היום הרביעי לביקור באיטליה 

היום הרביעי למניין הטיול.

את המכתב של היום אני כותב מוקדם מהרגיל. א' הגענו למלון והשעה רק 18.45 - "גרנד הוטל פרימוס" - 4 כוכבים + ירח מבעד לחלון, למעוניינים.

הגענו לכאן אחרי שנפרדנו סופית מנאפולי. בשעות הבוקר ארזנו את ה "תד"ל" (התרמילים של הדרג הלוחם) ספרנו את המלאי, העמסנו את עצמנו על האוטובוס הקבוע, (להבדיל מהאוטובוס הקודם שהיה זמני בלבד) ויצאנו לדרך - בול - כמו שאומרים.

היעד הראשון של היום, המוזיאון הארכיאולוגי של נאפולי. יש אומרים שהוא השני בגודלו אחרי ה"לובר" בפריז.

קיבלנו מסביר  מקומי, בחור צעיר ונחמד, מדבר אנגלית בקצב של גוסטב, מנסח את דבריו לאט וברור.

המבנה, שימש פעם את חיל הפרשים. אולמות גדולים. תקרות גבוהות. מרשים במוצגיו היפים והמגוונים. יש תחושה של הזנחה אם כי עדיין לא בולטת ממש.

בין המוצגים הרבים: פסלים מתקופות קדומות שנחצבו בגושי אבן ע"י אומנים, חלקם אלמונים, לפי מודלים של פסלים קדומים עוד יותר.

זהו ללא ספק אחד המקומות בהם ניתן לשחזר את ההשפעות ההדדיות של תרבויות העולם העתיק אשר נחשפו זו לזו, חלקם כיבוש ומלחמה וחלקם בימי שלום ומסחר או מפגש של יורדי ים .

למבקר הסבלני, המביט בפרטים, קל לראות ולהתפעל מהיכולת, ההקפדה, הדיוק וההבעה המשקפת פעם שמחה ופעם צער, אהבה ותדהמה.

פסל "אפרודיטה" - אילת האהבה המיתולוגית - פסל פשוט. הדמות, פניה היפים גלויים וגופה עטוף גלימה. הקפלים של הבד, החצובים בעדינות ורגישות רבה מאפשר לדמיין את יופייה המוסתר רק מתוך הסתכלות בקפלים, בפנים הגלויות וכפות רגליה היחפות.   מרשים.

פסלי הגברים מדגישים בדיוק רב להפליא את קווי השרירים והוורידים בחלקי הגוף השונים. במיוחד של הגפיים.

במספר אולמות נאספו ושוחזרו פריטים רבים שנחשפו בעיר "פומפי" האגדית.

פסיפסים יפים, עשויים אבנים קטנות, 3 עד 4 מילימטר כל אחת, בצבעים מגוונים  שונים שוחזרו והפכו לתמונות קיר על אף שבמקור היו רצפות.

בוויטרינות סגורות, מוצגים כלים ביתיים אוטנטיים, עשויים כסף וזכוכית שניצלו בהיותם מאוחסנים בארגזים שכוסו באבק הלוהט.

באולם העליון, תמונות קיר רחבות ממדים וציורי "אור וצל", ציורים "מתאי עיין". ציורים שלמסתכל נדמה כאילו מדובר בתבליט כאשר בעצם הם מצוירים "שטוח", ואין בהם שום תבליט שהיא.

צילמנו, האזנו וחזרנו לאוטובוס שייקח אותנו למקום הבא.

"מונטה קסינו" המנזר שהיה למבצר שהיה למנזר. אחד ממקומות הגבורה בהם לחמו כוחות הברית כנגד יחידות עלית של הצבא הגרמני שהגנו על הדרך לרומא הבירה.

המקום, גבעה שולטת על הדרכים המובילות מהדרום אל עיר הוותיקן. הגרמנים ייצבו במקום הזה קו הגנה מבוצר ביותר שאמור היה לעקב את הצבעות שפלשו מהים ב"סורנטו", מנסים לפרוץ צפונה. אל רומא.

הנקודה האסטרטגית עליה נשען קו ההגנה היה המנזר של "מונטה קסינו",

הבנוי היטב.

במשך למעלה מ 4 חודשים, התנהלו קרבות קשים, המבצר הופגז קשות בתחמושת מכל הסוגים והכוחות התוקפים לא יכלו למגינים המבוצרים. ורק   4 חודשים בערך מתחילת הקרבות, הצליחה יחידה פולנית מסונפת לצבא הבריטי לכבוש פיזית את המקום, תוך כדי שהחיילים מטפסים על המדרון התלול, ומנהלים קרב עיקש על כל מטר ועל כל חדר במבצר הלבירינטי.

במבט לאחור, כחושב אחרי מעשה, במקומות רבים בהם נקשרים סיפורי גבורה של חיילים אלמונים אשר נתנו את היקר מכל למען עקרונות נשגבים וסיסמאות מלהיבות, יש צורך לחפש גם את הכישלון של המפקדים. זה לא מובן מאליו שכך הדברים היו צריכים לקרות. זה לא מובן מאליו שהשכילו לבחור במהלכים הנכונים ושאמנם עיקרון החיסכון בחיי אדם עמד נר לרגליהם ברמה שאנחנו הינו מצפים שיקרה.

בדרך, השלים אברהם  קטעים עלומים מאותם ימים, קישר אותם לסיפורים על חיילינו שלחמו במסגרת "הבריגדה היהודית", והוסיף פרטים על מלחמתם הפרטית של אנשינו כנגד הגרמנים אשר גרמו לעם היהודי את האבל הגדול מכל.

ואנחנו בדרך. נסיעה רגועה. בתחנת דרכים על אם האוטוסטרדה המובילה לרומא, (באמת, לא רק בשיר הידוע ) עצרנו לארוחת צהריים. במגרש החניה לידנו, חנו שתי לימוזינות מצוחצחות של איזה חברת קבורה, ובהם הארונות ו"דיירי הקבע".

המלווים ירדו גם הם לנוח ולסעוד את ליבם. - גרוטסקי. -

עוד הספקנו לבקר בשניים מארמונות האפיפיור הנוהג להתנפש דווקא באזור מקסים זה, חלפנו על פני עיירה השוכנת לחופי אגם "אולבנו" והנה אנחנו במלון.

ארוחת הערב - ב 21.00 .

ובכן בנים. אם אני זוכר ולא טועה, אתם צריכים להתחיל לחזור לארץ. עניין הטלפון אליכם יתחיל לקבל משמעות יותר מעשית. אימא רוצה לדעת איך היה לכם ?

אני חושב להתחיל להתפלל שחרית ולא לנסוע בשבת.

אם זה לא יעזור נבקש כמובן מגוסטב שיעזור. ואם גם זה לא יעזור תנסו אתם ליצור קשר. המרחק זהה לשני הכיוונים וממילא אתם המשלמים כי אנחנו מתקשרים רק בגוביינה. אז קדימה.

??? לכם מכולנו.