27 יוני 2010
ויפול רשע תחתיו
חדשות לבקרים אנו מתבשרים על החלטות וקריאות בינלאומיות המפגיעות בנו להסרה מוחלטת של הסגר שמטילה ישראל על רצועת עזה.
החלטת מועצת הביטחון של האו"מ, המלצת העצרת הכללית של האו"מ, החלטת כלל מדינות האיחוד האירופי וקריאת שמונה המדינות המתועשות המתכנסות בטורונטו בשבוע החולף, כל אלו קוראים להסרת הסגר על רצועת עזה באופן מוחלט.
יפה, ומה אנו עושים? מצטנפים בפינתנו רועדים מפחד וחשש מפני קול הרעם של הקהליה הבילאומית. לא ניראה כי קיים בינינו אי-מי המשקיע מחשבה כיצד למנף מצב זה לטובתנו.
המחשבה להקל את הסגר על רצועת עזה ולהפכו מסגר אזרחי לסגר ביטחוני בלבד הינה נכונה אך מעטה מדי ומאוחרת מדי, למצער תזמונה אינו תקין ומשדר כיפוף יד וכניעה לתכתיבי אויבינו. החלטה זו חסרה את התעוזה ונטילת היוזמה המדינית המתחייבת ממנהיגינו.
באם ההחלטה לקיים את הסגר במלואו אשר קדמה לארועי ה"משט התורכי" היתה בהחלט במקומה, הרי באה ההסתבכות בהשתלטות על המשט והיא ששינתה את כללי "המשחק".
הסרת הסגר תוך ערבויות בינלאוניות נוקשות
אדרבה ואדרבה, מדוע שלא נמנף את הדרישה הבינלאומית להסרת הסגר על מנת שתשחק לידנו? לא נואשם ב"היתקפלות" או במורך לב שהרי נתוייג כקשובים לבקשות הבינלאומיות מעימנו.
היתרונות הגלומים במינוף יוזמה אשר תסנדל את כלל הכרוכיות הבינלאומיות והחמאס יחדיו הינן נירחבות ומפתות מדי מכדי לשמטן. מדוע שלא נהפוך את החמאס לבעייתה של הקהליה הבינלאומית?
דרשתם להסיר הסגר? בבקשה תאמר ישראל. אנו מוכנים להסרה כוללת ומוחלטת של הסגר מצידנו, אך כל אלו שדורשים מעמנו לעשות כן, חייבים להעניק לישראל ערבויות בינלאומיות מקדימות ומוצקות מפני הידרדרות המצב הביטחוני ברצועת עזה כתוצאה מפתיחת הים למשטי אספקה.
במסגרת המדיניות החדשה, על ישראל להכריז כי הינה מבצעת ניתוק מוחלט מרצועת עזה. הניתוק יכלול הכל מכל וכל. מעברי הגבול יסגרו (שהרי ביישות אויב עסקינן). החשמל ינותק, אספקת הדלק תנותק, זרימת המים תחסם, סחורות יועברו לרצועה דרך נמל ימי ונמל תעופה שיבנו בעזה (מתי יבנו? זהו ענינם של העזתים). כל מסחר בין רצועת עזה לישראל יפסק, ניתוק מוחלט. ישראל תעביר את האחריות לרווחת תושבי הרצועה לידי הקהיליה הבינלאומית.
אך זו ההתחלה בלבד. בו בזמן, ישראל תדרוש ערבויות ממשיות ומקדימות מהקהיליה הבינלאומית, זו הדורשת להסיר את הסגר. ישראל תתנה כל צעדים להסרת הסגר בהחלטת מועצת הביטחון להצבת משקיפי או"מ (לא צבא, משקיפים בלבד), בגבול עזה.
ישראל תדרוש החלטות מקדימות-מעשיות בנוגע לצעדים הבינלאומים בחסות האו"מ (תוך סינדולו כפועל יוצא), שיפורטו וינקטו במדה והחמאס יפר את השקט ויחל לשגר רקטות, כדוגמת סנקציות בינלאומיות וניתוק כל קשרי הקהליה הבינלאומית עם החמאס.
ישראל תידרוש אחריות מלאה לסגר הביטחוני על רצועת עזה, מהקהליה הבינלאומית וזאת בכפוף לצעדים ממשיים כנגד החמאס במדה וסגר זה ייפרץ באופן כלשהו.
ישראל תדרוש החלטה המתירה ותומכת עקרונית בתגובה צבאית מסיבית ישראלית ובינלאומית כנגד החמאס במדה ויופר השקט ביוזמתו. החלטה זו תהיה מקדימה ותתיר פעולה צבאית לפי מדדים נוקשים ומקובעים אשר יקבעו בידי מועצת הביטחון ויכנסו לתוקף בהתאם לדיווחי כח המשקיפים הבינלאומי בגבול רצועת עזה.
ישראל תדרוש החלטה מקדימה כי במדה והוכח בי הופר השקט על ידי החמאס ינותקו כל הקשרים הפיננסים בין הקהליה הבינלאומית לחמאס ותומכיו וזאת כאמור בהחלטה מקדימה, עקרונית והדרגתית של מועצת הביטחון.
ישראל תידרוש ותקבל ערבויות מקדימות עקרוניות לפעולה מתואמת של הקהיליה הבינלאומית לפיתרון מצב הפליטים הפלסתינים בארצות מגוריהם שהרי הינם מהווים חסם ברור להשגת שלום באזורנו.
הסיכונים הגלומים בצעד זה הינם ידועים.
רצועת עזה תהפוך לבסיס קידמי של איראן במזרח התיכון – זהו סיכון רציני אשר יש לשקלו בזהירות. הסיכון המירבי הוא בחימוש, אימון וציוד החמאס בידי האיראנים עד למעלה מאזניהם ושיפור יכולותיהם, הנוספות על הרצון הקיים, לפגוע בישראל. מאידך-גיסא, איראן כבר כיום נימצאת דה-פקטו ברצועת עזה אם כי בעצימות נמוכה עדיין. ניזכור גם כי איראן מסוכנת לישראל ממקומה המרוחק כפלטפורמה לשיגור טילים בין יבשתיים נושאי ראשי חץ גרעינים, מאשר בשבתה ברצועת עזה חשופה לפעולות ישראליות ישירות ומידיות. כמובן שפעולות הסגר הימי-הביטחוני של הקהיליה הבינלאומית לא יועילו והחמאס אכן יעצים התחמשותו עם הסרת הסגר הישראלי ואכיפתו באמצעות פעולות שיטור בינלאומיות גרידא. ברי הוא כי אזי תוכל ישראל לבוא בדרישות לקהיליה הבינלאומית לפרוע את השטר בהתאם לתנאים המגבילים לעיל שסוכמו מבעוד מועד, באשר הקהילייה הבינלאומית היא שגרמה (בלחצה להסרת הסגר), לתסבוכת הנוספת.
התאום בין החיזבאללה לחמאס יהודק בפיקוח איראני. – גרוע מהקיים היום כבר אין לצפות ממילא. שני אירגוני הטרור הסמי-צבאיים הללו ממילא מתואמים הדוקות כבר כיום. במדה ויפרוץ סכסוך מזויין ביו ישראל לבין אי-מי מאויבותיה הרי שעלינו ממילא להניח קיום התקפת טילים מסיבית ומתואמת של חיזבאללה וחמאס כנגד ישראל.
הסרה כוללת של הסגר תחליש לכאורה את עמדתה של ישראל בנוגע לשחרור גלעד שליט, אך אין כך הדבר. ניסיון ארבע השנים שחלפו מלמד כי לא קיום הסגר הוא שיניע את החמאס לעבר עסקה הגיונית עם ישראל באשר לשחרור. יתרה מזאת, עקב הסרת הסגר, יתעצם הלחץ הבינלאומי לשחרור שליט ובכך אפשר שיהפוך גלעד שליט לנטל יותר מנכס על החמאס, אשר ייקל בתהליך המשא ומתן.
.
היתרונות בנקיטת הצעדים המומלצים הינם רבים.
ידיה של ישראל תהינה חופשיות להגיב וזאת בהתאם להחלטות מקדימות של הקהיליה הבינלאומית, לא ישראל היא הפגיעה בתרחיש הזה אלא החמאס. יכולתה של ישראל לפגוע בחמאס במדה וינסה להפר את השקט עולות לעין שיעור על יכולתו העתידית של החמאס לפגוע בישראל. האיום לפגוע בנמל הימי ונמל התעופה העזתי (לכשיבנו), איום זה לכשעצמו יצמית עכברי החמאס חזרה לחוריהם. ידיהם של המנהיגים בישראל יהיו לכן חופשיות להחליט ולבצע את הצעדים המתבקשים ללא מורא גינוי וחרמות בינלאומיות כנגדנו. שוט ההחלטות הבינלאומיות המקדימות יפעל פעולתו על החמאס גם הוא
בתרחיש המתואר, מצרים תהפוך למאוימת מצד החמס לאין שיעור ותאלץ להפעיל פעולות שיטור ואכיפה הדוקות ויעילות כנגדו וכנגד סכנת החדירה האיראנית לרצועת עזה.
המדינות הסוניות במרחב האזורי תהפוכנה למאוימות בידי איראן לא פחות מישראל ותאלצנה לנקוט צעדי מנע משלהן על מנת להכיל את הסכנה החמאסית-איראנית. סביר כי תחול התקרבות משמעותית על הקיים כיום בין מצרים, ערב הסעודית, ירדן ועירק והאמירויות לישראל, לשם תאום פעילות מנע משותפת.
הנתק בין הגדה המערבית לרצועת עזה יהפוך לעובדה. הללו יאימו זה על שלומה של זו (באדיבותה של איראן כמובן) ובכך ייווצר מאזן אימה אשר ישתק את שתיהן מהפן המדיני-ערבי. כאשר שתי היישויות חמאס /פתאח נימצאות בקונפליקט, ישראל תצא המרוויחה הגדולה.
עמדת המיקוח הפלשתינית במשא ומתן עם ישראל תחלש משמעותית באשר כעת ישראל תציג עצמה וממילא תוצג כנוטלת יוזמה וסיכונים למען השלום וכך תגמד את לעומתיות טיעוני הפלשתינים ותעמידם במצב מגננה.
החשש מהתפשטות תחום ההשפעה האיראנית לכיוון אירופה סביר שילכד את האירופאים מאחורי ישראל בקצב ההולך וגובר. איראן ניתפסת באחרונה כאיום ממשי על אירופה והחשש למאחז איראני בעזה יעשה ניפלאות לליכוד האירופי כנגדו, עובדה שתשחק לידי ישראל. מאותה הסיבה, יקשה על הקהלייה הבינלאומית לסרב לדרישות ישראל, הפחד מהשתלטות איראנית באזורנו יחולל ניפלאות.
ישראל תתיתפס לכן כשוות ערכה הממשי דהיינו, המחסום האסטרטגי הראשון והבולט ביותר להתפשטות האיסלמיסטית מערבה.
משתוטל האחריות לנעשה ברצועת עזה על כיתפי הקהיליה הבינלאומית, יוסר באחת הלחץ המדיני הבינלאומי מעל ישראל. לא ייוותרו יותר הסיבות לניגוחנו הבינלאומי. כמובן שעלינו להניח כי ניגוחנו יימשך על ידי המדינות האיסלמיות אך הקרקע ממילא תישמט חלקית מתחת טיעוניהם.
הקרקע תישמט אף מתחת לרגלי השמאל המיליטנטי העולמי החובר כיום בברית שאינה קדושה לטרור הבינלאומי. הצעדים המתוארים יגרמו להתרחקות חלקו של שמאל זה מהטרור הבינלאומי וכך תוחלש הקואליציה הבינלאומית האנטישמית החוץ-פרלמנטרית הפועלת כנגד ישראל.
כושר ההרתעה של ישראל לא יפחת עקב כך אלא אף יגדל משמעותית באשר כעת ישראל תקבל את גיבוי כל הקהילה הבינלאומית (השפויה), אפילו והדבר מנוגד לרצונותיהם של מנהיגים שונים בקהיליה (כולל ממשל אובמה), הרי שיאנסו לנקוט במצג תמיכה בישראל שהרי הם שדרשו את הסרת הסגר מעל רצועת עזה..
ישראל תשמוט את הטיעונים מתחת למשטרו האיסלמיסטי של ארדואן הטורכי. אין גם מניעה כי ישראל תציע לתורכיה כי תהווה חלק מפעולות קבוצת השיטור הביטחוני הבינלאומי כנגד הברחות נשק לרצועה (בבחינת- "החתול ישמור על השמנת"). במדה והסגר הביטחוני יכשל (והוא אכן יכשל) הרי שישראל תוכל להפנות אצבע מאשימה גם כלפי תורכיה.
סביר להניח כי האיום האיראני המתעצם בעזה השואף לנטול ההגמוניה באזורנו יאלץ את התורכים לברית מחודשת עם ישראל במטרה שאינה מוצהרת, לפעול כנגד השתלטות איראנית באזורנו המהווה פוטנציאל לחסימת שאיפות ההגמוניה התורכיות באזורנו. כמו כן אפשר ומהלך זה יקרר את יחסי תורכיה עם סוריה הנוהה אחר איראן.
במדה ולא הסתייע
ובאם לא תענה הקהיליה הבינלאומית לדרישות ישראל? אזי דבר לא השתנה וישתנה בשטח, הסגר הביטחוני הישראלי על ההקלות האזרחיות האחרונות, יוותר במקומו . והרי לגרוע שלפנינו אנו כבר הסכנו ונערכנו ממילא, למעט העובדה כי עתה ישראל היא שתהיה במעמד של היוזם והדורש מהקהיליה הבינלאומית ולא כפי השורר כיום דהיינו, אנו נהפוך הקערה על פיה. ממצב מגננה מדינית ד'היום, תעבור ישראל למצב של יוזמה והתקפה דיפלומטית-מדינית בעלת השלכות ביטחוניות חיוביות עבורנו בין אם התקבלו דרישותינו להבטחת הסרת הסגר ובין אם לאו.
מדיניות הסרת הסגר כמתואר לעיל תקצין את הארועים הסובבים את התנהלות החמאס ברצועת עזה. אפשרי בהחלט כי ניזכה לתקופת שקט ארוכה ומבורכת בחזית העזתית. מאידך-גיסא, אפשרי כי המדיניות החדשה תעודד את החמאס (אשר יהפוך בכך למתוסכל מדינית), לפתוח בפעולות איבה כנגד ישראל. כאמור השלילה במצב השורר כיום בינינו לחמאס הינה מוסכמה מקובעת אשר במוקדם ולא במאוחר אפשר שתביא למלחמה נוספת בינינו, ללא תלות בנושא הסגר הקיים. באם כך הדבר, חשוב כי "ניגרר" לכאורה למלחמה זאת מעמדה של עוצמה מדינית, כאשר הקהילה הבינלאומית מאחורינו ומיחלת לניצחוננו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
