עכירות ורעילות והשפעתם על התפתחות מחלת הסוכרת 

סוכרת הינה מחלה של המערכת המטבולית שמאפייניה העיקריים הם ריכוז גבוה של סוכר בדם ובשתן. הגורם העיקרי לעליה בריכוז הסוכר הוא האינסולין, שתפקידו שליטה על ריכוז חומרים המופקים מן המזון במחזור הדם (כולל שומן וגופי קטון). האינסולין מאיץ הכנסת סוכר ממחזור הדם אל השרירים, הכבד ורקמות השומן שם הוא מאוחסן או משמש כדלק
 
לאורך השנים נהוג היה להתבסס ברפואה הסינית על מודל שיאו-קה לשם טיפול בחולי סוכרת. תיאוריה זו גורסת כי חום וחוסר תופסים מקום חשוב בגרימת המחלה. בעקבות עליה ברמת המחיה בסין עלה גם אחוז חולי הסוכרת במדינה. כתוצאה מעליה זו התפתחה בשנים האחרונות התיאוריה המסבירה את התפתחות מחלת הסוכרת. אחת התיאוריות החשובות ביותר המתבססות על שנים של ניסיון קליני בטיפול במחלה זו שמה דגש רב על עכירות ורעילות כגורמים חשובים בהתפתחות המחלה
 

עכירות ורעילות על פי התיאוריה של הרפואה הסינית

עכירות משמעה ההפך מצלול. בספרו של הרופא המפורסם ג'ו דאן שי, "ידע של דאן שי מלב אל לב" נאמר: "עכור מסמל לחות וחום, יש ליחה, יש חולשה". הקדמונים כינו אותו "פתוגן המזיק לצלילות". כאשר מדובר על עכירות ממקור חיצוני מתכוונים לצ'י עכור ומטונף הקיים בטבע. כאשר מדובר על מקור פנימי לעכירות מתכוונים לתוצר פתולוגי חריג בגוף. רעל משמעותו דבר המזיק לבריאות האדם. רעל הינו פתוגן צ'י המצטבר ונערם ואינו ניתן לפיזור. כיום נהוג לכנות בשם זה כל פתוגן משגשג וחזק. מגפות ומחלות חום נחשבות כרעל ממקור חיצוני. תפקוד לא תקין של האיברים הפנימיים המביא לחוסר איזון של צ'י, דם, יין ויאנג מביאים להיווצרות פתוגן רעל ממקור פנימי
 
מכיוון שאופיים של עכירות ורעילות דומה, קיימת השפעה הדדית ביניהם. עכירות מצטברת, מותססת ויוצרת רעל מזיק. למרות שרעל עכור מוגדר כפתוגן הוא גם תוצר פתולוגי כתוצאה מתפקוד לקוי של מערכות הגוף בזמן מחלה. בעקבות המחלה, הגוף אינו מצליח לסלק את תוצרי הלוואי. התוצר נתקע בגוף, מצטבר ומתגבש וביכולתו להזיק לאיברי הגוף כמו גם ליין, יאנג, צ'י ודם

תכונות פתוגן עכור: דביק ונוטה להיתקע. מצטבר בקלות בערוצים וחוסם את כלי הדם. חוסם את תנועת הצ'י בגוף. משתרך באיטיות, נשאר זמן רב ומכלה את הצ'י. אינו קל לסילוק ולאורך זמן תוסס לכדי רעילות. תכונות פתוגן רעיל: אלים, נמרץ ונוטה להשתנות. מתומר בקלות לחום ומכלה יין ותמצית. מרקיב צ'י ודם. שילוב של עכירות ורעילות הוא שילוב קטלני ומזיק מאד בעיקר לצ'י ודם של האיברים החיוניים בגוף. לאורך זמן הם מתאחדים עם לחות, ליחה וסטגנציה, חודרים לערוצים, מתפזרים בכל הגוף ומכלים את הדם והצ'י ומביאים למחלה מסובכת וקשה לריפוי המורכבת משילוב של חוסר עם עודף
 

גורמי היווצרות עכירות ורעל

תזונה לא מאוזנת וגורמים שונים אחרים פוגעים באיזון של תנועת הצ'י בגוף וכתוצאה מכך נפגעת יכולת הפקת התמצית מהמזון. בספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב - כרך השאלה הפשוטה - פרק 47 נאמר: "אדם זה לבטח הגזים בצריכת מזון מתוק ושמן. שמן - מביא להיווצרות חום פנימי. מתוק - מביא למלאות במחמם המרכזי, על כן הצ'י גולש ונוצר שיאו-קה, נרפא זאת עם הצמח דזה-לאן, לסלק צ'י ישן". השאלה הפשוטה - פרק 46: "בעקבות כעס הצ'י נע מעלה ומצטבר בחזה. דם וצ'י מצטברים ואינם נעים בערוצים, תקיעות יוצרת חום והחום מכלה את השרירים". "צ'י גולש" משמעו צ'י עודף שאינו צלול. אם לא יסולק בהקדם האפשרי יצטבר בדם ויצור סטגנציה ועכירות בדם
 

הקשר שבין עכירות ורעילות למחלת הסוכרת

עקב תפקוד לקוי של הצ'י נפגעת יכולת הפקת תמצית מהמזון. במקום להפיק תמצית איכותית של המזון נוצר למעשה צ'י סטגננטי שנתקע ומצטבר ברמת הדם וגורם להיווצרות עכירות בדם. מכיוון שעכירות זו אינה מסולקת בזמן היא מצטברת באיברים ומפריעה לתפקודם התקין. עם הזמן, תקיעות זו יוצרת חום המכלה את הצ'י ומזיק ל-יין, מותסס לכדי רעילות ויוצר שילוב של עכירות עם רעילות. עכירות ורעילות אלה חוזרים ומפריעים לתנועת דם תקינה ומזיקים לצ'י של האיברים. דם עכור זה הוא גורם המאיץ היווצרות התנגדות תאי הגוף לאינסולין

סוכרים ושומנים הינם חומרי הבניין הבסיסים ביותר של הגוף, ולמעשה הם שווי ערך ל"תמצית המזון" בראיה של הרפואה הסינית. כאשר הגוף מתפקד כראוי "הצ'י המזין נכנס אל הלב, נצבע באדום והופך לדם". כאשר תהליך המיצוי נפגע, הטהור מתערבב עם העכור ונוצר צ'י עכור המצטבר בדם והופך לעכירות. כאשר קיימת התנגדות לאינסולין, הסוכר אינו מצליח להיכנס אל תאי הגוף ונשאר במחזור הדם. ערכים גבוהים של סוכר וכולסטרול בדם הינם הבסיס להיווצרות עכירות בדם.
 

אופן התפתחות המחלה

מבחינה קלינית ניתן לחלק את המחלה לשלושה שלבים: שלב חבוי, שלב גלוי ושלב שינוי. השלב החבוי כולל תהליך בו סטגנציאת צ'י מותמרת לדם עכור.מכיוון שתנועת הצ'י אינה תקינה, נפגעת יכולת הטחול במיצוי המזון, צ'י נקי וצ'י עכור מתערבבים ונוצרת סטגנציאת צ'י ברמת הדם. סימפטומים בשלב חבוי: שתן עכור עם הרבה בועות, שתן סמיך ודביק, יובש בפה וצימאון, עייפות, תחושת כובד של הגוף וחוסר כח. עקרונות טיפול: הנעת הטחול ופיזור תמצית, הנעת תקיעות והתמרת עכירות

השלב הגלוי מתחלק לשני שלבים, התחלתי ומאוחר. בשלב ההתחלתי סטגנציאת הצ'י ברמת הדם גורמת ליצירת עכירות ברמת הדם וסטגנציה. כתוצאה מהסטגנציה נוצר חום הפוגע ב-יין וצ'י ומתקבל סינדרום של "יין חלש, חום ויובש" באחד משלושת המחממים, המוכר גם כ"שיאו-קה". סימפטומים בשלב הגלוי:"3 הרבה, 1 מעט" (צימאון, שתן, תאבון, רזון). כמו כן מופיעים סממנים המצביעים על פגיעה ביין בתוספת חום ויובש, כגון: יובש בפה ושמנוניות, חוסר אנרגיה, תחושת כובד של הראש והגוף, לשון אדומה כהה עם חיפוי צהוב שמנוני או יבש, רמות סוכר גבוהות שאינן יורדות (האצה בהתנגדות של תאי הגוף לאינסולין). במידה והמחלה לא נבלמת היא עשויה להתקדם לחולשת צ'י ו-יין ולבסוף לחולשת יין ויאנג

בשלב המאוחר, העכירות יוצרת רעילות ונוצרת סטגנציאת עכירות ורעילות. בעקבות סטגנציה זו מופיעים סממנים של פגיעה בצ'י הטחול (תחילת נזק לתאי הלבלב), כשל הכליות באצירה (חלבון וגלוקוז בשתן), התדלדלות שריר (ירידה במספר קולטני האינסולין), תקיעות הכבד (ירידה ביצור גליקוגן) וכדומה

כאשר המחלה נכנסת לשלב השינוי מופיעה רעילות גלוקוז ורעילות שומן ומגוון מחלות של מערכות שונות בגוף, כגון: מחלת מערכת העצבים ההיקפית, כשל תפקוד הכליות, דלקות במערכת השתן, מחלות לב וכלי דם. בשלב זה נתמקד בטיפול על פי העקרונות הבאים: שילוב של צמחים מכייחים, סותרי רעילות, מניעי דם, פותחי ערוצים ומתמירי עכירות

לסיכום, בשנים האחרונות התפתחה התיאוריה המסבירה את התפתחות מחלת הסוכרת. בנוסף לטיפול המסורתי בחום, יובש וחוסר יין ניתן דגש רב לטיפול ברעילות ועכירות. התייחסות לפתוגן עכירות ורעילות במהלך אבחון וטיפול במחלה בכל שלביה מביא לתוצאות טובות יותר בהקלה על מחלות נלוות לסוכרת.