מופע הזעם המחזורי אצל גברים: זובור בעבודה ובצבא 

רבים חושבים שתופעת ה "זובור" הינה שולית בצבא ואינה חורגת מגבולותיו.

אני איני חושב כך. גברים שחוו זובור בצבא או העבירו זובור לאחרים, אפשר שהם ממשיכים

לנקוט בו בתחומי האזרחות ,במסגרת עבודה, תחת הכותרת של צורך תפעולי, והלכה למעשה גולשים לתחום ההתעללות וההתעמרות בכפופים להם.

למען הסדר הטוב אומר שהדוגמאות אותן אני מביא במאמר זה שייכות להתנסותי שלי,

ואת השרות בסדיר סיימתי כבר לפני שנים רבות ,אך מתוך הכרת החברה הישראלית, אין אני נוטה לחשוב שהתופעה הצטמצמה או פחתה. נהפוך הוא: מאז שהייתי חייל סדיר,התרחבה וגאתה תופעת האלימות וההתעמרות בין מעסיקים למועסקים, אלימות רחוב ואלימות בבית, וגם לדעת הרוב היא גדלה והולכת. אז למה שבצבא יהיה אחרת? הצבא הוא השתקפות של החברה. מן הסיבה הזאת הדוגמא הראשונה לזובור שאביא כאן היא מתחום העבודה האזרחית דווקא.

מופע הזעם המחזורי : תופעה שהינה ביולוגית מעיקרה. גילויי אלימות וזעם, הן פיזיים והן נפשיים-מילוליים, אשר מקורם במתח שרירי מועצם-קבוע, שהינו תוצאה של עקמת והעדר מסורת של חינוך יציבה מתקן. מופע הזעם המחזורי אצל גברים שונה באופיו משל נשים. הוא   אינו מושפע משינויי כבידה של מחזור הירח או הווסת, מחזור החגים וסופי השבוע .

התפרצותו של מופע הזעם המחזורי הגברי מושפעת בעיקר מזמינותה ופגיעותה של כל מטרה מזדמנת, מידת הביטחון של אי התפסות בשעת מעשה, ומסורות אתניות חברתיות כאלה ואחרות.

את הזובור למיניו אפשר לחלק לשלוש קטגוריות: זובור קבלת פנים, זובור הדחה וזובור נקמה. עליהם אפשר להוסיף את הזובור שלא קרה: זובור אגדה.

הזובור הראשון שלי: בעבודה בגיל 17וחצי, לפני הגיוס. זובור קבלת פנים.

" היה יום כיפור, ובעל הבית הוסיף מאבטח נוסף לשמירה. בן גילי, נער ארך איברים ועדין למראה. בערב עלינו על הטרקטור הכחול החדש ויצאנו לסיור הקפה של המפעל.

אני ישבתי על הכנף השמאלית , החדש על הימנית, ורגלינו פונות החוצה, מיטלטלות מעל גלגלי הענק. במושב הנהג ישב קצין הבטחון, נושא נשק ואיש כוחות הביטחון לשעבר.

אחרי שיצאנו משערי המפעל הוא פנה שמאלה, והתחלנו את המסלול בוואדי קטן, צוללים אל החשיכה המדברית. מקץ רגעים ספורים של נסיעה הוא נעץ בי מבט ידעני, ואני תפסתי חזק בתמוכות הגגון של הטרקטור. הוא לחץ את דוושת ההאצה עד הסוף, והתחלנו לטוס.

החדש לא היה מוכן, וכמעט עף, אך הגיב מהר ותפס חזק בתמוכות הגגון. עד מהרה איבדנו שליטה, והתחלנו לצרוח. טלטלות השטח הקשה, שרק טרקטור או רכב שטח אמיתי יכלו לו, גרמו לגופינו להתנתק מן המושבים, ולעוף באוויר משני צידי הטרקטור. צרחנו כי כמו ברכבת הרים, הפאניקה משתלטת עליך, ואינך יכול להפסיק. ביננו, קצין הביטחון שאג מצחוק והנאה. ככל שצרחנו יותר, היה צחוקו פרוע ורם יותר. אני כבר עברתי את הסיפור הזה, והייתי חסון. לא איבדתי אחיזה בתמוכות. החדש היה חלש, ועד מהרה לא עמד לו כוחו, ואיבד את אחיזתו. הוא עף מהטרקטור ונחת על גל אבנים. עצרנו והמתנו לו. הוא התרומם, ממרר בבכי, וסירב לעלות שוב, כל כמה שהבטיח לו קצין הביטחון שזהו, זה נגמר. הנער היפנה אלינו את גבו, ובכתפיים מרטטות נעלם בחשכת המדבר. יותר לא ראינו אותו.”

הזובור הצבאי: קבלת פנים. בניגוד לדעה הרווחת, לא רק שקצינים יודעים, אלא נוטלים חלק סביל בהתרחשות או אף מבצעים אותו בעצמם. זובור קצינים , מנסיוני, הוא הקשה ביותר.

"נאמר לי שאת מפקד היחידה אליה סופחתי אפגוש במספנה. עליתי לסיפון ה"יתוש" ויצאנו לים לטראייל-הפלגת ניסיון שלאחר שיפוץ. כשהיינו בים הפתוח, הורה לי הקצין לצאת מתא הצוות ולהתייצב בחרטום . הוא העלה מהירות למרבי, והיתוש הקטן על מנועיו המשופצים ריחף מעל הגלים. הקצין צעק לי : תחזיק חזק! וסובב את ההגה עד הסוף. ירכתי היתוש עלו מעלה, והמנועים שאגו. החרטום צלל לתוך המים, והיתוש החל להסתחרר על צירו . נפלתי על הסיפון, מחזיק באימה בבסיס המעקה. כולי מוקף מים, מסתחרר, בולע מים ונחנק,נאבקתי שלא להרפות מן המעקה. אחוז פאניקה וכמעט ללא הכרה, מודע רק לחוסר השליטה באיברי, ידעתי את רגעי האימה הגרועים שעברתי בחיי. ואז זה נגמר.  לפתע דממו המנועים וחרטום היתוש נשלף מן המים. רגעים ארוכים שכבתי אפס כוחות ונאבק על כל נשימה. משהתאוששתי, הגנבתי מבט אל הקצין. מבעו היה שקט ושליו. הוא לא הביט בי כלל, ואמר: תחזור לגשר"”

זובור קבלת פנים של חיילים: אינטילגנטי ומתוזמן היטב. ככה זה בחיל הים.

"מבעוד מועד התבשרנו על הצטרפותם של שני חיילים חדשים ליחידה. נטלנו מן הקצינים את דרגותיהם, הכנו את כל הדרוש במשרד המפקד, ותיאמנו מהלכים. אני הייתי חייל חדש, אז קיבלתי את תפקיד 'המצעיד''. חייל מנוסה קיבל את תפקיד ה'מושתל', והתמקם בהמתנה במגורי הצוות. שני וותיקים קיבלו את תפקיד 'הרופא' ו 'המפקד'. הקצינים האמיתיים נבלעו בתא הצוות של אחד מכלי השיט שלא היו בסיור.

כשהגיע הנחתת ופרקה את החדשים על סיפון הדוברה , לקחתי אותם למגורי החיילים והוריתי להם לפרוק את ציודם ולנוח. 'המושתל', שוכב מרושל בגדים וללא נעליים על אחת המיטות, פתח בשיחה קלה של ברור קורותיהם ומקורם. אחרי זמן מה העיר כבדרך אגב שהם יצטרכו לעבור בדיקה רפואית, ועוד מעט יגיע הרופא מבסיס היבשה. בשביל מה בדיקה רפואית?  תהו החיילים. בשביל יחידת הבנות של יום שישי אמר המושתל, ומיהר להסביר לחיילים שמחמת ריחוקו של הבסיס מגבולות הארץ והיציאות הנדירות, יש לחיל הים יחידת בנות מיוחדת שעומדת לשרותם אחת לחודש. זונות? שאל אחד החדשים. אתה צוחק עלינו. אין דבר כזה בצבא. חתמתם על חוזה סודיות? תהה המושתל. אתם יודעים שאנחנו הבסיס הכי סודי במרחב? אז מה הבעיה שלכם, יש גם יחידת בנות סודית, ושלא תעיזו יותר לקרוא להן זונות. הן חיילות פטריוטיות יותר מכם, שני חארות.”

אחרי שהתבשלו כמה זמן נכנסתי לחדר הצוות והצעדתי אותם למשרד המפקד, שם המתינו הוותיקים עם כומתות על הראש ותגי קצונה על הכתפיים, ישובים מאחורי שולחן המפקד, עליו מונחים היו מלקחיים גדולות מהמטבח, וזכוכית מגדלת שהיתה הנשק הסודי שלנו.

הצעדתי אותם עד השולחן לפי כל הכללים, העברתי אותם לעמידת נוח ותפסתי את מקומי ליד הדלת.  תתפשטו ותשארו בתחתונים, הורה להם 'הרופא'. 'המפקד' הסביר להם את נחיצותה של 'בדיקת המין'. משהתפשטו, יצא הרופא מאחורי השולחן, אוחז במלקחיים ביד אחת וזכוכית המגדלת בשניה. אין לכם מנדבושקס? תהה 'הרופא' והוסיף מיד: לא חשוב. צריך לבדוק בכל מקרה. תחב את המלקחיים לתחתוניו ואחז את אברו של הראשון בכוח. שמעתי אותו נאנק, וראיתי אותו נרתע. בירכתי בליבי על שאת הזובור שלי כבר עברתי מידי הקצין במספנה, וזובור קבלת פנים לא עושים פעמיים, כך שנחסכה ממני החוייה המשפילה. 'הרופא' שלף אותו החוצה, והתחיל לבחון את הפין בדקדקנות שקדנית דרך זכוכית המגדלת. סובב את האיבר מכאן לשם ,פיתל אותו סביב עצמו, ומעת לעת הידק והירפה את אחיזת המלקחיים. החייל ריקד על מקומו, בגו כפוף ופנים נעוות מכאב. היינו יחידה נחשקת בחיל, ומי שהגיע לכאן ברך את טוב מזלו. החייל, חושש לעתידו ביחידה, לא השמיע ציוץ של מחאה. השני, ממתין וצופה בהתרחשות, מחליף צבעים מלבן לסמוק וחוזר חלילה, נשבר. הרים את מכנסיו ונמלט בחופזה החוצה. הנחתי לו, ושמעתי אותו בחוץ, מקיא את נשמתו אל מימי הימה. הוותיקים הורו לחדש להתלבש, והצעדתי אותו בהצדעה אל מחוץ למשרד. איש לא צחק.”

זובור נקמה: על הלשנה לקצינים, או חשבון כלשהו בין החיילים שיש לסוגרו.

"היינו  שני טירונים של גולני שהגיעו למוצב להשלמת הכשרת הלוחם בקו. פחדנו מזובור, אז הוצאנו את המיטות אל מגרש המסדרים, ונים לא נים העברנו את הלילה הראשון בשלום. באחד הלילות, כשכבר העזנו לישון במחילת השינה של הבונקר, התעוררתי ושכבתי בשקט. באפלה הכמעט מוחלטת ראיתי מספר דמויות מטושטשות צורה מתקבצות סביב אחת המיטות. מישהו זרק שמיכה על חייל ישן, ותיכף ומיד התנפלו עליו כולם בחבטות אגרוף וקתות רובים. מזועזע ודמום עקבתי אחריהם עד שנגמר, וכהרף עין נעלמו בפתח המחילה. כל העת לא נשמע ולוא רחש קטן. גם החייל המוכה לא השמיע הגה. הוא לא קם, ואני נרדמתי שוב. בבוקר מיטתו היתה ריקה.”

זובור הדחה: כאשר חייל כלשהו מטפס על העצבים של כולם, ורשלנותו גוררת ענישה קולקטיבית תכופה של טירטורים ומסדרים חוזרים.

" אחרי שעות של נוהל מהפך סירה במימיו המצחינים של הקישון, נקעה לבסוף נפשי מ אורן, שותפי לצוות.  בשל סיבה כלשהיא, הוא לא הצליח לרכוש את המיומנות הנדרשת בנוהל, והיה איטי ומסורבל. שוב ושוב, תחת עיניו של א. הגדול, נדרשנו להפוך את המפרשית על צידה ולבצע נוהל מהפך, כלומר יישורה מחדש למצב הפלגה. בסוף היום, עדיין לא משביעי רצון עבור א. הגדול, שוחררנו בנהימה והשתרכנו תשושים אל המקלחות.

באולם הצוות הודעתי לשאר החיילים שנישברתי, ואני איתם בעניין ההדחה. יתר על כן, אני יודע איך. ימים ספורים לפני כן קלטתי את חולשתו של אורן במתקן בקרת הנזקים: הוא פוחד מחללים סגורים, והוא נגעל מהמגע עם שומן החיות, חומר שמשמש להקצפת מי כיבוי האש.

הסברתי לכולם מה עושים, וגילגלנו פנימה חביונת של שומן חיות. חיברנו את זרנוק כיבוי האש לצינור ה'וונטיורי', השקענו את קצהו בחבית, והסתרנו הכל מתחת לערמת ציוד.

אורן חזר מהמקלחת, נכנס לשק השינה ונרדם מיד. קפצנו עליו והחזקנו אותו. רכסתי את שק השינה כמעט עד הסוף, ובמרווח שנותר דחפנו את הזרנוק פנימה. מישהו פתח את הברז עד הסוף. השק התנפח כמו 'צפלין', ומים מעורבים בקצף מצחין החלו לדלוף מהתפרים. החזקנו אותו ככה וספרנו שתי דקות. סגרנו את הברז ונמלטנו מן החדר. בשעות הערב המאוחרות ראינו אותו ליד משרד מפקד המחנה, לבוש מדי א' והקיטבג האישי לצידו. ידענו שהצלחנו, והוא ממתין כדי לחתום על הדחה מרצון. הוקל לנו.”

זובור אגדה: זובור שלא היה ולא ניברא, כמו הסיפור על הוותיקים מגולני שתפסו את הפקידה הפלוגתית של הצנחנים, קשרו אותה עירומה לעץ ומרחו עליה ריבה וכל מיני. כמו שאומרים, אין מצב שזה קרה, אבל אתה מבין מהיא פסגת מאוויו של לוחם.