מנהל מצליח, ניהול סיכונים והתמוטטות כלכלית 

"שיעורי ההישרדות של עסקים קטנים ובינוניים בישראל בחמש השנים הראשונות לפעילותם הנם נמוכים למדי", כך נפתחת ה'בדיקה המיוחדת' של BDI באתר הרשות לעסקים קטנים ובינוניים' בהתייחס להתמוטטות עסקים בשנת 2006. בטבלת 'טווח החיים של העסק' מוצגים הנתונים במלוא חומרתם: רק 71% מהעסקים שורדים את השנה הראשונה ו 70% לא שורדים את השנה החמישית! כאשר הנתונים כה ברורים ביחס לסיכוי בעל עסק להתמוטט עולה מאליה שאלת הכשרתו. אלא שבמציאות הכשרתו של המנהל, בין אם בבתי הספר למינהל עסקים או בקורסי ההכשרה, מכוונים להבטחת הצלחתו של המנהל, אך אין בהם דבר אודות 'כסא מפלט' או 'מצנח חרום' למקרה האפשרי של תקלה.

גם כאשר בוחנים את הספרות המקצועית מגלים 'מרשמים להצלחות', אפילו זה בתיאור ההתמוטטות הכלכלית עצמה. לדוגמא, לי איאקוקה, מחבר רב המכר העולמי והאוטוביוגרפי בשנות השמונים אודות הצלתה של 'קרייזלר' מגלה את הדרך בה פעל, כלומר מנקודת השפל כלפי מעלה. כמובן שאיאקוקה האגדי גם מעולם לא נרדף אישית בגין חובות החברה, שנוצרו קודם לתקופתו.
אלא, שההדרכה הרלוונטית למנהל צריכה להיות דווקא בתיאור מסלול הייסורים ההפוך. מזיהוי מוקדם של סימני הקריסה ועד התמודדות עימה, בעולם עסקי חדש ובתנאי רדיפה אישית.

לכן, במציאות העסקית, המנהל-בעלים במצבי קריסה מגלה שכל השכלתו הפורמאלית וקורסי הכשרתו לגבי מצב של שיגרת העסק לא הכשירו אותו לגילוי המוקדם של הקריסה או להתמודדות עם הזירה העסקית החדשה והשונה לחלוטין מזו שהכיר. לעיתים יגלה המנהל בדיעבד שדווקא הצלחתו וכישוריו בגידול העסק היו הגורם לקריסה. לדוגמא, אם במצב רגיל נתנה חברתו ללקוחותיה אשראי נדיב מזה שקיבלה מספקיה, הרי דווקא גידול פתאומי בהזמנות עלולים להיות המאיץ למשבר בתזרים המזומנים שעלול להביא להתמוטטות. במקרים אחרים יגלה המנהל שכוחות שוק פתאומיים, כמו מיתון או התמוטטות של לקוח מרכזי, היו גורמים לקריסתו שלו ובבחינת לחצים שהיו מעבר ליכולת ההתמודדות שלו כמנהל.

כל בעל עסק או שותף חיים בתחושה שהם מוגן מאחורי 'מסך' חברתם, על בסיס עקרון ה'ערבון המוגבל' (בע"מ). כלומר, החברה הינה ישות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, המשמשים בה כמנהלים שכירים. אך, דווקא בשעת המבחן של התמוטטות, עתיד המנהל לגלות שרשות המיסים, על בסיס 'פקודת המיסים', תראה בו אחראי לחובות חברתו, כאילו היו אישיים שלו. הבנקים מצידם ישלפו גם הם את כל הבטוחות האישיות שהעניק להם המנהל, ובמיוחד אלה שחתם בערוב ימיה של חברתו, בניסיון להצילה. לבסוף, יגלה מנהל שגם לגבי יתרת חובות החברה עובדיו, ספקים ולקוחותיו ינסו להתבסס על 'פקודת החברות' ו'חוק החברות', לטעון לחוסר נאמנות, ובודאי לדרוש 'הרמת מסך' - זו שתסיר כל חוצץ בין חובות חברתו אליו אישית.

נכון, ישנם מקצועות 'נושקים' להתמודדות עם התמוטטות כלכלית כמו 'ניהול סיכונים', בדרך כלל של יועץ חיצוני או מבקר הפנים ולפרויקט ספציפי. כמו כן פרקים ב'קבלת החלטות' במשבר, כמו המלצה על צמצום מספר היעדים. אלה הם נושאים ראויים, אך אין בכוחם לסייע למנהל הקורס כיצד לקבל החלטות הרות גורל, מחוסר מידע. לדוגמא, האם להגיע להסדרים לטווח קצר, ל 'תוכנית הבראה', 'לשדר עסקים כרגיל' או להעלם ולהכריז על 'הרמת ידיים'. האם להגיב על תביעות הבנק, לשתף עימם פעולה או לקבל עצה משפטית של תביעת נגד ו'להרויח זמן'?
נדגיש שאת ההחלטות האלה יהיה חייב המנהל לקבל במצב של 'לחץ' עסקי מסוג עימו לא התמודד וכאמור, בזירה לא מוכרת.

נימוק חשוב לא פחות בצורך להדריך מנהל ישירות לאפשרות של קריסה כלכלית הינו
בהגברת המודעות לאפשרות כזו - מודעות לכשעצמה עשויה להיות המפתח להימנע ממצב של לקיחת סיכונים קיומיים ומניעת ההתמוטטות מוחלטת.