שירות אזרחי חובה 

שירות אזרחי חובה/ ד"ר יחיאל שבי

על רקע הפגנות החרדים בעמנואל, ביפו ובאשקלון, לצד הפגנות תמיכה של ערבים-ישראלים במשט השטנה, והפגנות של אזרחים מודאגים מההשתלטות החרדית, המתנחלים המתפרעים, השמאלנים ואחרים – עולה השאלה: האם החברה הישראלית מתפרקת? האם הפכנו ממדינת ישראל למדינת שבטי ישראל? דומה כי כל השדים יוצאים להם בחיפזון מן הבקבוק - השד החרדי, העדתי, המשתמט האנרכיסטי והבדלן הערבי – ואיפה לעזאזל יישאר מקום לאזרח הישראלי?

כדי לחבר בין כל השבטים הללו צריך לחנך אותם לאזרחות טובה, לשאת בנטל, להכיר את האחר, לחיות ביחד במדינה של כל הישראלים – צריך לפעול לשירות אזרחי חובה.

כאזרחים החיים במדינה המודרנית עלינו להפסיק לשאול מה עושה המדינה עבורי, אלא, מה אני יכול לעשות עבור המדינה. יש לפעול לחיזוק הביחד, לטפל בשבטיות הישראלית, בחברה המתפרקת והופכת לאוסף של מגזרים, שהמפריד ביניהם עולה על המאחד. כדי להתחזק עלינו לחזור לימים של כל ישראל חברים זה לזה. ובאופן שכזה, לראות כי אותיות המילה חבר מדהימות במשמעותן: בחר, חבר, רחב - אדם מתחבר לאדם אחר מתוך בחירה, ובכך שניהם מרחיבים את דעתם ומתרחבים בעוצמתם.

בפרשת השבוע הקודמת "פרשת קורח", למדנו על תוצאותיה הקשות של המחלוקת שגרמה לאדמה לבלוע את קורח וכל עדתו. ומצאנו גם את הציווי לתרום, לעזור ולקרב בין הניצים למען האחדות, והאחווה מצדו של משה שהתחנן לפתרון המשבר בדרכי שלום. לצד זאת, מצווה אותנו התורה להנהיג חוקה אחת שווה, חוקים שווים של זכויות וחובות בין כל בני האומה הישראלית – "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם... חוקה אחת לכם ולגר הגר".

שירות למען הקהילה הוא התחליף המודרני לכל אלה שאינם יכולים לקחת חלק בשירות בצבא. צבא העם יהא צבא המתנדבים למען העם, של אוכלוסיות שמסיבות שונות לא יכולות ליטול חלק בנטל ההגנה על גבולות הארץ וביטחונה מפני אויבים חיצוניים.

תמורת הפטור משירות צבאי, ייטלו אותם מגזרים חלק בשמירה על בטחונה של החברה האזרחית – סיוע לאחר, לשונה, לחלש: התנדבות בבתי חולים, במחלקות היולדות, במחלקות הגריאטריות, התנדבות במתנסים, במרכזים הקהילתיים, במחלקות גני הנוי.

המדינה צריכה לחנך לסולידריות חברתית, להיכרות עם האחר, להזדהות אתו.  בשנים האחרונות, אנו צופים לנגד עיננו בפריחה של תלמידים לקראת גיוס שיוצאים ותורמים בשנת שירות – של"ת – שנה ללא תשלום, ביישובי הפריפריה החברתית והכלכלית. לצד זה, ישנה פריחה בגיוס למכינות קדם צבאיות, דתיות כחילוניות. תלמידי ישיבות תיכוניות רבים הולכים למכינה כדי להתחזק רוחנית וחברתית טרם גיוסם וכמוהם תלמידי תיכון רבים.

עמותה כגון עמותת "איילים" שחבריה הם סטודנטים צעירים יוצאת להתגורר ביישובי הפריפריה, בדימונה ובמנחמיה, בקרית שמונה ובשדרות ומזרימה דם צעיר במקומות אלה. אותם מתנדבים ועמותות עושים זאת גם למען עצמם – כי נתינה היא גם קבלה – לא בכדי את המילה נתן אפשר לקרוא מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה. אך יתרה מזאת, הם עושים זאת מתוך מודעות לתפקידם כמחוללי שינוי חברתי אמיתי. הם נוטלים על כתפיהם את נטל החינוך לתרום, לחנך לערכי הציונות, לערכי הסיוע לאחר, לשונה, לחלש. הם פועלים על פי חזונו של אחד הגאונים שחיו על פני החלד, אלברט איינשטיין שאמר: "הדרך הנכונה לחנך בני אדם, היא לשמש להם דוגמא".

במקום לפעול בדרך של כור ההיתוך המפאיניקי של ימי קום המדינה, צריכה מדינת ישראל לחנך להכרת האחר, לבטל את מגמת הבדלנות וההתבדלות, לחבר את המפריד והשונה. לחוקק חובת שירות אזרחי לכל שבטי ישראל.