הצעדה לשחרור שליט – מלכודת רגשית ופוליטית.
המשטים לעזה – מלבנון ומאירן בוטלו ויש לכך סיבות.
ניהול תיקים בצורה חריגה ובעייתית בפרקליטות המדינה, ראה תיק הנשיא קצב, השר רמון, השר אולמרט.
זוהיר בהלול – משחרר הצהרות פוליטיות ולא מבין, מה רוצים ממנו – המסכן.
הנשיא – מזמין את נתניהו לארוחת ערב – מתנפלים על שרה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הצעדה לשחרור שליט
אם הייתי במקומם של ההורים – הייתי נוהג ומתנהל כמוהם, וזועק "בכל מחיר" ועכשיו.
אם הייתי במקומו של נתניהו – הייתי מחליט כפי שהוא עושה, שחרור כן! אבל לא "בכל מחיר" ולא במחיר מעמדה, כבודה וביטחונה של המדינה ואזרחיה.
חייבים להחליף את המנטרה – "בכל מחיר" בנוסחה חדשה "נעשה כל מאמץ". המושג בכל מחיר, לא מצלצל טוב, כולל בתוכו ובמהותו מגוון אפשרויות, שמדינה ריבונית לא יכולה ואסור לה להיכנע ולהשתמש בה.
שחרור 1000 מחבלים – תמורת חייל שבוי, ביניהם רוצחים כבדי, אינה פרופורציונלית למו"מ כמקובל בעולם הרחב, במקרים אלה.
לכן – כאשר ממשלת ישראל, גם בתקופת אולמרט ועכשיו נתניהו, לא מוכנה לחצות קווים מסוימים, יש לכבד זאת, לתמוך בה, לחזק אותה, אם כל הצער, החמלה והרגשות הכנים והחמים שיש לנו כלפי משפחת שליט.
גם עסקה זו, ואני מקווה שתצא לפועל בהקדם, כאשר חמאס יבינו שהגיעו לקצה יכולת המיקוח – תהווה תקדים מסוכן לעתיד ולכן אסור להחמירו ולהעמיקו.
נאום נתניהו, ביום החמישי לצעדת שליט, היה ענייני, טוב, מאוזן, רגיש, אך יחד עם זאת תקיף עם דגשים במקומות הנכונים.
המשטים לעזה
המשט הראשון, הוא שקובע את המדיניות ואת הסטנדרטים לפעולות העתידיות. הכוונה, לא לביצוע וההכנות השגויות, אלא לנחישות ו"המסר" – משטים לעזה לא יעברו וצה"ל יעשה את כל הדרוש לשמור על משימה ומטרה זו.
רוצים להעביר סיוע הומניטארי, בבקשה, דרך היבשה לאחר בדיקה עם או בלי משקיפים זרים.
העובדה שהמשטים, שאיימו עלינו שיבואו מאיראן ומלבנון, ביבשה ובאוויר – בוטלו בשל החשש שגורלם יהיה חמור יותר מהמשט התורכי.
המשט מאיראן או מלבנון – שנחשבות כמדינות אוייב, יש בהן סממנים של התגרות מלחמתית ולכן על פי המשפט הבינלאומיים, יש לישראל סמכות מלאה למנוע זאת בכוח, לאמור לפגוע ולפתוח באש, הם הם שהרתיעו וביטלו את יציאתם.
מסקנה – עמידה איתנה, בלתי מתפשרת, כולל אי-פחד, מהצהרות ואיומים של ממשלות צבועות למיניהן, לרבות אגודות צבועות של "זכויות אדם" שתומכות בטרור - היא התשובה הנכונה לאיומים.
צא ולמד – בימים אלה ממש, שתורכיה משתלחת בישראל ודורשת התנצלות + פיצויים + התחנפות לכניעה לטרור – היא מבצעת מעשי פשע כלפי הכורדים.
כאשר פורץ סכסוך בין קירגיזים לאוזבקים ונרצחים תוך ימים יותר מ-2000- איש, בקושי שומעים על כך, לא מדווחים בעיתונות הבינלאומית ובוודאי שלא מתכוונים להקים וועדת חקירה בנוסח וועדת גלדסטון.
למה? כי מדובר בשתי מדינות אי שם במזרח אסיה (ברית המועצות לשעבר), שלעולם המערבי הנאור, המתעניין בפלסטינים, לא מזיז מהרצח של האוזבקים ושכניהם.
ניהול תיקים בצורה לקויה בפרקליטות
אם מסכמים את ניהול תיק קצב, רמון, אולמרט, מהזמן הקרוב בלבד, מתעוררות מספר שאלות מקצועיות, משפטיות וניהוליות.
על משפט קצב, נאמר רבות ואולי נשמע גם התייחסות מבית המשפט שיתן את פסק הדין בסוף השנה. כנ"ל לגבי ניהול תיק רמון – בו התגלו ליקויים משפטיים מהותיים ולא טכניים, כהסבר של פרקליט המדינה.
אפשר להבין את פרקליט המדינה לדור, שיוצא להגנת הפרקליטות והתובעות. זה טבעי, זה חשוב וזה מה שמצפים ממנו.
אבל במקום להגיד טעינו ושגינו – להצהיר כי היתה "תקלה" אבל לא הפרת נוהלים, זה חלש ולא מכובד.
שהרי, אם היתה "תקלה" ולא מילאו את ההוראות, התוצאה המתבקשת היא "אי קיום הוראות", שהרי אחרת זה לא היה קורה.
אבל הבעיה היא לדעתי אחרת. במקרה רמון, והיתה מוטיבציית יתר, הן של המשטרה וחוקריה הבכירים, והן מצד הפרקליטות. שליחת שני קציני משטרה לקוסטה-ריקה, כדי לגבות עדות מהמתלוננת וביצוע "עימות" בווידיאו מדרום אמריקה, זה יותר מהתלהבות יתר, זה כבר איבוד פרופורציות. לא זכור לי, שהמשטרה עשתה "תרגיל מעין זה", בשנים האחרונות בחקירות מסובכות הרבה יותר, אפילו בפשעים חמורים או חקירת משפחות פשע.
לדעתי המקצועית: זאת היתה טעות מצד רמון, במקרה הספציפי, להסכים לתרגיל מעין זה. שהרי יש הבדל מהותי וחשוב, לישיבה פנים מול פנים עם המתלוננת מאשר לראותה במסך קטן, אי שם בדרום אמריקה, דבר הנותן למתלוננת יתרון פסיכולוגי מעשי על האפשרות להישיר מבט לעיניו של רמון, לאור הסיטואציה שהיתה לפני ואחרי "הנשיקה".
זוהיר בהלול
השדר זוהיר, שוחח בטלפון עם אחת המארגנות של המשט לעזה, היושבת בלבנון וידועה עם קשריה הקרובים עם חזבאללה וארגונים שונאי ישראל נוספים. בלהט השיחה, הוא כל כך התפעל ממנה וממעשיה האנטי ישראליים שאיחל לה הצלחה, במשט הבא לעזה ולא שכח לציין איזה אישה גדולה היא.
וכשיצא עליו הקצף והעירו לו על המעשה, הוא ממש התפעל בתמימות מגוחכת, שהוא לא מבין מה רוצים ממנו – המסכן. אסור לו לתמוך בבני עמו? הוא שאל ותשובתנו היא מותר לך, אם תשב בלבנון ובעזה. אבל כל עוד אתה אזרח ישראלי, התמיכה שלך צריכה להיות בגבולות הרצון לקרב בין העמים, לתמוך בשלום, בהדברות ולא לתמוך במשט שכולו התגרות, שנאת ישראל בעזרת תמיכה עוינת.
נשיא המדינה בארוחת ערב עם ביבי
הנשיא פרס הזמין את נתניהו לארוחת ערב בבית הנשיא, ואפילו פעמיים.
התקשורת והפרשנים למדו מכך, שמאחר וביבי הגיע עם רעייתו שרה, הנשיא עשה מאמץ לשכנע את שרה להסכים לממשלת אחדות ולצרף את ציפי לבני.
עכשיו זה ברור: נתניהו הוא עלה תאנה לממשלת ימין, שרה היא ראש ממשלת הצללים, היא שקובעת אם קדימה בפנים או גומרת בחוץ, כמו שהיה אחרי הבחירות.
כשנשיא המדינה מזמין את ביבי לארוחת ערב, האם מישהו מהפרשנים והתקשורת הבין או תיאר לעצמו שהוא צריך לבוא לבד, איפה הנימוס הפולני, מאיפה השאיפה לתקוף את שרה בכל הזדמנות הגם שהיא לא אשמה והיא על תקן אשתו של של.
צעדת שליט ומבצע "עופרת יצוקה"
בדבר אחד עקרוני צודקים מארגני צעדת שליט. "מבצע עופרת יצוקה" בכל הנוגע לתוצאות שחרור שליט מהשבי, היה כשלון מהדהד.
כפי שאמרתי כבר בעבר, במאמר באתר זה, המבצע הצליח מבחינה צבאית, נכשל מבחינה מדינית.
לא נתנו לצה"ל לנצח – לא נתנו לצה"ל לגמור, לא נתנו לצה"ל לחסל ולרסק את שלטון חמאס, ונסוגו משערי עזה, ללא קלפים למיקוח וללא ערבויות מבצעיות גם בפרשת שליט וגם לעתיד הרצועה בשלטון חמאס.
בשפה ציורית הלקוחה מעולם האגרוף, הייתי מתאר זאת כך. החמאס דומה למתאגרף, שחוטף מכות קשות לאורך 10 סיבובים, הוא נראה "גרוגי", מטושטש לפני כניעה ואז המתאגרף המוביל (צה"ל) – מפסיק את הקרב ועוזב הזירה.
חמאס צוהל, טוען לניצחון וממשיך בירי קסאמים עד ימים אלה לעבר ישראל.
התוצאה – חמאס התחזק, העולם מתחיל להתרגל אליו ולתמוך בו ואנחנו ממשיכים "להתברבר" עם אבו-מאזן שהוא אימפוטנט פוליטי, שלא מסוגל להוביל ולהחליט. חוששני שבסוף נאלץ לעשות "סיבוב" נוסף בעזה, דוגמת המלחמה בעיראק, כי מה שלא מסיימים בפעם ראשונה, יש להשלים בסיבוב נוסף.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
