במשפט אולמרט בפרשת ראשון-טורס, היתה הפסקה דרמטית, לאור גילוי הסנגוריה שהעדה המרכזית הגב' זלצמן – קיבלה מהתביעה מסמך מסכם ומתומצת של העדות כדי להעיד בעזרתו – מבלי שהמסמך הועבר תחילה לסנגוריה.
מבקר המדינה – הגיש את דו"ח החקירה, בנושא האזנות סתר במשפט רמון – שבו נתגלו ליקויים חמורים וגם שם לא נמסר החומר לסנגוריה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
לפנינו שתי פרשיות, לכאורה, שונות ומנותקות אחת מהשניה. פרשת "הנשיקה" של רמון לחיילת, לפני ישיבת הממשלה על ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השניה.
ומנגד פרשיית טיולי אולמרט בעולם, במימון כפול ומשולש, תוך ניצול הכספים הכפולים לטיולי המשפחה בתוספת פינוקים שונים. בשניהן מדובר באי-מסירת חומר רלוונטי לסנגוריה.
לפי כתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בפרשת ראשון-טורס, היתה מנהלת האירועים העדה המרכזית, שתיאמה, ביצעה את הנסיעות דרך סוכנות ראשון-טורס.
במסגרת חקירתה מסרה מספר עדויות ארוכות, תוך התייחסות לעשיית מסמכים וראיות אחרות בכתב שמילאו דפים רבים.
התביעה – ריכזה את עיקרי עדותה במסמך רב עמודים, מתומצת עם שאלות ותשובות ומסרה אותו לעדה, כדי שתעיד על פיו – מבלי למסור אותו תחילה גם לעיון הסנגוריה.
כשהדבר התגלה, בבית המשפט, הסנגוריה מטבעה ובצדק רב, הקימה קול התנגדות נמרצת להליך פסול זה ובית המשפט נאלץ להפסיק את הדיון – כדי לדון בסוגיה ובהשלכותיה המשפטיות.
בשלב ב' – דחה בית המשפט את בקשת הסנגוריה לדחות את המשך המשפט – כדי שהיועץ המשפטי לממשלה ידון בתלונות הסנגוריה בנושא המסמך והכנת העדה לעדות בניגוד לחוק ולפרוצדורה הפלילית.
התוצאה – העדות תימשך ובית המשפט יתייחס לסוגיה בשלב מאוחר יותר, תוך שהעירו לתובע על המהלך, ביקשו הסבר ודרשו לא לחזור על התרגיל במהלך המשפט.
עיון בחומר החקירה: ראה סע' 74-80 חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.
כלל ברור וידוע – שחומר החקירה שבידי התובע לאחר הגשת כתב האישום, עומד לעיונו וקבלתו ע"י ב"כ הנאשם.
סע' 77, 79 לחוק סדר דין פלילי אומר במפורש:
"לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או סנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה, או בהודעת העד בחקירה וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך".
וכן ראה לעניין עיון בחומר החקירה גם בג"צ 233/85 ע' אלהוזייל ואח' נגד משטרת ישראל פד"י ל"ט (4) וכן בג"צ 5274/91 חוזה נ' שר המשטרה פד"י מ"ו (1) 726-724.
ראה גם לנושא זה – את ספרם של השופטים המחוזיים ד"ר משה שלגי וד"ר צבי כהן – סדר הדין הפלילי – פרק 13 עמ' 267, 280.
מכאן ברור – שעל התביעה חלה חובה משפטית – להביא לעיון הסנגוריה כל חומר חקירה וכל העדויות, לרבות מסמכים נלווים לחקירה בטרם העדות.
הזמנת עד למשפט – תוך מסירת מסמך לעיונו, לפני ובמהלך המשפט, שהוכן ע"י התביעה, לצורכי נוחיות או ריענון זיכרון או תמצות העדויות תוך שילוב של שאלות ותשובות כתובות מראש, גם אם הן מצויות בעדות – היא לא מקובלת ופסולה.
יתירה מכך – הכנת מסמך מעין זה, מבלי להעבירו לסנגוריה לעיון, וקבלת הסכמתו לשימוש בו – הוא פסול ועל בית המשפט להתייחס אליו בהתאם.
אי לכך – התנגדות הסנגוריה במקרה זה במקומה, מוצדקת ומעידה על מקצועיות וערנות משפטית.
יחד עם זאת – אין בהליך חריג זה, כדי לפסול את העדות ועל בית המשפט להתייחס לכך במסגרת ניתוח עדות העד הספציפי ומתן משקל לעדותו ומהימנותו.
הסתרת חומר ראיות או שכחה בתום לב, גם היא פסולה ונושאת עמה תוצאות מעשיות ומשפטיות.
במשפט עופר נמרודי – במהלך חקירתו של העד ניצב משה מזרח (ראש אגף החקירות דאז), התברר שבכספת שלו נמצאו מסמכים וזיכרונות דברים, חיוניים למשפט ולסנגוריה שלא הובאו כלל, לידיעת התביעה, הסנגוריה וכמובן בית המשפט.
בית המשפט המחוזי בת"א, התייחס לנקודה זו בפסק הדין, תוך העברת ביקורת על ניצב מזרחי והשלכותיו לחקירה.
בנקודה זו, ראוי לציין, שבמהלך משפט זה היו גם "האזנות סתר" – שמתברר שחלקם בוצעו בניגוד לחוק, בניגוד לצווים של בית המשפט ואפילו נעשה בהן שימוש חורג ופסול.
היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין (היום שופט בית המשפט העליון) – כתב חוות דעת נרחבת בנושא זה, תוך העברת ביקורת נוקבת על דרך הטיפול בנושא "האזנות הסתר", על ההחלטה – החריגות, אי ציות לחוק ולצווי בית המשפט.
בסופו של דבר – היו באירועים אלה, כדי למנוע מניצב מזרחי המשך שרותו במשטרה, והוא נאלץ לפרוש.
רק לאחרונה התברר, כי במשפט האונס של כמה צעירים מעין גדי, בבית המשפט המחוזי, בבאר-שבע, נתגלה כי התביעה הסתירה ולא העבירה מסמך חשוב לסנגוריה, שהיה בו בסופו של יום, כדי לשנות התמונה כולה. ומשנתגלה הדבר, והובא לידיעת בית המשפט, המשפט קיבל תפנית דרמטית עד לזיכוי.
מסקנה: יותר מדי מקרים של אי מסירת חומר לסנגוריה, שאולי לא נעשה בזדון אבל בוודאי שנעשה ברשלנות. ומאחר שאנו דנים בדיני נפשות – אסור שהדברים יקרו ואסור שישנו בעתיד.
זהירות, מקצועיות, מיומנות וחתירה למשפט הוגן וצודק – יכולים למנוע זאת.
הכנת עדים למשפט – אין בנושא זה חוקים ותקנות. יש פרקטיקה משפטית, יש הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ויש פיקוח והנחיות של פרקליט המדינה ופרקליטי המחוזות.
הכנת עדים – נעשית הן ע"י התביעה והן ע"י הסנגוריה.
הכלל הוא – שמותר "לרענן" את זכרונו של עד, באמצעות מסמכים או עדות שלו שנמסרה במשטרה, אך אסור באיסור מוחלט – להוסיף עובדות, פרשניות והדרכה מה להגיד ומתי.
מותר להגיש את עדותו של העד, לבית המשפט, אם אין התנגדות ומותר לחקור אותו הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית על תוכן הדברים.
במידה והעד, סותר את האמור בעדות, שוכח, לא זוכר, מפחד, מגמגם וכו'. הוא הופך "לעד עוין" ואז נכנס לשלב של פרוצדורה שונה.
סיכומו של דבר:
צדקה הסנגוריה בפרשת אולמרט – שולה זקן בתיק ראשון-טורס שהקימה "קול זעקה" משפטי לגבי עדות הגב' זלצמן, אך עדותה לא תיפסל והמשפט ימשיך בנתיבו.
תגובת הפרקליטות, לטענת הסנגוריה, שמדובר ב"ספין" תקשורתי וביח"צנות אינו משכנע – שהרי מי שגרם לבעיה לצוף ולהפוך "לנושא שבמחלוקת" היתה התביעה ולא הסנגוריה.
על כן – יש לצפות שכל צד בפרשה יעשה את מלאכתו נאמנה, בהתאם לחוק – ואז יעשה משפט צדק.
לעניין זה – יש לחכות לחוות הדעת המסכמת של מבקר המדינה בנושא "האזנות סתר", כפי שעלה במשפטו של השר חיים רמון (בפרשת "הנשיקה"), שם לא נמסר לסנגוריה חומר האזנה רלוונטי להגנה במועד, והדבר התגלה באקראי, תוך חריגות נוספות בתהליך החקירה ע"י צמרת המשטרה והפרקליטות. הדו"ח של המבקר הוא בעל חשיבות משפטית חשובה – בנושא חקירות.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
