תביעות כנגד חברות תעופה בגין איחור או נזק שנגרם בעקבות הטיסה 

מי שעבר זאת בוודאי מכיר את התחושה הרעה ואת עוגמת הנפש כאשר הכבודה אותה מסרת לחברת התעופה לא הגיעה ליעדה או שנגרם לה נזק. נזק רב יכול להיגרם גם לנוסע שחל שיבוש בלוח הטיסה שלו וכתוצאה מכך הוא אינו מגיע ליעדו במועד שנקבע.

קיימת חוסר מודעות לעניין חובותיה ואחריותה של חברת התעופה אשר בחלק גדול מהמקרים חייבת לפצות את הנוסעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ובעקבות הטיסה. במקרים רבים, הנוסע כלל לא יתבע את חברת התעופה למרות שזאת בחלק גדול מהמקרים תהיה חייבת לפצותו בגין הנזק שנגרם לו.

אחריות חברות התעופה מוגנת באמצעות אמנת וורשה שנחתמה בשנת 1929, בראשית הדרך של עולם התעופה. במועד כריתת האמנה תעשיית התעופה הייתה בראשית דרכה ומאז התפתחה ללא הכר. כתוצאה מההתפתחויות הדרמטיות היה צורך גדול לשנותה ולהתאימה לעידן המתקדם ולכן נחתמו מספר פרוטוקולים המשלימים את אמנת וורשה: פרוטוקול האג שנחתם בשנת 1955 ופרוטוקול גואטמלה שנחתם בשנת 1971 וכן בפרוטוקולי מונטריאול שנחתמו בשנת 1975.

בישראל ניתן ביטוי חוקי לאמנות אלו ויישומן בוצע באמצעות חוק התובלה האווירית שחוקק בשנת 1980 ואשר החיל בישראל את הוראות אמנת וורשה ופרוטוקול האג.

האמנות והפרוטוקולים מסדירים את יחסי החובה והאחריות מצידם של חברות התעופה אלו מול הנוסע בכל הקשור לנזק לגוף או לכבודה שנגרם בין היתר במהלך הטיסה או בעקבותיה.

על פי סעיף 20 לאמנת וורשה חברת התעופה תהיה פטורה מאחריות רק במידה ותוכיח שעשתה את כל שביכולתה בכדי למנוע את הנזק או במקרה שהיה בלתי אפשרי למנוע את הנזק, אך ביתר המקרים הנוסע יהיה זכאי לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לו במהלך או בעקבות הטיסה.

פרט נוסף שחשוב לדעת בעניין תביעות כלפי חברות תעופה והוא תקופת ההתיישנות המקוצרת של שנתיים. מועד ההתיישנות הרגיל אינו חל בתביעות מסוג הזה, אלאאמנת ורשה היא זו שמסדירה את תקופת ההתיישנות ומגבילה אותה לשנתיים. כך שלמעשה, נוסע שנגרם לו נזק יוכל לתבוע את חברת התעופה או מי מטעמה רק בטווח של שנתיים ממועד הגעת המטוס ליעד או מהתאריך שבו היה אמור להגיע ליעד.