* מאת: עו"ד אברהם פכטר
מחזה משפטי כזה, כפי שהועלה לראשונה בירושלים, בבג"צ כנגד המבקר וועדת ביקורת המדינה של הכנסת, לא נראה מאז נבנה היכל המשפט, לתפארת שלטון החוק.
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שאוכל מרורים לא מעטים ממבקר המדינה האגרסיבי והפעלתני, תוקף את וועדת הכנסת ואת היו"ר שלה ח"כ זבולון אורלב (מהמפד"ל והאופוזיציה) ואת המבקר שמגיע עם "תבשיל" לא מוכן לוועדה ויש חשש, שהח"כים יקבלו הרעלת קיבה.
צה"ל, פיקוד העורף, מגיע עם הסנגוריה הצבאית, כלומר: גוף ממשלתי/מוסדי טוען נגד גוף ממשלתי אחר - והכנסת מגיעה עם עו"ד פרטי. אכן - מצב משפטי חוקתי ציבורי תמוה ביותר.
התוצאה - גופי הממשל, כלומר, כל אותם גופים ופונקציונרים כמו היועץ המשפטי לממשלה, היועצת המשפטית של הכנסת, מתרפסים ומתבטלים בפני בג"צ, שתופס את השלטון המשפטי והמנהלי במדינה - לא כי הוא רוצה ומשתוקק אלא שמכריחים אותו, להחליט ולנווט את שלטון החוק.
במאבק בין אולמרט, הכנסת והמבקר צריך להבין: כי עפ"י סע' 6 לחוק מבקר המדינה - על מבקר המדינה חובה לפעול תוך קשר עם הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, וימסור לה דין וחשבון על פעולותיו בכל עת שיראה לו או שיידרש ע"י הוועדה.
במקרה הספציפי - יו"ר וועדת ביקורת המדינה עפ"י החלטת הוועדה ביקש מהמבקר להתייצב בפניהם ולמסור להם דו"ח על פעולותיו. כלומר: היוזמה באה מטעם הוועדה עפ"י סמכותה בחוק, והמבקר מצידו לא התנגד להופיע, למרות שפרוצדוראלית יכול היה לבקש דחייה בשל אי קבלת תשובות ותגובות הנחקרים.
אז, אמנם ניתן לומר שהמבקר, ברוב להיטותו רצה לקצר הליכים ולקבל כותרות, אבל הוא פעל על קרקע משפטית בטוחה.
הפרשנות שנתן היועץ המשפטי לממשלה, לחוק מבקר המדינה, סע' 6 (המצוטט לעיל), ולסמכות וועדת ביקורת המדינה, היא פרשנות שגויה שהרי הוועדה רשאית לבקש לא רק דו"ח על פעולות כטענת מזוז, אלא גם על פעולותיו בכלל והדרך בא הוא פועל ומקבל את החומר, את שיתוף הפעולה עם המבוקרים, את הסכמתם או דחייתם של בקשות, אי העברת חומרים כמבוקש או התייצבות בפני צוותי הביקורת.
הפשרה אליה הגיעו, בהסכמת בג"צ, ניתן היה להגיע אליה, בהסכמה בין הגופים ללא התערבות בג"צ, וכאן הכישלון הגדול של מערכת שלטון החוק, עליה ממונים היועץ המשפטי לממשלה ומתחתיו היועצת המשפטית של הכנסת.
נראה לי ששניהם לא מבינים היטב את מהות תפקידם, סמכויותיהם ובוודאי שלא מאמינים בכושר השכנוע שלהם.
תפקידו של היועץ המשפטי - לא להצהיר שהוא לא מוכן לייצג את הכנסת ואת המבקר, אלא לשכנעם - שהצעתו ופרשנותו לחוק, הן נכונות, והואילו הגופים המדוברים החייבים אף הם בשכנוע ובקבלת הדין של היועץ המשפטי לממשלה.
להערכתי - אילו היועץ המשפטי לממשלה היה מציג בפני יו"ר הוועדה מר אורלב והמבקר לינדנשטראוס את ההשלכות החוקתיות ציבוריות של הליכה בנפרד ע"י עורכי דין חיצוניים פרטיים, מול הפשרה שהיתה מוצעת על ידו, אליה הגיע המבקר בהסכמת יו"ר הוועדה בסופו של דבר, ההליכה לבג"צ היתה נעשית ע"י ייצוג של היועץ המשפטי לממשלה, כמצופה ממנו ומתפקידו.
צא ולמד - אם כל גוף פרלמנטארי, כל וועדה בכנסת, צה"ל, מערכת הביטחון, משטרה, שב"כ, מוסד, וכו', לא יקבלו את מרות היועץ המשפטי לממשלה, וילכו בנפרד עם עו"ד פרטי, אין צורך בתפקיד יועץ משפטי וניתן לפרק את המוסד הזה וביחד איתו לפגוע אנושות בשמירה על מסגרות של שלטון החוק.
הציבור חייב להבין - בכנסת יושבים פוליטיקאים עם אג'נדה פוליטית מדינית חברתית, זה יעודה ומטרותיה. תפקידה של האופוזיציה לתקוף את הממשלה בכל מחיר ובכל הזדמנות. יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, הוא תפקיד שיועד ספציפית ובמטרה ברורה לנציג של האופוזיציה, במקרה דנן - זבולון אורלב מהמפד"ל. ברור שיש לו עניין מפלגתי, ציבורי, לנגח את ראש הממשלה, על מעשיו ומחדליו והתנהלותו. כאשר מבקר המדינה נמצא בשלבי הכנת דו"ח חמור על העורף בזמן מלחמת לבנון 2, ולעניין זה אין צורך בהדלפות או רינונים, ברור כשמש, שהוא מנצל את זכותו וסמכותו עפ"י החוק, לזמן את המבקר כדי להלום בראש הממשלה.
תפקידה של היועצת המשפטית של הכנסת, לא להתייצב אוטומטית לצד היועץ מזוז, או בג"צ, לא לכך נבחרה ולא לשם כך קיבלה עצמאות משפטית וזכות עמידה עצמאית בחוק. תפקידה לייצג את הכנסת, לייעץ ולשכנע את הכנסת ואת חברי הוועדה וגם לה אסור, להצהיר שלא תייצג את הוועדה. כאשר אין אמון ביועצת של הכנסת, יש לפטר אותה או עליה להתפטר לבד.
במידה והיועץ המשפטי, נקלע למבוי סתום, לאמור: הגוף הממשלתי או הוועדה המסוימת מסרבים לקבל את עמדתו, את הייעוץ המשפטי שלו, דבר שמצביע על חולשתו ומעמדו הרעוע בכנסת (מצב שלא זכור מתקופת היועצים כמו שמגר - ברק) - עליו להצהיר בפני בג"צ על עמדת הכנסת. במקרים חריגים לצרף את הסתייגותו ו/או חוות דעתו, ולבקש החלטה שיפוטית מחייבת.
כמובן שמהלך מעין זה, מצביע על כניעת המערכת המשפטית וגם הכנסת בפני בג"צ, ואין להם אלא להלין על עצמם. במקרה כזה כאשר גופי הממשל לא מקבלים את עמדת היועץ - עליו להתפטר.
תפקידיו של בג"צ, לשמור על מסגרות החוק, על ערכי יסוד, על רוח ותוכן חוקי היסוד, על היות המדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית, תוך מתן דגש על מצבה הביטחוני חברתי של המדינה, ועל כללי הצדק הטבעי בניהול מערכת המשפט.
על הכנסת לוודא ולשמור שהמדינה תישאר יהודית ציונית דמוקרטית, מושבו ודגלו של העם היהודי בארץ ובתפוצות, ולא תיהפך לא ע"י חקיקה ולא ע"י פסיקה, למדינת כל אזרחיה ולא מדינה לשני עמים במדינה אחת.
במאמרים כמו: "חוק האזרחות - חומת מגן משפטית ליד גדר הביטחון" ובמאמר: "ניתן לעקוף את בג"צ, אסור לעקוף את הכנסת", פרטתי בהרחבה נושאים אלה, ואני בהחלט בדעה שיש לעגן בחוקה או בחוק יסוד את עליונות הכנסת על בג"צ, בתנאי שהכנסת אכן תהיה ראויה לכך.
לפי דעת הפרשנים - אולמרט זכה כביכול בסיבוב הראשון בנקודות מול המבקר, אבל אוי לאותו ניצחון, שהוא למעשה בזבוז זמן שעליו מקבלים כרטיס צהוב בכדורגל.
כנראה שזרועות הממשל עדיין לא התרגלו לסוג חדש של מבקר המדינה, דבר שניתן ללמוד גם ממכתבו של השר הגמלאי רפי איתן, וגם מהפרשנות המלומדת בטלוויזיה של טומי לפיד. שניהם היו רוצים מבקר בנוסח הישן, כלומר: שמוציא ספר פעם בשנה, מצביע על ליקויים ותקלות, כותבים על כך שלושה ימים, המבוקרים מבטיחים לתקן ושוכחים מהנושא.
מבקר אנרגטי, מהיר, שמוציאים דו"חות ביניים על נושאים ספציפיים "און-ליין", מפריע להם והם לא רגילים לתקן תקלות תוך תנועה, אלא לדחות התיקונים לשנים, ולשכוח מהם - הדו"ח יעלה אבק והזמן יעשה את שלו.
מבחינת הציבור, לדעתי, עדיף מבקר כריזמטי אוהב תקשורת וכותרות, על מבקר ישנוני, פלגמאטי ולא מזיק. כמובן, שעל המבקר לשמור את הפרוצדורה וכללי הצדק הטבעי - בדבר מתן תגובה, אבל לזכור את הערות וועדת זיילר, לעניין החסרונות ב"שימוע", שרק באים להרוויח זמן.
יו"ר הוועדה השופט זיילר, התייחס לנושא "השימוע" וטען שכאשר העדים מציגים את גרסתם בהרחבה - בשלב השימוע הם למעשה באים כדי להסביר ולהתגונן, ולא לתת גרסה חדשה. כך גם לגבי מבקר המדינה - תשובת מבוקרים, הם יותר הסברים, פרשנות, התגוננות, מאשר הצגת הנושא העיקרי - אותו כבר מסרו. מה עוד, שכל מבוקר יכול להוסיף מסמכים וראיות בכל עת. אבל עד שהפרוצדורה לא תשתנה, יש לתת להם את זכות התגובה וזמן סביר למתן התשובות.
צדק יו"ר הוועדה ח"כ זבולון אורלב כשטען שאילו פיקוד העורף היה משקיע בזמן המלחמה ואחריה אנרגיות וכוחות כה רבים כמו בטיעונים נגד דו"ח המבקר, המצב בשטח כיום במקלטים, שמירה על חומרים מסוכנים ורעילים, מוכנות למלחמה נוספת ושמירה על האוכלוסיה, במידת הצורך גם לפינויים, היו נראים אחרת.
אילו דעתי היתה נשמעת, אין צורך בדיון נוסף בבג"צ, אלא למהר ולסיים את הדו"ח, לרבות תגובות מהירות מהמבוקרים, שכבר מסרו את עיקרי גרסתם, ולהביאו בהקדם בפני הציבור.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
