תוצאות,עכשיו!

תוצאות, עכשיו!

יש לי וידוי: עם המילה 'דרך' אני חיה בקושי. בעבר המצב היה עוד פחות טוב, כנראה שעם השנים עברתי דבר אחד או שניים. אבל גם היום עוד סומרות כמה שערות בעורפי כשמסבירים לי שהדרך לא פחות חשובה מהתוצאה.

כל השנים נמדדתי על תוצאות והישגים בכל תחומי החיים – נמדדתי ומדדתי. כל פעם ששמעתי אנשים מדברים על הדרך, קטלגתי אותם כ"עצלנים", "פוחדים מלהתחייב" או "נותני תירוצים".

תוצאות, רק צד אחד של המטבע
מה קורה שהתוצאות הרצויות ממאנות מלהגיע? כשלא הכול בשליטתי? האם זה אומר שכל מה שעשיתי ירד לטמיון? האני הישנה שלי היתה מכריזה: "בוודאי", כלום לא שווה בלי התוצאה הרצויה.

היום אני יודעת שזו מחשבה מעכבת, לחשוב שהדרך לא חשובה אלא רק התוצאה. כיצד מחשבה כזו יוצרת הפסדים והחמצות?. הנה כל ההסברים:

הדרך מדייקת את התוצאה
הדרך מאפשרת לי ללמוד על עצמי ועל המטרה. לפעמים חשיבות המטרה משתנה עם הזמן, המחירים שמצטרפים לתוצאה הרצויה הופכים להיות מדידים לעיתים זה מגביר את התשוקה להישג ולפעמים מערער על חשיבותו. בדרך כלל אנחנו זוכים לכוון ולכוון מחדש את המטרה תוך כדי הלמידה והדרך.

החיים בין תוצאה לתוצאה
אם רק התוצאות חשובות, מי אני בשאר הזמן, בחיים שבין תוצאה לתוצאה?, אם רק התוצאה חשובה, כל זמן שהתוצאה הרצויה לא הושגה, ,אני נמצאת בהווה אך חיה רק בשביל העתיד. אהיה מאושרת רק כאשר אקבל את התפקיד המיוחל, למשל, או רק כאשר אהיה זמרת מפורסמת - אז אהיה שמחה. כאשר אני אצליח לקנות לי בית אז תהיה לי שלווה. כשאוריד עשרה ק"ג אהיה מאושרת. המסקנה: החיים כרגע הופכים למעמסה או עול שצריך לשאת עד ש...

אך אם הדרך חשובה כמו התוצאה, כל יום הוא יום ממומש. כל יום אני מתקדמת לעבר המטרה, כל יום אני מוסיפה עוד לבנה לבית שלי, כל יום אני מחברת עוד מילה לשיר מוצלח. כל יום הופך להיות התרגשות של יצירה, עשייה או כשלון ולמידה וכל יום משמעותי בזכות עצמו.

התפתחות עצמית בדרך לתוצאה
מי אני הופכת להיות בכל מסע לתוצאה? אלו תכונות מתגבשות בי, איזו אישיות מתפתחת? מה מלמדת אותי הדרך?

ניסיון החיים,הפעולות שלנו, המחשבות, ההצלחות והכישלונות – כל אלו בונים את האישיות שלנו. כאשר אנחנו צועדים לקראת המטרות, לתוצאות המיוחלות, אנחנו מתפתחים. כל ניסיון בונה בי ידע חדש, נוטע בטחון חדש, מעמת אותי עם המציאות, קורא לי אותי לפגוש את החולשות שלי. בין אם התגברתי על חלק מהן ובין אם ויתרתי, אחריהן אני אישה שונה היום בזכות או בעקבות הניסיון.

להיות או לא להיות

ללא מטרות, לצאת לדרך בכלל?! מכירים אנשים סביבכם שמבכים על החמצה, פספסוס או העדר תעוזה בדיעבד? פעמים רבות אנשים לא מוכנים להסתכן בלהכריז על החלום שלהם או בכלל לחלום אותו מחשש שהתוצאות הרצויות לא יתקבלו. לא פחות אנשים חולמים אך לא מעזים לצאת לדרך. אני פוגשת אנשים רבים כל כך שרוצים לפתוח עסק אולם בשל חששות מגוונים הם בוחרים לא להתחיל בכלל. הגישה הזו מעכבת את התקדמותם. זוהי מחשבה מעכבת שמרמזת כי התוצאה חשובה מהדרך.

מחשבה מקדמת להגדרת הצלחה

חברים יקרים ,תשאלו את עצמכם האם אתם מעדיפים להתבונן אחורה, היום, מחר או בעוד חמישים שנה ולאמר:" ניסיתי וזה לא עבד" או שאתם מעדיפים לומר "חבל שלא היה לי האומץ לנסות בכלל".

אני מציעה, כמו שאומר שירו של דודו טסה: "בסוף מתרגלים להכל, "עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה".

אז הנה המסקנה שלי: הדרך חשובה יותר מהתוצאה!

ולסיום שירו של ליין פארסונס

לעולם אינך יודע

עד שנסית.

ולעולם אינך מנסה

אלא אם כן נסית באמת.

אתה מתאמן ככל האפשר;

אתה עושה כמיטב יכלתך.

ואם עשית כל אשר תוכל

ועדין "נכשלת"-

האמת היא, אם כך,