוד.
דוגמא למתן גיבוי ואחריות:
בהיותי יועץ משפטי של רצועת עזה וצפון סיני, היה אלוף אריק שרון, אלוף פיקוד הדרום. התקופה היתה מלאה בפעילות חבלנית, יריות, פיגועים, מעצרים ופעילות מבצעית ענפה בשטח ובמחנות הפליטים - בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים של 1973 ולאחריה.
כתוצאה מהפעילות המבצעית הענפה, היו פעולות שנראו או נרשמו כחריגות, במעצרים, בירי במארבים ובפגיעה כביכול באוכלוסיה האזרחית.
הממשל הצבאי והאזרחי – בניגוד ובמקביל לקוחות הביטחון בפיקודו של אריק שרון, נאלצו להתמודד עם וועדות חקירה, חקירות מצ"ח ואף העמדה לדין של קצינים, סמלים וחיילים בשל פעולות חריגות שונות מנוגדות לפקודות מטכ"ל.
אלוף אריק שרון – התייצב לכל המשפטים של קציניו וחייליו וטען בפני בית הדין, או וועדות החקירה כי הם פעלו על פי הוראותיו והנחיותיו – ואם הפקודות לא הובנו במלואן או פורשו לא נכון – האחריות אינה על המבצעים אלא על נותני הפקודות והאחריות המיניסטריאלית חלה עליו.
בזכות עמדתו זו – רוב הקצינים והחיילים שנחקרו או שתיקם נסגר או שזוכו בבית הדין.
לעמדה עקרונית ברוח זאת – יש לצפות מצמרת צה"ל.
מתברר בפועל – כפי שגם בא לידי ביטוי במלחמת לבנון השניה – כי מפקדים נוסח אריק שרון – הולכים ואוזלים וכבר לא מייצרים את הדגם הזה יותר – מה חבל.
לדעתי, יש למנות פצ"ר משפטן בכיר שהיה מג"ד או מח"ט ביחידת שדה והשתתף בפעילות מבצעית.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. לעניין הרכב וועדת הבדיקה, של הממשלה, על המשט בעזה – הוצבו גבולות חדשים לגיל ולתרגיל.
2. תמונת פרופ' שבתאי רוזן בן 93, כשלידו הבחור הפיליפיני המטפל בו – לא מוסיפה כבוד לבחירה, לממשלה ויש בו משום פגיעה אישית בפרופ' רוזן – שהוא מן הידועים בתחום המשפט הבינלאומי.
לטעמי – הייתי ממנה חבר אחר ומשאיר את פרופ' רוזן – כיועץ מיוחד למשפט בינלאומי ופותר את הבעיה בכבוד הראוי.
3. העובדה שלא מינו וועדת חקירה ממלכתית, כאשר כל העובדות והראיות פועלות לטובתנו, עלולה להתברר כטעות של הממשלה הנוכחית.
4. בהומור ניתן לומר, שבמשט הקרוב מלבנון – ניתן למנות את האבא של נתניהו בן ה-100 (עד 120) ליו"ר הוועדה הבאה – זה נותן תקווה לזקנים.
5. בעניין הסגר על עזה:
בתקשורת יש פוליטיקאים ושרים ומומחים שממליצים על הסרת הסגר – מאחר והוא לא יעיל מספיק ופוגע בתדמיתנו בעולם.
6. התשובה פשוטה: הסגר הוא לא על מוצרים הומניטאריים שזורמים לעזה, גם דרך ישראל, הסגר הוא ביטחוני: על הכנסת אמל"ח, על הכנסת חומרי ביצורים (ברזל – מלט) ועל הכנסת מתנדבים מחזבאללה, איראן וחמאס עולמי בתוספת אל קאידה. על כך – לא שמעתי הסבר הגיוני ומשכנע כאשר ראש השב"כ, יובל דיסקין מצהיר בפומבי, בכל הזדמנות, על אסון ביטחוני, שיכול לבוא בעקבות הסרת הסגר. כדאי לשמוע בקולו.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
