אתה מתעורר בבוקר, לא דומה בכלל לאותו תהליך אצל שלמה ארצי, שגם שר על העניין הזה בלהט עם צרידות מידתית שטוענים שהיא סקסית, עד כי לאחרונה עשו על זה גם מחזמר, ומתלבט אם לפקוח עיניים לגמרי, או להמשיך בהונאה עצמית עוד קצת, לחזור לחלומות של הבוקר, שמניסיונך, הרבה יותר ביזאריים מאלה של הלילה.
ברירת המחדל היא כמובן האפשרות הראשונה, כי אתה הרי מאמין בסטטיסטיקה וברור לך מעבר לספק סביר, שגם היום הזה לא יביא לך שום ברכה מיוחדת והאמירה הזאת במשלי או משהו, יש בה בעצם אמת אבסולוטית. (ורק בה).
אילו היית אידיוט, כלומר גם בעיני עצמך, סביר שהיית רוכש כמה מוצרים של מזל וברכה, כמו שבעה כרטיסי פיס, שניים של הלוטו ועוד ווינר לקינוח, שבימים אלה של מונדיאל הכי עלוב שחווית, נמכרים בליווי הבטחה, כי יגרמו למשחקים של חבורת המיליארדרים בגובה חבריה של שלגיה, שמשחקים בה, להראות הרבה יותר טוב ממה שהם נראים ככה.
אולם במקום כל הפעילות המסובכת הזאת, אתה בסופו של עניין מניח רגל שמאל מחוץ למיטה, ובפעולה מתוזמנת מופלאה, גורם לגופך להזדקף, מטה את ראשך קדימה, ובעזרת התנופה שצברת, מגיע עד למקלחת כדי לשטוף את מחשבות הזימה שחלמת לכיור ודרכו למערכת הביוב העירונית, שהיא ללא ספק פלא תל אביבי, כי בתוך הקריסה המערכתית שסביבך, זו ממשיכה לעבוד לעילא ולעילא, כאילו המחר מובטח כאן למשהו, חוץ משלמה ארצי ויעל בר זוהר, שמופיעה במחזה עליו בתור יעל בר זוהר להפתעת הצופים, שציפו למצוא שם את יעל בר זוהר.
והמשפט האחרון הוא סוג של פואנטה בעצם, לכן אבקש אתכם לשוב ולקראו בו עוד פעם, כי ברובד השני של הרעיון, שמוטמע בו, אפשר אמנם למצוא את יעל בר זוהר, וזה בניגוד מוחלט למה שהיית מצפה שיהיה שם.
אני באופן אישי חושב, שלעשות מחזמר על שלמה ארצי, אחרי זה שעשו על ה"מאסטרו", (ואולי הוא עשה על עצמו בעצם), זה סוג של תעוזה אמנותית מאוד מיוחדת, כי אם אי מי מכם יחשוב, (רחמנא ליצלן, לא לפני שייקח מנת ויטמינים כפולה מתוצרת סולגר), טיפ'לה על הקונספט, יבין כי בצעד הזה מנהלי הקאמרי פתרו את הבעיה הקרדינאלית של מנהלי תיאטרון באשר הם.
אין צורך להתלבט יותר בענייני רפרטואר וכאלה, אפשר לעלות מחזות זמר על מרינה מהישרדות כך וכך וגם האחרת, או מנו משם גם כן, ולא להתבלבל עם חברת הספנות שנושאת אותו שם, למרות שאפשר את ההפקה השלישית לעשות על סיפונה של "המלכה הלנה" ששייכת להם, בעת שדודתי מחולון, אסתי השמנה, (בניגוד ל"אסתי האנורקטית", שגם היא דודה שלי, אבל גרה בבת ים ופחות פוטוגנית ממנה), מפליגה שם. (אני יכול להעיד באופן הכי משכנע, כי אפשר פשוט לצלם שם שוט ברצף, ומה שיתקבל יהיה הרבה יותר מוצלח מן המחזמר על יעל בר זוהר משחקת את שלמה ארצי או להיפך).
בינתיים, כפי שאתם רואים, התחלתי עוד בוקר, וזה הנוכחי יכול להיות מעניין במיוחד, כי המצעד של אלה שהולכים אחרי ההורים של החייל שאוהב שניצל, הגיע עד סמוך לביתי, ובדרך נאם להם הרב לאו, ואמר כי הוא מוכן להתחלף עם גלעד שליט, ועל זה, כמו שהבנתי, החמאס הטיל וטו, כי: כך הם, לוגיסטית אינם ערוכים להגיש אוכל כשר בעת זו, אבל אין להם שום בעיה עם שניצל, לו רק ברק ונתניהו יתנו להעביר קצת פרורי לחם בארז. (אני מניח שמסיבה זו הציע כבוד הרב את מה שהציע, תארו לכם אם ההצעה הייתה מתקבלת, והוא היה צריך ללכת שמה).
אגב, על אותו משקל, גם אני מוכן להחליף את גלעד ומסיבות שונות לגמרי.
אני רוצה לבדוק אם אישיותו של חטוף משפיעה על התייחסות הציבור אליו ולקונספט.
בדיסרטציה הזאת, שהיא לגמרי מטומטמת, אני יכול לקנות את עולמי עוד לפני שאתחיל לכתוב אותה ועוד לפני שלב איסוף החומר.
ראשית, אני אוזמן למחרת ההצהרה לתוכנית של רזי ברקאי בגלי צהל, שם, אחרי התייעצות עם PR מוביל בשוק, אגיד כמה משפטים פרובוקטיביים על נושא שנוי במחלוקת, כמו: "האם יש סיבה או אולי אין להעלות לשידור פוחלץ אחרי שעשו זאת במשך שלושה דורות ברצף?".
בסוף היום, אני מגיע ללונדון וקרש-נבאום, ואחרי זה, אני על בטוח סלב או אולי ישר פרזנטור, עם חוזה ענק ממילקי.
זה יהיה קמפיין למוצר חדש, שלשם שינוי יש בו גם קצפת.
העניין הזה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לכם, נערת מלקי התבגרה בשלושים השנים שבהן היא מפרסמת את המוצר המונומנטאלי הזה, נראית ונשמעת כמו מנדולינה בעזה, כך שכניסתי לנעליה הענקיות, היא יותר ממתבקשת.
אבל אלה סתם הרהורים, המציאות הרבה יותר קשה, תופי הטם-טם של תהלוכת החייל מעזה הגיעו עד סמוך לביתי.
ובין להיות ולחדול במציאות שתופחת על פני בתדירות של פעם בשעה, אני צריך להחליט עם להוציא דוקטורט או סתם להפוך לאזרח מטומטם מן השורה.
הצטרפתי באמצע התהלוכה, בין דודתי "כרמלה הבולמית" מחדרה לבין אברם הגרוזיני לשעבר מן המכולת בהרצליה.
(בנימין זאב יקר, אילו רק שיערת איזה יופי של צאצאים יצאו לך, היית נשאר תיאודור על בטוח).
כותב, מבקר ומייחל.
