אל תשלח יד הנער אל ההגה 

נער בן 15, הועסק כעובד ניקיון בתערוכת פרחים של המועצה האזורית בקעת הירדן.

באחד הימים, קיבל הנער הוראה לפנות אשפה באמצעות מלגזה.

הנער פעל על פי ההוראה. תוך כדי הנהיגה המלגזה התהפכה, הנער נפגע קשה בברך ימין. הוא נותר עם 37% נכות לצמיתות.

אילו לנער היה רישיון נהיגה הוא היה זכאי לפיצויים מחברת הביטוח שביטחה את המלגזה בביטוח חובה, בלי כל קשר לשאלה מי אשם בתאונה. אלא שלנער לא היה רישיון נהיגה.

לנער לא הייתה אם כן ברירה אלא לתבוע בנזיקין את המעביד, כלומר את המועצה האזורית בקעת הירדן.

בתביעת נזיקין, שלא כבתביעה ממבטחת הרכב בביטוח חובה, על התובע להוכיח את אשמת הנתבע כתנאי לזכאותו לפיצויים.

אשמת המועצה ברורה טען הנער. היא הורתה לי לנהוג במלגזה מבלי שברשותי רישיון נהיגה. בהיותי נער צעיר לא ידעתי שדרוש רישיון נהיגה על מלגזה חשמלית. גם לא קיבלתי כל הדרכה כיצד לנהוג במלגזה.

אלא שהמועצה, קרוב לוודאי חברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח חבות מעבידים, לא מיהרה לקחת על עצמה את אחריותה לתאונה.

לא ידענו כי לנער אין רישיון נהיגה, היתממו נציגי המועצה. חוץ מזה, מה הנער רוצה מאתנו, שיבוא בטענות אל עצמו. מדוע הסכים לנהוג במלגזה ללא רישיון. אנחנו אשמים שהוא לא יודע להגיד לנו לא?

בית משפט השלום בירושלים לא קיבל טענות אלה וחייב את המועצה לפצות את הנער בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

בית המשפט אמד את הפיצויים המגיעים לנער בסך של 1,445,000 ש"ח,. לאחר ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי, חויבה המועצה לפצות את הנער בסך של 641,450 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והוצאות המשפט.

פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, לא הפיס את דעתם של נציגי המועצה, או כנראה, את דעתם של נציגי מבטחיה. היא הגישה ערעור.

בית המשפט המחוזי בירושלים, בהרכב השופטים צבי זילברטל אורית אפעל-גבאי וגילה כנפי-שטייניץ, דחה את ערעור המעביד.

"על המעסיק מוטלת חובה לוודא האם לקטין רישיון נהיגה שיתאים לנהיגה ברכב מנועי מהסוג שהוא התבקש לנהוג בו", קובעים השופטים. ומוסיפים "גם לא ניתן לייחס אשם תורם לקטין הנפגע, הן מחמת קטינותו והן מחמת האחריות המוגברת המוטלת על המעסיק כלפי עובדו".

השופטים גם לא מצאו צידוק להתערב בגובה הפיצויים שנפסקו לנער ופסק דינו של בית משפט השלום בירושלים נותר על כנו. 

          01.7.2010 מסמך 808