''הנשיקה'' - האזנות הסתר ודו''ח המבקר 

הנשיקה של רמון, לקצינת צה"ל, לפני ישיבת הממשלה שהחלה את מלחמת לבנון השניה – עדיין מתקתקת ומתנשקת.

האזנות סתר החריגות שנעשו במהלך החקירה בתיק רמון ולא הועברו לידי הסנגוריה, היו הבסיס לחקירה של מבקר המדינה.

דו"ח מבקר המדינה – הליקויים היו משמעותיים, חומר חיוני להגנה לא הועבר לסנגוריה, היתה "רשלנות ממשית", אך לא היה זדון.

האזנות סתר – מתי, איך, ומי הסמכות המאשרת?

* מאת: עו"ד אברהם פכטר 

דו"ח מבקר המדינה, הקובע כי 4 המובילים את החקירה במשטרה ובפרקליטות, התרשלו בסוגיית האזנות הסתר, פעלו בניגוד להוראות ולכללים המחייבים עד כדי רשלנות שמחייבת בדיקה להעמדה לדין משמעתי – היא קביעה חריפה ומהותית.

המבקר גם הוסיף, כי חשוב שהמסקנות שיוסקו מהמקרה הספציפי, ילמדו ויהיו אבן בוחן למקרים הבאים – וזאת מבלי לפגוע ביכולתה של המשטרה והפרקליטות במלחמתה העיקשת בפשע החמור ובפשע המאורגן.

הדו"ח קובע כי עיקר הכשל היה במשטרה ולא בפרקליטות – אבל הפרקליטות היתה צריכה להיות ערה לנעשה ולא התעמקו ובדקו מעבר למה שנמסר להם ע"י המשטרה.

וכאן קיימת בעיה מובנית נוספת במערכת אכיפת החוק. קורה לא פעם, שהמשטרה מחזיקה בידה חומר, שלדעתה אינו רלוונטי לחקירה, אינו רלוונטי לפרקליטות, לסנגוריה ולבית המשפט.

בדיקת אותם מקרים, בפעמים שהדבר התגלה, בחקירה או באקראי בבית משפט, מלמדת שאכן שיקול דעת המשטרה, היה לקוי ובחומר היו אלמנטים חשובים וחיוניים להגנה, אך הם לא נמסרו להם בכלל או לא נמסרו בזמן.

היו מקרים, שהפרקליטות הופתעה יחד עם הסנגוריה, לאחר גילוי הראיות הנעלמות והמבוכה לא הוסיפה ניקוד למערכת אכיפת החוק.

במשפטו של עופר נמרודי (יו"ר מעריב דאז), התגלה במהלך המשפט, כי בכספת של ניצב מזרחי, נמצאים מסמכים, מזכרים וקלסר האזנות סתר שלא היו ידועים לפרקליטות – ולכן גם לא לסנגוריה וגם לא לבית המשפט.

היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין (היום שופט עליון) התייחס לסוגיה, בחוות דעת מנומקת וקבע שהיו חריגות, האזנות סתר לא חוקיות, בניגוד לחוק ולצווי בית משפט.

גם בית המשפט המחוזי הביע את דעתו בנושא, תוך העברת ביקורת על ניצב מזרחי, בשל התנהלותו והחלטותיו בפרשה.

בפרשת רמון – הסיפור חזר על עצמו, ועכשיו קבע מבקר המדינה, שהיתה רשלנות במשטרה ובפרקליטות וחובה לשנן את ההוראות לתקנן ולדאוג שלא ישנו בעתיד.

צריך להוסיף בנקודה זו – המשפט הפלילי דן בדיני נפשות וכל חריגה, סטייה מן הדין והכללים, יש בו סכנה ופוטנציאל להרשעת חפים מפשע – תוצאה שחברה דמוקרטית לא יכולה להרשות לעצמה. החלטות לגבי היקף "חומר החקירה" שיועברו לפרקליטות או לסנגוריה, לא יכולות להישאר בידי המשטרה וחובה עליה לדווח ולהעביר לפרקליטות.

האזנות סתר – חוקיות ובלתי חוקיות והשימוש בהן

נושא האזנות הסתר – היא סוגיה ישנה, שמדי פעם עולה שוב לכותרות עם פרסום כתבות או דו"חות על כמות האזנות הסתר השנתיות שמבצעת המשטרה בנפרד מגופי חקירה אחרים כגון: שב"כ, שב"ס וצה"ל. ראוי לציין שהמספרים הנ"ל אינם כוללים, האזנות סתר של גופי חקירה פרטיים לצרכים של ריגול תעשייתי, מעמד אישי וכו' – עליהן אין פיקוח של בתי משפט או מערכת המשפט אלא אם הדבר מתגלה באקראי או ע"י תלונה שמוגשת בנושא זה ע"י אדם פרטי או חברה או גילוי משטרתי.

כמובן, כאשר יש פרסומים על אישי ציבור ובעלי תפקידים רבים בממשל, כגון: אביגדור ליברמן בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בנימין נתניהו בהיותו ראש ממשלה – שהאזינו לו בעקיפין תוך האזנה לליברמן שהיה מנכ"ל המשרד, או לאביגדור קהלני אחרי שגמר תפקיד של שר לביטחון לפנים, ח"כ וגיבור ישראל.

לרשימה זו צריך להוסיף גם את איש העסקים דוד אפל, שהאזינו לשיחותיו בפרשת "האי היווני" תקופה העולה על שנה והפרשה האחרונה – פרשת "הנשיקה" של רמון.

הבעיה המתעוררת בהאזנות סתר אלה שפורטו לעיל, שהן אמנם נעשו עפ"י צווי בית משפט, אך חרגו הרבה מעבר למנדט שניתן להן בצו בית המשפט, אם ע"י האזנה לשיחות של בני המשפחה, כגון: האשה, הילדים ובני משפחה אחרים, לשיחות לא רלוונטיות ואולי אינטימיות שהן בהחלט מחוץ לתחום ההאזנות שמאושרות בדרך כלל ע"י בית המשפט.

בעיה נוספת וחמורה מכולן, הן אותן שיחות לא רלוונטיות ואסורות, הן על פי צווי בית משפט והן על פי החוק ההיגיון והצדק, אלא שגם מחליטים "לתמלל אותן" לשמור אותן ולפעמים, כפי שהוכח במציאות, גם להשתמש בהן לצורכי חקירה או חומר רקע. דברים אלה, הם אסורים בהחלט ובאיסור חמור הן על פי החוק היבש והן בשל פגיעתם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק ההגנה על הפרטיות.

כדי להבהיר נקודה חשובה בסוגיה זו, יש לציין שבזמן האזנה חוקית לשיחות שהושגו בהאזנות סתר, יש ושומעים גם שיחות חריגות לא רלוונטיות ואינטימיות – האסור חל על הדפסתן, שמירתן בנפרד ובוודאי על השימוש בהן.

במידה ויש חריגות בתחום זה, אי הבנת או שיקול דעת מוטעה ע"י הדפסת חומר לא רלוונטי – יש להשמידו בהזדמנות הראשונה.

דוגמא בולטת להתנהגות פסולה ופגומה, ניתנה בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מר אליקים רובינשטיין, בנושא האזנות הסתר שבוצעו ע"י ניצב משה מזרחי – בהן התגלה כי בכספת של מזרחי היה "קלסר" האזנות סתר לא חוקיות תחת הכותרת "קלסר פוליטי", דבר שמזכיר משטרים לא דמוקרטיים, או משטרים טוטליטריים רודניים.

בנקודה זו, ראוי להזכיר כי ראש ה-FBI בארה"ב, שכיהן בתפקידו כ-40 שנה רצופות מר אדגר הובר – ניהל ספרייה פרטית של תיקים, האזנות סתר וצילומם של כל הדמויות הפוליטיות החזקות והחברתיות ובזכותם כנראה החזיק מעמד כל כך הרבה שנים בתפקידו ולא דווקא בשל כשרונותיו.

חוק האזנות סתר, התשל"ט-1979 מגדיר "האזנות סתר": האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. העונש על האזנות סתר שלא כחוק – מאסר חמש שנים. הגופים המוסמכים לאשר האזנות הם: שר הביטחון, למטרות ביטחון המדינה, והמשטרה – באשור בכתב נשיא בית משפט מחוזי או סגנו שהוסמך לכך, לפי בקשת קצין משטרה – לצורך מניעת עבירות וגילוי עבריינים, לאחר ששקל את מידת הפגיעה בפרטיות מול חומרת העבירה וכן מפכ"ל המשטרה במקרים מיוחדים ודחופים כמפורט בחוק.

דיווח שנתי על ההאזנות יש למסור לוועדת חוקה חוק משפט של הכנסת, וועדת חוץ וביטחון, ולוועדה משותפת של שניהם תוך מתן פירוט על מספר ההיתרים ותוכנם.

יש להדגיש כי בשל מצב הביטחוני המיוחד והרגיש של המדינה וגל הפשע שהולך וגובר, בשנים האחרונות, יש צורך להיעזר ביותר "האזנות סתר" כדי להגן על המדינה, ביטחונה ומניעת פשעים חמורים – ומכאן המספרים הגדולים של בקשות ואישורים של האזנות.

יחד עם זאת, אסור להיסחף ולבלבל בין האזנות "החיוניות" לבין האזנות שניתנות כלאחר יש גם במקרים לא חיוניים וחשובים והעוסקים במשפטים פליליים יכולים להביא לכך דוגמאות בשפע.

הדו"ח שמוסרת המשטרה – מדבר בעיקר על מספר ההאזנות שבוצעו – אך לא מפרט דיו את משך זמן ההאזנות, מספר הפעמים שפנו לבימ"ש להאריך את הבקשות, את הנחיצות, את התועלת ואת התוצאות וכאן עיקר הבעיה שצריכה להטריד את רשויות החוק, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט.

כידוע, יש לפרט בבקשה של המשטרה את הפרטים החיוניים שהם: היעד המאוזן, המטרה, אורך הזמן ושיטת הביצוע. בשנת 2002 היו כ-1000 האזנות סתר ובשנת 2001, כ-1700 – וזה על פי דו"ח המשטרה שהוגש לכנסת.

כאשר בית המשפט מאשר להאזין לשר לביטחון פנים לשעבר, קהלני, משך שלושה חודשים ויותר, והאזנות נעשות גם למשפחתו, לאשתו וילדיו, בנושאים אישיים, אינטימיים משפחתיים ואין בודק, מבקר מספיק את ההליך המיותר והפגום הזה – כאן יש בעיה של פגיעה בפרטיות, בכבוד האדם וחירותו ובהפרה גסה של זכויות יסוד – כפי שאכן הוכח, קבל עם ועדה בזיכויו המוחלט. כאשר מאזינים לאיווט ליברמן, מכנ"ל משרד ראש הממשלה, לשיחותיו עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו – ואיש לא קופץ וזועק על פגיעה בראש הממשלה ובפרטיותו וזכויותיו, ואיש גם לא נענש על כך – זאת חריגת ממנהל תקין אם לא יותר מכך – והתוצאות הסופיות ידועות.

לצערי היועץ המשפטי לממשלה – ושר המשפטים שהם בין המדווחים על האזנות הסתר – לא עשו דבר בנושא, לא התערבו מעשית – לא דרשו חקירה ובדיקה ובוודאי שגם לא הענישו השעו או הדיחו את המפירים ברגל גסה את החוק.

על יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט – וחבריו לוועדה – לעשות מעשה ולפעול לבקרה למעקב ונחיצות של האזנות הסתר השונות כדי לוודא שגם בתקופות קשות לא תהיה הפקרות בנושא – כי בהתחשב בגודל האוכלוסיה בארץ מול אנגליה, הולנד וארצות אירופה האחרות – היחס בין מספר "האזנות הסתר" המאושרות לגודל האוכלוסיה אינו פרופורציונאלי וזה צריך להדאיג.

לאחרונה פורסם פסק דין של בית המשפט העליון (ע"פ 10343/01) בהרכב הנשיא ברק, דורנר וחיות כי האזנת סתר נחשבת רק במקרה שהיא מתבצעת ONLINE. לכן האזנה לתא קולי בכניסה ל-E-Mail, וכן שליפת מידע האגור במחשב, הן דואר אלקטרוני והן הודעה קולית – איננה האזנת סתר – ולכך מספיק צו חיפוש ואין צורך בצו בית משפט – או לפעול על פי חוק הגנת הפרטיות.

פסק דין חדיש זה, רק מוכיח שיש צורך באיחוד של כל האמצעים האלקטרוניים והטכנולוגיות תחת קורת גג אחד, בכל הקשור להאזנות סתר ולא לפצל זאת לחוקים כמו חוק הגנת הפרטיות ושמירה על שמו הטוב של האדם, אשר חלק מהנושאים שפורטו לעיל, נופלים בתחומם. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – מקפל בתוכו גם את הדרישה שחיו, מעשיו, פעילותו של אדם שלא במסגרת עברות ביטחוניות או פליליות – יהיו מוגנות ע"י החוק ובתי המשפט ופורצי הגבולות יענשו חמורות.

לסיכום: נראה לי, שחקירתו המקפת של מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, אכן תביא את השינוי המצופה ויחד עם זאת לא יפגע בנחיצות השימוש בכלי של "האזנות סתר" במלחמה העיקשת והרצופה בפשע – ובפשע המאורגן בפרט.

כמו כן ראוי לציין – שלהיטות יתר, התלהבות יתר ועודף מוטיבציה, יש בהן, לפעמים, לעוות את המציאות ואת העובדות האמיתיות – וזה לפעמים לא פחות חמור וקיצוני כמו "זדון". מה שברור – שחקירה אובייקטיבית לא היתה כאן – וחבל.

ולעניין השר (לשעבר) חיים רמון – אם רמון היה במקורו יהודי יותר מאמין או מסורתי – והיה בוחר לנשק את המזוזה, בכניסה לישיבת הממשלה – היה מונע מעצמו את כל הפרשה.