למעונים לבקר בוינה - היום הראשון שלנו (אני ואישתי) 

קצת מעונן. גשם דק. גשם דמה. אפילו נעים. אישתי אהבה בילדותה לצעוד עם אבא שלה בגשם. איתי בטח.

בחוץ, טמפרטורה נוחה. יצאנו יד ביד לתחנת הרכבת התחתית הקרובה. בטווח של 5 דקות הליכה היו לפחות 3 או 4 תחנות מהם יכולנו לצאת לדרך. והיות שכול התחבורה בעיר מסונכרנת כולם עם כולם, אין בעיה להמשיך מכול תחנה לכול תחנה ולכול מקום ברחבי העיר הגדולה והיפה הזאת.

לכל תחנה תת קרקעית של הרכבת התחתית, יש לפחות שתי מעליות הידראוליות משתי פינות שונות של רחובות ולפחות  מסלול אחד של מדרגות נעות עולות. נהדר. שני נו שבענו נחת.

בדרך לתחנה, רכשנו בקיוסק קרוב, שני כרטיסים לנסיעה בתחבורה הציבורית. האחד ל 3 ימים במחיר של 14.50 EUR  ואחד ל 7 ימים במחיר של 13.50 EUR כאשר מחיר נסיעה בודדת: 2.50 EUR. בסכום כולל של 28 EUR פתרנו את הבעיה לכול עשרת הימים, מרגע שנחתנו ועד שנעזוב את העיר.

בעזרת הכרטיסים האלה חרשנו את העיר במשך 10 ימים ללא הפסקה. הרכבות והאוטובוסים מותאמים לגובה רציפי התחנות ובהליכה רגילה אתה צועד פנימה והחוצה. לא דוחפים. לא צועקים ותמיד הציעו לנו לשבת. צעירים וגם פחות צעירים פינו לנו מושב לשבת. עבורנו........ הצלה.

פעם יחידה שהשתמשנו בכרטיס, היה ביום הראשון. לא נדרשנו להשתמש יותר ולא התבקשנו להציג כרטיס לביקורת אף פעם אחת במשך כול הימים.

בכול קרון, שילוט ברור של מהלך קו הנסיעה. שמות התחנות. כיווני הנסיעה ולוח הזמנים שנשמר בקפדנות על אף פקקי תנועה פה ושם.

בתחנות ברחובות, המשמשות יותר מקו שירות אחד, שלטים אלקטרוניים המודיעים על מספרי הרכבות הנכנסות, יעדם  וזמן ההמתנה לרכבת הבאה.

בכול התחנות, ספסלי ישיבה. קיוסק שתייה, סנדוויצ'ים, סיגריות וממתקים ועיתונים.

בתחנות התת קרקעיות הגדולות, בהם חולפים מספר קווי רכבת, חנויות ודוכני מסחר מכול הסוגים. שירותים מסודרים ונקיים. בתשלום אבל נקי. וליד האופרה, במעבר התת קרקעי, משמיעים מוזיקה קלאסית לאלה שאים מסתדרים בלי מנגינה.

ובסך הכול, נקי. בטוח. שקט ומסודר.

לא ראינו התקהלויות. לא ראינו חבורות צעירים מתפרעים. לא ראינו תקריות ונוכחות של משטרה. לא ביום ולא בלילה. העיר מתפקדת והרגשת הביטחון מחזקת את הרושם הכללי מהעיר הנפלאה הזאת, שבעיני, היא במעמד של עיר מוזיאון. רוב המבנים במרכז העיר נבנו בתקופות מוקדמות, בימיהם של קיסרים גדולים ונשמרים ביופיים ובניקיונם החיצוני עד היום. גם וינה, כמו ערים אחרות באירופה, נחרבה במלחמת העולם השנייה אבל כמו אחרות, ואולי יותר מאחרות, שיקמה את עצמה והיא היום אחת הערים המבוקשות על ידי התיירים הרבים הממלאים את רחובותיה, בתי המלון, המסעדות הגדולות ואווירת התרבות האופפת את העיר המלאה פרקים, גנים ומסודרת עבורך המטייל.

את הנסיעה הראשונה נסענו ל קתדראלה הגדולה שבמרכז העיר.

עלינו במעלית מתחנת הרכבת, לתוך המון אדם הצועד בכיוונים מנוגדים, מי מטייל. מי רץ לקניות בשפע החנויות והדוכנים. המונים ישובים במסעדות ובתי הקפה הממלאים כול פינה אפשרית על המדרכות הרחבות ויש המביטים אל ראשי הבניינים הגדולים, העתיקים, המחודשים, הסוגרים על האזור כולו ויוצרים את הכיכר הגדולה שלפני הקתדראלה.

את ארוחת הצהרים אכלנו בעיר. עוד הסתובבנו ברחובות שמסביב לכיכר, מצלמים ונהנים מהשוני אליו הגענו.

עם כרטיס הפלא, עלינו על האוטובוס הסובב במרכז העיר, לסיור "רכוב" ללא מדריך ברחובות הנושקות לכיכר הקתדראלה.

נכנסנו יחד עם רבים להציץ קתדראלה עצמה, שהיא גדולה ועשירה במוצגים שבתוכה, ולקראת השעה 16.00 יצאנו ברכבת התחתית, מאותה תחנה שהגענו, חזרה לביתנו החדש. הרגשה נהדרת.

בדרך מהתחנה, נכנסנו לסניף גדול של רשת מזון להצטייד לארוחת הערב.

קנינו ירקות למרק. חלקי עוף קפאו. ירקות לסלט. לחמניות, שמן, ביצים, גבינו ונקניקים. מי סודה וחלב, ויחד עם קצת דברים שהבאנו מהארץ, היינו מסודרים ועוד הרבה מעבר לזה.

הכנו ברצון ארוחת ערב "ביתית". ליד שולחן מותאם ל שנים. הנחנו על השולחן רק דברים שאנחנו אוהבים. שטפנו כלים ועברנו לסלון שהוא גם חדר השינה.

מקלחת טובה. הצצה בטלוויזיה על מצב מזג האוויר. בחדשות לא התעניינו. תחנה ישראלית לא קלטנו. ואחרי כמה הכנות למחר, הלכנו לישון, עייפים אבל מרוצים. יופי וינה. כבשנו אותך ואת כבשת אותנו.