אנטנה סלולארית אצל השכן 

אנטנה סלולארית- לדעת ולאכול את הלב

אחת לתקופה מתפרסמים נתונים מדאיגים אודות הקשר בין קרינה סלולרית לבין ליקוי בריאותי כזה או אחר. לאחרונה דווחנו, שמדענים אמריקנים ודנים מצאו שכיחות גבוהה של הפרעות קשב והתנהגות החורגת מגדר הרגיל אצל ילדים שאמותיהם שוחחו בטלפון סלולארי במהלך הריונן. עוד נמצא במחקר, על פי אותם דיווחים, ששיעור גבוה יותר של הפרעות קשב, בעיות רגשיות והיפראקטיביות נתגלו בשיעור גבוה יותר בקרב ילדים אשר שוחחו בטלפון הנייד, בהשוואה לילדים שלא השתמשו בו כלל או במידה מועטה.

לפני כשנתיים נחשפנו למחקר נוסף אשר נערך בין השנים 2000-2005 ומצא, שכעבור 5 שנים של שימוש בטלפון סלולארי באותו צד של הראש, עלה בכ- 34% הסיכוי לסבול מגידולים ממאירים או שפירים בבלוטות הרוק. למרות התוצאות המבהילות, חשוב להבהיר שהקשר שנמצא אינו חד משמעי. אותו מחקר מצא שדווקא באזורים בהם מס' האנטנות הסלולאריות מועט, סיכוי המדברים בטלפון הסלולארי ללקות בגידולים בבלוטת הרוק גבוה מסיכוייהם של המתגוררים באזורים בהם ריכוז האנטנות גבוה (ניתן בקלות ליישב סוגיה תמוהה זו מבחינה מדעית).

בטרם ניכנס לחרדה אפוקליפטית מוקדמת חשוב להבהיר, שעמדת המשרד להגנת הסביבה כמו גם עמדת ארגון הבריאות העולמי הינה, שההשפעה המוכחת היחידה של קרינה סלולארית, קרי, של גלי רדיו על גוף האדם, הינה חימום.

אין מטרתו של מאמר זה לעסוק בפן המדעי טכנולוגי כי אם בפן המשפטי של התקנת אנטנה סלולארית על גג צמוד בבית משותף כפי שקיבל ביטוי לאחרונה בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בעניין שרה רם[1].

האפרוריות השורה בתחום זה, בה רב הנסתר על הגלוי מעוררת מעת לעת דיווח על סכסוכים המתפתחים בין שכנים ואשר במרכזם מצויה התקנת אנטנה סלולארית פרי יוזמתו של אחד הדיירים, כפי שהיה בענייננו, אשר החליט להעשיר את קופתו האישית. סוגיה זו מהווה התנגשות בין שתי טענות. האחת- זו של המתנגדים להתקנת האנטנה- שמדובר בקרינה מזיקה והרת אסון, והאחרת- זו של המצדדים בהתקנת האנטנה- שמדובר בזכות קניינית של אותו דייר שהחליט להשכיר חלק מרכושו לרשת הסלולארית ולכן לאף אחד אין זכות להתערב בזכות זו השייכת אך ורק לו.

ראוי לזכור, שסעיף 30 לחוק המקרקעין הנוגע לבתים משותפים, פוטר מהצורך בהסכמתם של כלל דיירי הבית, מקום שמדובר במהלך המהווה "ניהול רגיל" של רכוש הבית המשותף. דא עקא, שיהיה מאוד קשה לטעון, שהתקנת אנטנה סלולארית בבית משותף מהווה, מבחינה קניינית, מהלך של "ניהול רגיל" של הבית.

בעניין שרה רם, הורכבה האנטנה על שטח גגם של הנתבעים והקשר היחידי בין האנטנה לבין הרכוש המשותף היו החיבורים עצמם. התובעת מצידה טענה שמאחר והמעקה הינו רכוש משותף אזי חיבור האנטנה למעקה זה מהווה פגיעה ברכוש המשותף, מהלך אשר לא זכה לאישור כלל הדיירים בבנין. בית המשפט דחה את טענת התובעים וקבע, בהתבסס על סעיף 31(א) לחוק המקרקעין, ש"לכל אחד מהדיירים זכות לעשות שימוש סביר, כאשר השימוש אינו פוגע בזכותו של דייר אחר לעשות אף הוא שימוש סביר".

יכול ויטענו אחדים, שפסק דין זה מפתיע ומרחיק לכת אך אל לנו לטעות, בית המשפט בדונו בסוגיה זו אשר הונחה לפתחו, בחן את הסוגיה בהיבט של חוק המקרקעין דווקא. זאת אומרת, שכל עוד לא נעשה שימוש שיש בו משום פגיעה ברכוש המשותף, כשימוש חיצוני שיש בו, אליבא דבית המשפט, משום כיעור חזית הבניין, לא תחשב הפעולה כפגיעה ברכוש המשותף.

אין ספק שפסק דין זה יכול ויתפרש ככזה המכשיר את הקרקע בידי אלה המעוניינים להשכיר את שטח דירתם לחברה סלולארית לצורך התקנת אנטנה סלולארית. כל עוד לא נעשתה, מבחינה קניינית, פגיעה ברכוש המשותף. יתר על כן, יכול ויהיו כאלה שיעשו שימוש בפסק דין זה כדי להציב מפגעים בקניינם הם, בלא שטענת שאר הדיירים, לירידת ערך דירתם, מבחינה קניינית, תשמע. פסק דין זה לבטח יכה גלים, תרתי משמע.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום הספציפי בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.

[1] ת.א 70404/06 שרה רם נגד ששון דרור ואח' (לא פורסם), (להלן: "עניין שרה רם")