מחשבות על יחסים - מאוהב משוגע לא עיוור 

מאוהב משוגע לא עיוור

אני לא יודע למה, אבל חשוב לי להעלות את העניין הזה על הכתב..
אולי בגלל שאני לא באמת יכול להציג הגיונות בקשר לאהבה ורגש,
ובכל זאת אני עדיין פועל וחי כבר שנים מתוך הבנה מסוימת את הדברים.
אולי כאן, על הבמה הפרטית שלי אוכל להסביר לעצמי אחת ולתמיד
למה אני מתאהב באופן שבו אני מתאהב, מבלי שאצטרך להתחייב
לאמירות חריפות על אהבה והתאהבות.

הרי ברור שיש שוני בין 'להתאהב' ובין 'לאהוב' , אחרת לא היו אלה שני
מושגים שונים... וכבר למדתי שלאהוב זה לקבל את בת הזוג (על כל צדדיה).
בגלל זה גם השימוש במילים האלו (" אני אוהב אותך" ) הוא זהיר (בד"כ) ,
לא אמהר להגיד לבחורה שאני אוהב אותה , אם יש לי ספק עד כמה אני מקבל אותה..
בטח ובטח אם אני לא מכיר אותה... כיצד אפשר לאהוב מישהו אם אתה לא מכיר אותו?
נראה לי שבצורה מסוימת לאהוב מישהו זו בחירה.

בשונה כל כך מ "לאהוב" , כל העניין הזה של "להתאהב" הוא הרבה יותר מחוץ לשליטה.
לא סתם יש אמירות כמו : " אי אפשר לבחור במי להתאהב... " .
שלב ההתאהבות (בד"כ מלווה את ההתחלה) הוא השלב בו אני נותן לעצמי להיסחף ולהתמכר
לניחוחות ותחושות שמקורן רגשי- חיבוק עמוס חום, צלילה חופשית לתוך זוג עיניים,
הערצה לחיוך ענוג, געגועים לא מוסברים וכמיהה עזה . כל אלה ועוד הם עיקר
החוויה שהיא - 'להתאהב'...

בשונה מ"לאהוב" , בשלב ההתאהבות אין כמעט משמעות לאופי האמיתי של האדם
שמולך, שכן כל העניין בהתאהבות היא ההיסחפות הרגשית חסרת השליטה ושיכרון החושים.
מה שמסביר אגב את העובדה שגם נשים של גברים מכים או מתעללים יעידו כי
בהתחלה הייתה התאהבות והם לא ראו את המאפיינים 'הרעים' של אישיותו.

השוני המהותי הזה בין התאהבות לאהבה, והעובדה שהם בכל זאת כל כך קשורים אחד לשני עושים את כל העסק מסובך לגמרי...
הרי כיצד אפשר להחליט לקבל מישהו באמת ולאהוב את כולו כאשר ההגעה
לשלב ה" לאהוב" היא דרך מקום חסר שליטה , חסר הגיון ובכלל חסר בחירה -
כיצד לבחור לאהוב מישהו באמת,אם שלב ההתאהבות (וההיכרות) מתאפיין בחוסר בחירה -

הפתרון לעניין נשמע פשוט , אך בפועל הוא קצת יותר טריקי....
רבים לפני הגדירו את ההתאהבות כסוג של שיגעון. כלומר המאוהב הוא משוגע,
שכן הוא חסר שליטה ונוטה להיסחפות. כמובן שישנם עוד היבטים נוספים
בהתאהבות ההופכים אותה לשיגעון , כמו למשל קיצוניות, קנאות (מסוימת), חוסר הגיון ועוד..
אי אפשר (וגם אין רצון כזה) להוציא את המאפיין הזה משלב ההתאהבות, ההיסחפות הרגשית המשוגעת שאנו חווים בתור מאוהבים היא מה שעושה את השלב הזה כל כך מיוחד וייחודי.
היא מסוג הדברים ומסוג חוויות החולפות שנותנים טעם אחר לחיים...

אלא שהיא לא תורמת ל 'בחירה' לאהוב ולקבל מישהו באמת. ולדעתי היא אינה
תורמת להתפתחות 'בריאה' ותקינה של יחסים וקשר , שכן היא משאירה לא מעט 'הפתעות'
שיצוצו בשלב מאוחר יותר (בנוגע להיכרות מלאה את האדם שמולך).

כיצד אם כן עליי להתייחס לכל הפרדוקס המוזר הזה -
נראה לי שכתוצאה מהמסקנות השונות שהעליתי,עם הזמן פיתחתי סוג שונה של התאהבות.
התאהבות שמאפשרת לי להתנהג כמו משוגע ולהיסחף רגשית אחרי מישהי ,
אבל משאירה לי גם את המקום לבקר ולהתייחס לכל מיני נקודות שאני יודע שעלולות
להפריע לי בהמשך.
התאהבות שמאפשרת לי להתמכר לחיבוק ולניחוחות רגשיים ברגעי אינטמיות, אבל
משאירה את עיניי פקוחות ו'בוחנות' , מתוך הבנה שמעבר לחיבור הרגשי שיש
לי עם הבחורה, בסופו של יום אצטרך לחיות עם, להסתדר ולקבל את האישיות שלה.

איך עושים את זה -
פשוט, הרי בשלב ההתאהבות יש את כל הסיבות הכי טובות למה כן להיות ביחד ...
מה שמצריך התייחסות היא השאלה - "למה לא להיות יחד - מה הם הדברים שלא יאפשרו
לי להיות איתה? "
התייחסות כזו לאורך שלב ההתאהבות , תעמיד אותי בסופו של דבר מול השאלה האם אני
מקבל את כל הדברים , או לא - כלומר, האם אני מוכן לאהוב אותה כמו שהיא -

לדעתי אהבה שהגיעה באופן אוטומטי אחרי שלב ההתאהבות היא לא אהבה אמיתית, אלא
הרגל. אהבה אמיתית למישהו פירושה קבלה מלאה שלו, וכדי לקבל מישהו צריך
להיות מספיק מפוכח וצלול בשביל להכיר אותו באמת.
מעבר אוטומטית אחרי שלב השיגעון לשלב האהבה 'האמיתית' , לא משאיר את הזמן
המפוכח להתייחס לאופי האמיתי של האדם שמולי.
פירוש הדבר הוא לא לעצור לרגע ולהסתכל על הדברים כמו שהם, בגלל שרוב הזמן אני בכלל משוגע. כיצד אפשר להגיד שאתה אוהב מישהו אם אתה לא באמת מכיר אותו -

במשפט אחד - אני מוכן (ורוצה) להתאהב מעל הראש כמו משוגע ... אבל אני לא מוכן להיות עיוור, כי עיוורון לא יוביל אותי לאהבה אמיתית וכנה של האישה שמולי - אהבה עיוורת.



** בשונה משאר המאמרים אלה קטעים מיומן **