חשוב על מה שאתה רואה ואל תפרש 

לבנים ולנכדים בבית מהסבים פלד, שמטיילים  שלום.

           עוד בטרם אגש לשאר ענייני היום הרשו להזכיר לכם, שכל דברי אליכם הם בגדר מציאות מתורגמת בהיבט האישי. שלי, הכותב לכם. ולכן, יתכנו אי דיוקים שמקורם בפירוש הסובייקטיבי שלי, ושלי בלבד. ואם כתוצאה מזה, יהי מי שיפרש את הערותיי כניסיון של ביקורת או התנשאות אני מרשה לכם שלא להעביר הלאה את הקטעים הפרובלמאתיים, כמו שסיכמנו, ובתנאי שתשמרו על המקור במלואו. תקנו אתם במקומות הרצויים לכם את אשר על לבכם או את האמת שלכם ואני מתחייב להניח שגם אתם צודקים.

      ועל כך אולי סיפור קטן.

                    בעיירה קטנה, בשעות הקטנות, הוטרדו התושבים ע"י צעקה קורעת לב וקריאה לעזרה ששמעו מבית בקצה הרחוב הפונה ליער.

                   רצו כולם למקום, ממנו נשמעה הקריאה, כדי לעזור. והנה על הדרגש העץ שמתחת לחלון הפתוח, שוכב לו אדם, סכין גדולה נעוצה בגרונו ונער צעיר, אורח במקום, מחזיק בידית הסכין משתדל לחלץ.

                   במהומה שהתפתחה במקום, תפס ההמון בנער המסכן וגררוהו לשופט בעיר הקרובה תוך שמאשימים אותו ברצח.

                   עמד הנע על רגליו, נותן כבוד לשופט, ובקול רועד, מגמגם במקצת, סיפר:

                   אדוני השופט, גם אני? שמעתי קולות מוזרים בלילה. רצתי למקום ממנו נשמעו הקולות, כבוד השופט, והנה ראיתי דמות לא מוכרת חומקת דרך החלון הפתוח ועל הדרגש שוכב איש ונאנח לעזרה, כבוד השופט."

                   בתמימות, כבוד השופט,? נגשתי לעזור לאיש במצוקתו, מאמץ לשלוף את הסכים שבגרונו, ועוד בטרם הספקתי לעשות דבר מה, ולעזור, כבוד השופט,  נכנסו האנשים כולם, כפתו אותי בידי וברגליי כבוד השופט והביוני לפניך כבוד השופט. "

                   בהן צדק שכך היו? הדברים כבוד השופט."

                   הקהל דרש צדק. "לתליה" !!! צעקו. "לתליה !!!"

                   וכאשר נדמה היה כמתקרב זמן פסק הדין, קם לו זקן, הסיר את כובעו המרופט, וביקש מהשופט כי יינתן לו להשמיע דבר מה.

      ?                   ספר, הסכים השופט.

                   אם כן כבודו.? "אני כבודו לא הייתי במקום, לא ראיתי דבר ולא שמעתי דבר, ממה שסופר כאן. אבל כבודו, שמע את סיפורי ואולי יש קשר לעניין עצוב זה."

                   אני, שי לי משק ורפת? קטנה, אדוני השופט. ביום ההוא עליו אני רוצה לספר לך כבודו, קמתי בבוקר, ירדתי לרפת שלי, לקחתי אתי את הכיסא קצר הרגליים ואת הדלי הישן, והתיישבתי לצד הפרה לחלוב, כפי שאני עושה זאת שנים."

                   וכאשר כבר חלבתי כחצי? מהכמות הרגילה, הרימה הפרה את רגלה השמאלית והפכה את הדלי.  קמתי, אדוני השופט, רגוע, ובחבל שהיה קשרתי את רגלה השמאלית לקרן הימנית, והתיישבתי להמשיך בחליבה."

                   רק משכתי בעטינים? והפרה בועטת בימנית."

                   קמתי שוב, ובחבל שני? קשרתי גם את רגלה הימנית, הפעם לקרן השמאלית.

                   בטוח במצבי החדש? חזרתי לחלוב. "

                   כבר עמדתי לסיים,? כבוד השופט, והבהמה, בזנבה הגמיש, מרחה לי את הפרצוף, הפילה את הכובע והפכה את הדלי."

                   התרגזתי כבוד השופט,? קמתי ממקומי, ובחגורה של מכנסי קשרתי את הזנב לנזם וחזרתי לסיים את החליבה."

                   וכאשר כבר הכול היה? מאחורי, נעמדתי מאחורי הבהמה, פתחתי את מכנסי להטיל שתן, יסלח כבודו."

                   וכמו שאני עומד לידה,? רגליה  קשורות לקרניים, הזנב קשור לנזם, מכנסי ללא חגורה, פתוחים, מחזיק ביד כדי לא להירטב............................. מתקרבת אשתי, כבוד השופט."

                   ואתה יודע מה היא? חשבה?? כבוד השופט. ולא היה מי שיכול להסביר לה, כבודו. ורק בזכות אהבתה ואמונתה בי נשארנו יחד עד עצם היום הזה.  .............................

               עד כאן הסיפור. ואתם הוסיפו כהבנתכם. אבל גם אם מגמגם הנער וגם אם לפעמים נימוסיו מחוספסים בעיני מי מכם, אל תדונו אותו על "רצח". מקסימום על נימוסים לא תקינים - נושא שנתון גם הוא במחלוקת ולפירושים, גם היום.

                   והשאלה הקשה. האם מתאים הסיפור למה שראיתי היום - לא בטוח. ואולי אם רוצים, הרי כי כל כך הרבה סיפורים נקשרו למראות שראיתי וכל כך הרבה אגדות מספרים על הגיבורים אשר פסליהם מתנשאים בכל מקום, אז אולי, גם לסיפור שלי יש מקום בדפים אלה - ולנער אין פסל להביט עליו.