חינוך חד מיני, יציבה ותזונה נכונה: הגודל כן קובע 

  חינוך חד מיני-נשי,תזונה לא נכונה ותוקפנות מושרשת ביציבה הינם משולש ברמודה של החברה הישראלית. לתוכו היא טובעת ומכלה את עצמה. אין צורך במחקר מדעי כדי לאמת עובדה ידועה לכל: נשים ישראליות מצטיינות בחזה גדול. במיוחד בולט הדבר אצל נערות צעירות בגיל ההתבגרות,  וגודל החזה מועצם לאחר הלידה הראשונה.  הטענה השגורה היא שנערות מתפתחות היום הרבה יותר מוקדם מבעבר, וזה בגלל ההורמונים. כנראה שזה נכון, התפתחות מינית מוקדמת וחזה גדול בגיל צעיר כרוכים זה בזה. פרסום שמקדם דוגמניות עם חזה גדול ושיווק השתלות סיליקון עבור מי שהטבע לא חנן אותה וצריכה ליישר קו עם הנורמה האסטטית על פי תרבות 'כוכב נולד' מעצימים את חשיבותו של גודל החזה כמקור לדימוי עצמי חיובי וכוח משיכה.

 תזונה לא נכונה: בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת יכולת לשמוע תכופות ברדיו שכך וכך טונות של חלב נשפכו היום על אדמות הקיבוץ כי 'תנובה' אינה יכולה לשמרו ולשווקו. כושר השינוע והקירור היה נמוך מדרישות השוק, תפוקת החלב של הפרה הישראלית הייתה תמיד מן הגבוהות בעולם, ולתפוקה זאת לא היה ביקוש. עם הזמן פותח בישראל שוק חלב שמציב מוצרים חדשים פרט לחלב לשתייה, בעיקר בתחום מעדני החלב.  אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מן התפריט היומי בכל בית, מקור לתחרות של שיווק וכושר המצאה בין חברות הייצור שמספרן גדל בהתמדה, ותחליף של אוכל תעשייתי מוכן לבישול ביתי בסיסי ומסורתי. על כך יעידו עמדות המוצרים בסופרמרקטים והמקררים הביתיים. אלה כמו אלה גדלים בנפחם וחשיבותם הן כדימוי של הצלחה והן כמקור לאכילה לא מבוקרת, שתוצאתה היא עודף משקל כגורם ראשוני בבריאותה של החברה. תפוקת חלב גבוהה וצריכה מוגברת אינה מיקרה  ואינה טבעית. היא נובעת מהעצמה הורמונאלית.  במדינות אחרות, כמו בצפון אירופה, יש מסורת הרבה יותר עתיקה של פרות מניבות כחלק מן הכלכלה והחקלאות, אך עדיין הפרה הישראלית מנצחת. הכיצד? בעזרת ההורמונים כמובן. לשם השוואה אפשר לחשוב על סין או חברת הבדואים: שתי תרבויות אלה ממעטות להשתמש בחלב כחלק מן התפריט היומי, ובשתי חברות אלו אין סימנים לחזה מוגדל כנורמה גופנית.

את האישור הסופי לקשר שבין צריכת חלב מוגברת וצמיחת השדיים אפשר למצוא אצל הגברים דווקא: בשנים האחרונות נעורה מודעות רפואית לכך שגברים צעירים מרובים מפתחים גושי שומן בחזה שצורתם כצורת השד הנשי. הדעות חלוקות על המקור המדויק לתופעה זאת, אך אין ויכוח על הדעה שצמיחת שדיים אצל גברים קשורה בחוסר איזון הורמונאלי. 

 חינוך יציבה ותוקפנות: ליציבה יש שלושה מצבים ראשוניים של עמדה: עמדת תקיפה, עמדת נסיגה ועמדת השהייה . עמדת תקיפה מאופיינת בהבלטת החזה והסנטר קדימה, כאשר הראש משוך לאחור ביחס למישור הגב, העורף מקוצר לעומת גרון ארוך. אופק המבט הוא של הסתכלות מלמעלה כלפי מטה.  לאלה נלווים שקע עמוק בגב התחתון ובטן מובלטת קדימה.  עמדת נסיגה מאופיינת בסנטר דחוק אחורה לצוואר עד שנוצרת פימה, גולגולת נוטה לאחור וכתפיים מכווצות. צוואר קצר מאוד ומרפקים שבולטים אחורה. גם בעמידה סטאטית נראה כאילו הגוף כולו נוטה ונע אחורה.  עמדת השהייה מצטיינת באיזון של היציבה בין תקיפה ונסיגה. הברכיים פרוקות, הגב מן הצוואר ועד עצם הזנב מתפקד כיחידה אחת והמופע החזותי של הפרדה ברורה בין גב עליון וגב תחתון נעלם. זהו המצב הנכון עבור היציבה, והוא מוכח על ידי הגדלת כושר הנשיאה והתנגדות הגב ללחץ הכבידה כלפי מטה.

מן התיאורים האלה בוקעות ועולות שתי תובנות חדשות: גודל החזה אינו נובע רק מצמיחה הורמונאלית מואצת, אלא גם מעצם היות בית החזה מובלט קדימה במאמץ.  התובנה השנייה היא שעמדת תקיפה הנה נורמטיבית בקרב נשים ישראליות. לתובנה הראשונה מודע כל מורה לשיטת אלכסנדר שיש לו ניסיון רב בעבודה עם נשים: במצב עבודה על שולחן הטיפולים משתנה גודל החזה באופן דרמטי. ממצב של דחיקה קדימה ומובלטות ברגעים הראשונים של טיפול במצב שכיבה נפרס החזה לצדדים וגובהו יורד מאוד ככול שמתקדם הזמן. הדבר קשור בהיפתחות הכתפיים והתרחבות הגב כולו, מעבר חיובי ממצב של כיווץ שרירי קבוע של יציבה לקויה לשריריות מאוזנת והרפית המתח השרירי בכל מקום בגוף.  הנשימה מתחדשת ומעמיקה, והאישור המקצועי של המטפל להצלחתו של הטיפול היא שאיפת אוויר עמוקה ולא רצונית, מודעת למטפל ולמטופל כאחד כרגע של הקלה ורווחה פתאומית.  

 חינוך חד מיני ותוקפנות:   מכיתה א' ועד ח' בבית הספר הממלכתי יש רוב מוחלט של מורות. עובדה זאת ידועה לכל, וזאת המציאות בחינוך כבר יותר מארבעים שנה. מכאן הקביעה שהחינוך הממלכתי-חילוני הינו חד מיני-נשי,קביעה הנענית לחוק ההיגיון של 'תער אוקאהם' :אם היא אדומה כמו עגבנייה, יש לה טעם ומחירה אצל הירקן כשל עגבנייה, רוב הסיכויים שאכן מדובר בעגבנייה. בתהליך חינוך היציבה של כל אדם, וכל אדם בסביבה אנושית עובר חינוך של היציבה, ובין שבמודע או שלא במודע, לחיקוי המבוגרים בגיל הרך עד בגרות יש משקל מרבי  של מודלים יציבתיים ומנהיגותיים.  עבור כל תלמיד חובה, המורה אינה רק כלי חינוכי להעברת מידע וערכים: המורה היא מנהיגה, דוגמא לחיקוי ומקור להפנמה של ערכים, גם יציבתיים. מורה אישה שנענית לנורמה של יציבה לקוייה מאופיינת בעמדת תקיפה קבועה של חזה מובלט ועמידה סמכותית,מעבירה את עצמה לתלמידיה כמודל של אסרטיביות =תוקפנות. הגורם המשפיע ביותר על יציבת שניהם עוד לפני התזונה והרגלי היציבה מבית הינה הישיבה בכיסא כתנאי לעצם הימצאות התלמיד בכיתה ועצם הכשרתה של המורה, המוקנית באלפי שעות ישיבה בכיסא מעבר לסך השעות בהן חייב כל בוגר חוק חינוך חובה:15.000  שעות מלאות של ישיבה בין כתלי הכיתה,מינקות עד בגרות. לישיבה לא מושכלת בכיתה יש תוצאה גורפת של טראומה של היציבה, והיא מופיעה בברור כבר בסוף כיתה ב'. התלמיד הרך עובר ממצב של גב זקוף באופן טבעי(אין תינוקות כפופים) בזמן ישיבה למצב קבוע של כפיפות הגב כאוטומטיות של היציבה כל עת שהוא מתיישב בכיסא, ומעבר קיצוני של הגב מכפיפות ורכינה אל המחברת להזדקפות מתוחה כהיענות לכל ציווי ופקודה. הציווי המילולי השכיח של "להזדקף!" או "ילדים, לשמור על יציבה זקופה!" שהינו שכיח ביותר בין מורים לחינוך גופני בוגרי וינגייט ומכללות אורתודוכסיות אחרות מחריף ומעצים את התופעה של יציבה בעמדת תקיפה כנורמה של התנהגות "נכונה".

 היציבה היא קו התפר שבין הגוף והנפש. הנורמטיביות של יציבה בעמדת תקיפה אינה רק ביטוי לתזונה נכונה, והשפעת הכיסא על היציבה בהיעדר חינוך יציבה מתקן, אלא מהווה כלי של הפנמת התוקפנות לערך נפשי שריר וקבוע, חלק טבעי כביכול מתבנית הנפש של כל ישראלי יליד הארץ. אפשר שאנו איננו מודעים לכך, אך אנשים מתרבויות אחרות, שאינן רוויות בכיסאות כחלק בלתי נפרד מחיי היום יום, כמו ערבים, בדואים, הודים ושאר בני המזרח אשר ניתן להגדירם כ 'יושבי קרקע' משום שהם גדלים על ריהוט ביתי של מזרונים ומרבצים נמוכים, או לחילופין בני אירופה שיש להם חינוך יציבה מושכל ומסורתי באמצעות תרבות עשירה של פעילות יציבתית מוקפדת כמו רכיבה טקסית על סוסים, חתירה וסיף או ערכים ויקטורייאנים של התנהגות "נכונה",  כל אלה מזהים את היציבה הישראלית שהינה מובהקת וניתנת לזיהוי מיידי על ידי כל מי שאינו ישראלי כהתנהגות תוקפנית-חצופה, בלא שיהיה לישראלים שמץ של תובנה על מה ולמה, ובוודאי מתוך בורות לתקפותו של חוק 'תער אוקהם': אם אתה עומד בחזה מובלט ובעמדת תקיפה, מדבר בחוצפה ובטוח שאסרטיביות היא המפתח להצלחה, כנראה שאתה באמת תוקפן בנשמתך.