ריהוט לבתי כנסת 

.  איכות המוצרים - גורמי השפעה מרכזיים  בקביעת סוג וטיב חומר הגלם ברכישת ריהוט לבית הכנסת?

איכות המוצר נקבעת במידה רבה ע"י שני פרמטרים :

?        טיב חומרי הגלם והתאמתם לאופי השימוש במוצר.

?        טכנולוגיית הייצור ואופן יישומה בעת בניית המוצר.

לצורך ייצור ריהוט לבתי כנסת, נזקק היצרן לחומרי גלם שונים - חלקם גלויים וניתן לבחון אותם בעין, ובחלקם רב הנסתר על הגלוי - אך אין זה אומר כי חשיבותם לאיכות המוצר פחותה. ציר מתכת המותקן בספסל והנראה מבריק וחדש ביום התקנת הריהוט, עלול להחליד בתוך זמן לא ארוך באם לא נרכש מיצרן אמין.  באופן דומה  אתם עלולים להיות מופתעים לרעה לאחר זמן מה  מהתקלפות הלכה, הנובעת משימוש בחומרי צביעה באיכות נמוכה או מצביעה לא מקצועית. ניתן להביא דוגמאות לרוב אך המכנה המשותף לכולם - איכות חומרי הגלם ואופן השימוש בהם.

רכישת חומרי גלם טובים  ומספקים אמינים מייקרת כמובן את מחירו של המוצר הסופי, אך הינה בעלת חשיבות רבה ביותר לאיכות המוצר לאורך זמן.

בפרק זה נבקש להרחיב האינפורמציה ביחס לחלק מחומרי הגלם.

העץ ה"מלא" 

עץ הוא חומר טבעי, ולכשעצמו, מציג אתגרים מקצועיים ליצרני הספסלים. לו היו הספסלים מיוצרים ממתכת או מבטון, הרבה מאתגרים אלו היו  הופכים ללא רלוונטיים.

קיים מגוון גדול של סוגי עץ "מלא". (המונח "עץ מלא" מכוון לכך כי מדובר בלוח עץ שלא עבר עיבוד תעשייתי למעט חיתוך הקצעה וצביעה ) סוגי ה"עץ המלא" נבדלים זה מזה בפרמטרים שונים - גוון העץ הטבעי, רמת הקושי של העץ, כמות ה"ציורים" על פני לוח העץ, תגובת העץ ללחות לאור וכו', וכמובן במחירו הבסיסי של העץ.

מקובל כיום כי בולי העץ האיכותיים ביותר ביער נרכשים ע"י מפעלים המייעדים אותם לייצור לוחות מצופים שישמשו אח"כ ליצור רהיטים ברמת גימור גבוהה. בולי העץ ברמת האיכות הבאה נרכשים ע"י חברות אסיאתיות (בעיקר סין). רמת האיכות השלישית של בולי העץ מופנית לייצור ריהוט סטנדרטי. כפועל יוצא תמצאו כי קיימים הבדלים ניכרים  ברמת האיכות של בולי העץ שכל חברה משתמשת בהם. הצורה בה יטופלו בולי העץ והאופן בו ישתמשו בהם יקבעו במידה רבה כיצד יראה המוצר אותו רכשתם, ומה תהיה עמידותו לאחר זמן.

מומלץ לבדוק האם העץ בו משתמש היצרן מגיע מיערנות מבוקרת  או מכריתה "פיראטית" של יערות. ניתן וראוי לקבל אישור רשמי מהרשויות המוסמכות בארץ מוצאו של העץ כי המנסרה -ספקית העץ - ממלאת אחר ההנחיות ועומדת בכל התקנים המחייבים. מדינות מוסדרות וספקי עץ אמינים מקפידים כיום על מדיניות "ירוקה" המשמרת את היקף היערות ע"י כריתה מבוקרת של עצי יער, ומולה נטיעת יערות תחליפים.

   ייבוש העץ

בעת כריתת העץ, עומדת רמת הלחות שבו על למעלה מ- 75%. העץ הגולמי חייב לעבור הליך של יבוש הדרגתי ומבוקר על מנת להפכו לחומר גלם ראוי לתעשיית הרהיטים. תהליך הייבוש של העץ מבוצע בחלקו באוויר הפתוח ובחלקו בתנורים ייעודיים. תנורים אלו מורידים את רמת הלחות שבו באופן הדרגתי ומבוקר עד לרמה של כ - 7%. הזכרנו כבר כי ביצוע תהליך זה באופן לא מושלם או לא מבוקר יגרום לכך כי תנאי אקלים משתנים ישפיעו על העץ ועלולים לגרום לו להתעקם, להיבקע או להיסדק.

חברות השואפות לייצר ריהוט איכותי ואשר אין ברשותם תנור ייבוש, רוכשות עץ "מיובש" (שמחירו גבוה משמעותית מעץ לא מיובש) כאשר הן סומכות על תהליך המבוצע בארץ מוצאו של העץ עוד טרם העמסת העץ על האוניה, או באתרי האחסון של היבואן. מובן כי לחברה הפועלת באופן זה אין כל יכולת לשלוט על תהליכים המתרחשים  בעץ ועל רמת הלחות אותה סופח העץ במהלך ההובלה והאחסון טרם הכנסתו לייצור.

כפועל יוצא נמצא כי ריהוט שיוצר במפעלים אלו ובודאי ריהוט המיוצר מעץ שאיננו מיובש כלל עלול להיות בעל עמידות נמוכה לשינוי בתנאי האקלים. העץ ברהיטים ימשיך ל"עבוד" גם בבית הכנסת שלכם, עד אשר יגיע לרמת יובש המתאימה לאקלים ארצנו. קיים חשש גדול להופעת סדקים ובקעים בעץ במהלך השנים שלאחר רכישת הריהוט. (חשוב להדגיש כי תופעות אלו תופענה מספר חודשים או שנים לאחר הרכישה, ולא ניתן להבחין בהם ביום הרכישה).

דוגמא אחת מני רבות לשינוי האקלים והלחות נגזרת  מפעולה שגרתית המבוצעת בכל יום - הפעלה וכיבוי של מערכת החימום או מיזוג אויר בבית הכנסת.

פעולה זו מביאה לכך כי קיימים הפרשים ניכרים בטמפרטורה ובלחות באולם התפילה, בין פרק הזמן בו פועלת מערכת החימום / מיזוג לבין הזמן בו המערכת כבויה. הפרשים אלו גורמים למאמצים מזיקים (העץ "עובד") בעץ ה"מלא". כאמור, מאמצים אל עלולים לגרום להיווצרות סדקים ובקיעים בריהוט, ולהוצאתו מכלל שימוש. הפתרון לכך ?  ייבוש העץ, ו /או שימוש בלוחות עץ תעשייתיים (סנדביץ', MDF וכו').

   לוחות העץ התעשייתיים

בחרנו להביא בפניכם מאמר מתוך הירחון "עץ ורהיטים" (גיליון 137 ) .

מאת: חיים גולדמן - מנכ"ל חב' ח.ג. סחר בינ"ל בע"מ

מי שמבקר בחנויות מטבחי היוקרה באירופה יגלה שקרוב ל - 80% מהמטבחים מיוצרים משבבית     ( סיבית)  ומ -  MDF לסוגיהם. באירופה בה מצויות תעשיות מפוארות של ייצור מטבחים ורהיטי ארגז, כולל היוקרתיים ביותר, חומרים אלו  הם חומרי הגלם העיקריים.

הסיבות לכך הן רבות, ובראשן עומד השינוי שחל בתדמית של לוחות התעשייתיים ב - 20 השנים האחרונות, לאחר שחוקי הבריאות ותקני הבטיחות האירופיים כפו על יצרני הלוחות שימוש בחומרים ידידותיים לאדם ולסביבה. בנוסף, תקני האיכות הגרמניים DIN , שאומצו על ידי השוק האירופאי המאוחד, היו כה יסודיים וכה מחמירים  שהם כפו על יצרני הלוחות דרגות גבוהות של איכות.

תקנים אלו קובעים ממה יהיו עשויים השבבים ומה יהיה מקורם. מה צריכה להיות הצפיפות (הדחיסות) של החומר, מהו הרכב הדבקים שבהם יש להשתמש וכן הלאה.  מעל הכול הם מכתיבים שיטות תקניות לבדיקת איכות של הלוחות כמוצר סופי בכדי להבטיח שהתוצאה תענה על הדרישות.

יצרני הלוחות האירופאים עצמם לקחו את הדרישות בכל הרצינות  ואף כפו על עצמם תוספות מתוספות שונות: הדבקת ציפויים קפדנית, ליטוש פני שטח יסודי, ניסורים מדויקים, ייצור מפולס של הלוח ועוד כהנה וכהנה החמרות, שהפכו את הלוחות התעשייתיים ללוח ייצור מספר אחד באירופה.

בישראל נקלטו לוחות אלו ברגשות מעורבים. אין זה סוד כי הסיבית שיוצרה בארץ בעבר הייתה עשויה מחומרים איכותיים, אך המוצר הסופי לא היה ברמת האיכות המספקת. הלוחות הלבודים (סנדביץ') לעומת זאת, היו איכותיים יותר (ואולי אפילו איכותיים מידי ). זאת הסיבה לכך, שבארץ השתרש הנוהג להבטיח ללקוח ייצור רהיטי מטבח, ספריות וארונות מלבידים יקרים במקום MDF וסיבית, ולהימנע מהצרות שגרמה הסיבית הישראלית.

עד היום נשמעת בחנויות המטבחים האמרה: "אנחנו מייצרים עבורכם את המטבח מסיבית ואת יחידת הכיור מסנדביץ' כדי שאם תהיה נזילה האזור של הכיור לא יתנפח".

אבל בינתיים השתנו דברים, תעשיית הלבידים הישראלית קרסה, היבוא והסחר הבין לאומי הפכו זמינים והארץ הוצפה בחומרי גלם מכל הסוגים ובכל האיכויות, הן גבוהות והן נמוכות מאד. אך כמה מפתיע, אותה האמרה לא רק שלא נעלמה אלא הפכה לנכס צאן ברזל שאומץ ע"י הלקוחות. כך הפכנו כולנו שבויים לאמרה שאיננו מצליחים להשתחרר ממנה כבר עשרות שנים.

האם זה נכון גם היום - כן כל עוד היצרן ימשיך להשתמש בלוחות תעשייתיים מאיכות ירודה. אולם ה - MDF והסיבית האיכותיים כבר אינם מתאימים לקביעות הישנות הללו. יתרה מזו, הלוחות התעשייתיים האיכותיים אף עדיפים על לוחות סנדביץ' באיכות ירודה.  רוב יצרני הרהיטים בישראל משתמשים היום בלוחות סנדביץ' מצופים פורמייקה באיכות ירודה, ולפי דיווחים מהשוק יצרנים אלו נתקלים בבעיות קשות מאד של דפי קילופים הנפרמים מהלוח, פורמייקה "מתרוממת", גוונים שנעלמים וחוסר אחידות במידות בין חלקי הלוח השונים.

וכמובן - כאשר מתרחשת באמת נזילת מים מתברר שהסנדביץ' המיתולוגי מתנפח ומתבקע לא פחות מהסיבית וה ?MDF ואולי אף יותר.

הפתרון האירופי לתופעות אלו בה לידי ביטוי בלוחות תעשייתיים איכותיים, המיוצרים ע"י התעשייה האירופית בתהליכים מתקדמים ומבוקרים. כתוצאה מכך הם מצליחים להפיק לוחות העולים באיכותם עשרות מונים על לוחות הסנדביץ'  שכולנו הטפנו כל השנים להשתמש בהם.

שלחנו "לוח ירוק"  V-100 (מתוצרת חברת EGGER) מצופה מלמין יחד עם לוח לבוד (סנדביץ') מצופה פורמייקה, שניהם בעובי 16 מ"מ לבדיקה ב"מכון התקנים הישראלי".   ואלה התוצאות שהתקבלו בבדיקה :

·         לאחר שעתיים של טבילה במים התנפח הסנדביץ' ב - 1.8% ואילו  "הלוח הירוק" תפח רק ב -0.85%.

·         לאחר ארבע שעות של שהייה במים, התנפח הסנדביץ' ב - 2.3%, ואילו "הלוח הירוק", שהוא לוח סיבית כזכור לכם, התנפח רק ב - 1.4%. במילים אחרות, הסנדביץ' התנפח כמעט פי שניים !!

·         במבחן התנגדות לשליפת בורג מפני השטח של הלוח, הפתיע "הלוח הירוק" שוב. כדי לשלוף בורג מפני השטח של הסנדביץ' המצופה פורמייקה, הופעל כוח של 70.6 ניוטון למ"מ עומק, בעוד שבכדי לשלוף בורג מפני השטח של "הלוח הירוק" היה צריך להפעיל כוח של 77.1 ניוטון למ"מ עומק. כלומר, "הלוח הירוק" חזק גם בתחום זה ב - 10% יותר מהסנדביץ'.

מדרך הטבע נשאלת השאלה, האם הלקוח שלכם לא היה מעדיף את "הלוח הירוק" שהוא בריא יותר חזק יותר ובטוח יותר, גם כאשר הוא מותקן ביחידת כיור ?  התשובה ברורה, אבל כאמור כולנו הפכנו שבויים לתדמית שאנו יצרנו ואשר עושה עוול למותגים, שהם טובים הן ללקוח והן ליצרן הרהיטים.

לסיכום נשוב ונדגיש - כאשר אתם בוחנים ומשווים בין  החברות,  חשוב ללמוד ולהבין מה היא טכנולוגיית הייצור העומדת לרשותם לצורך ייצור הריהוט, וכיצד הם מנצלים תכונות שונות של חומרי הגלם השונים. חלקים מסוימים בספסל חייבים להיות מעץ מלא, בעוד חלקים אחרים עדיף לייצר מחומרים מתועשים ע"מ להבטיח אורך חיים ואיכות גבוהה למוצר.

ניתן לרכוש את סוגי העץ השונים ברמות איכות שונות. הרמה המקצועית, היכולות ההנדסיות, והאמצעים הטכנולוגיים של יצרן הריהוט, מאפשרים ליצרן לבחור ולשלב ברהיט את חומרי הגלם בעלי תכונות מיטביות למטרה אותה רוצים להשיג. יצרן מקצועי ישמח לשתף אתכם בשיקוליו ולהסביר מדוע נכון להעדיף חומר מסוים על פני האחר.

  גימור - חומרים וטכנולוגיות

תחת הכותרת "גימור" מסתופפים כל סוגי הלכות והצבעים המשמשים בתעשיית הריהוט, ולצידם מבחר הולך וגדל של טכנולוגיות יישום.

תפקיד חומרי הגימור להעניק לעץ את הגוון והברק שהוגדרו במהלך התכנון וההזמנה ואת מעטה ההגנה בפני מזג האוויר ושגרת השימוש. הגדרות מוקדמות המאפיינות את השימוש המיועד לריהוט גוזרות בחירה בחומרי גימור בהתאם, כך למשך ייבחרו חומרי גימור שונים לריהוט ששימושו בתוך הבית לבין ריהוט המיועד לגינה.

בין ריהוט עם חשיפה גדולה לאור ושמש לבין ריהוט הנמצא בסביבה מוצלת. בין ריהוט ששימושו מחייב שכבת לכה אלסטית לבין מקרים בהם נדרשת שכבת לכה קשיחה וכד'

נתייחס להלן לסוגי חומרי הגימור והטכנולוגיות המשמשים לצביעת ריהוט המיועד לשימוש פנים ביתי, כגון ריהוט לבתי כנסת.

מעצם הצורך לערוך הבחנה בין ריהוט פנים ביתי לבין ריהוט חוץ עולה מיד המסקנה וההתראה שעלינו להגן על הריהוט הפנים ביתי מפני חשיפה לשמש ולמים. שני הגורמים הללו אומנם יקרים וחשובים למרקם חיינו, אבל השפעתם על רהיטי פנים הינה הרסנית ויש למנוע ככל שניתן חשיפת הרהיטים אליהם.

יש לקחת בחשבון בעת בניית המבנה שחלונות גדולים ובמיוחד כאלה הפונים לצד השמש, יחדירו כמויות גדולות של קרינת UV שתגרום לדהיית הצבע ברהיטים. קיימים אמנם צבעים הכוללים מסנני UV אך אלו רק יעכבו את התהליך מבלי יכולת למנוע אותו. במידה והחלונות הגדולים הם עובדה קיימת, יש לשקול שימוש בתריסים או וילונות צל, ע"מ להגן על הריהוט לפחות לשעות הרבות בהן אין האולם בשימוש.

לגבי מים, יש להיזהר מפני חשיפה ממושכת למים שעשויה להוביל לפריצת ההגנות שבחמרי הגימור וחדירת המים פנימה אל תוך העץ. יש להימנע משטיפת הרצפה בכמויות מים מוגזמות, ובכל מקרה יש להסיר את כמויות המים לאחר הניקוי ולא להשאיר את הרהיטים "שרויים" בתוך שלוליות מים.

למותר לציין שאין לשטוף את הרהיטים עצמם במים, וכשעולה הצורך להשתמש במטלית לחה להורדת לכלוך וכד', יש לנגב במהירות האפשרית את הלחות בעזרת בד יבש.

חומרי הגימור כוללים צבעים אטומים, צבעי בייץ ולכות שקופות.

הצבעים האטומים קיימים בגוונים שונים וכשהם מיושמים על עץ, הם מסתירים לחלוטין את דוגמת העץ ויוצרים שכבת צבע אחידה בגוון בדומה לצביעת חלקי מתכת (מכוניות למשל).

החומרים השקופים יוצרים שכבת הגנה על העץ אך כשמם כן הם "שקופים", דהיינו דוגמת העץ נשארת כפי שהיא ומשתקפת מבעד לשכבות הלכה. ניתן לשמר את צבע העץ הטבעי וניתן גם לגוון אותו ע"י צריבה בצבעי בייץ אשר מוסיפים גוון ע"פ בחירה אך אינם אוטמים את העץ ומותירים את המרקם ואת "הציורים" המאפיינים את העץ.

צבעי העץ השקופים מתחלקים למספר משפחות כשהעיקריות שבהן כוללות את הניטרוצלולוזה, שרפים פוליאוריטניים, שרפים אקריליים וצבעי פוליאסטר. כל סוג צבע ותכונותיו, ולכל צבע יתרונות וחסרונות.

ברמה העקרונית, כוללים הצבעים מרכיב של חומרים מוצקים המעורבים בחומרי בסיס, ובמהלך יישומם, מערבבים אותם עם חומר מקשה וחומרי דילול בצורה המאפשרת להתיז או למרוח אותם על חלקי העץ ולאחר מכן בתום תהליך ייבוש, להותיר על העץ שכבה קשיחה (פילם) של חומר מוצק ויבש.

החומרים מיושמים על חלקי העץ במספר שכבות כאשר לקראת יישום כל שכבה, עובר העץ תהליך ייבוש ושיוף מותאמים.

היישום נעשה בדרכים שונות ומגוונות, החל מהצביעה הפשוטה והמסורתית במברשת ידנית, עבור דרך מריחה עם ספוגים, טבילה באמבטיות, מריחה ע"י גלילים מכאניים, התזה באקדחי צביעה ידניים או אוטומטיים, התזה ע"י רובוטים וצביעה אלקטרוסטאטית.   

תעשיית הגימור התפתחה מאוד בשנים האחרונות ולרשות התעשייה המודרנית עומדים היום מערכי צביעה משוכללים ומבוקרים המבטיחים יישום מדויק של שכבות הצבע, ללא "פספוסים" ואי אחידות, המאפיינים את הצביעה הידנית.

השימוש במערכי צבע מתקדמים, מאפשר גם איסוף ומחזור עודפי הצבע וסינון האוויר הנפלט מתהליך הצביעה ע"פ התקנים המקובלים והנדרשים למען איכות הסביבה.

יצרן העובד בהיקפים גדולים מחזיק ברשותו מלאים שוטפים של כל החומרים הנדרשים לתהליך הצביעה ומחויב בשל כך להיות בעל "היתר רעלים" הניתן ע"י המשרד לאיכות הסביבה. ההיתר מעיד על היות היצרן מפוקח באופן שוטף ע"י פקחי המשרד וכי התנהלותו תקינה ובהתאם לחוק.

הנושא כולו מעניין, מורכב ומרתק, ומומלץ מאוד לבקש מיצרן הרהיטים לאפשר לכם סיור מודרך במחלקת הצביעה והגימור במפעלו.