איפה כל הפרשנים והמומחים, שטענו שיחסינו עם ארה"ב פגועים, גרועים, מנותקים אחרי פיצוץ.
אובמה – הודה שהוא טעה ביחס לדרישותיו מביבי לגבי הפלסטינאים.
האם מדובר בתחילתה של ידידות מופלאה – לא. "אבל תמיד תהיה לנו – ירושלים".
מאת: עו"ד אברהם פכטר
מה לא נאמר על נתניהו, ביחסו לקו שהוא מוביל מול ארה"ב, שהוא חיבל, קלקל, קרע, הרס יחסים שנבנו משך שנות דור והוא בעיקשותו, בעיוורונו, הרתיח את ממשל אובמה עד שהם יצאו מכליהם.
כבר כתבתי בעבר, באתר זה, במאמרים קודמים, עם עלות אובמה לנשיאות – ואני נאלץ לחזור על כך שנית – הנשיא אובמה וממשלתו על יועציו הקרובים, הגיעו לוושינגטון, ללא ניסיון ובעיקר ללא הבנת המנטאליות המזרח התיכונית, בהתלהבות יתר, באגו טריפ של הניצחון בנשיאות, חשבו שיפתרו את הבעיות במזרח התיכון, איראן, סוריה והפלסטינאים בכוח הלחץ והמעמד של ארה"ב בעולם.
מה שהם לא הבינו – ומתחילים להפנים, שבמזרח בניגוד לאירופה, העניינים מתנהלים אחרת. מדובר במדינות, טוטאליטריות או קרובות לכך, מדובר במנהיגות שלא חסה על חיי אדם, לא מעריכה חיי אדם ולא ממהרת לעשות שינויים, בנוסח החיים והתפיסה האמריקאית.
להזכיר לקוראים, הנשיא קרטר, שגם הוא כאובמה לא הבין את המזרח התיכון, נכנס לאובססיה להפוך את איראן לדמוקרטיה או לפחות בחלקה.
התוצאה – השאהה הפרסי, שהיה תומך מובהק של המערב וגם ישראל – הודח מכיסאו ובמקומו הוחזר האייטולה חומיני, שהוליך לשושלת של אייתולות קיצוניות עד אחמידינינג'ד, שונא המערב וגרוע מכך "מצפצף" על ארה"ב והקהילייה הבינלאומית.
הנשיא אובמה, התחיל ללכת בדרכו של קרטר, אך נבהל בזמן, התעורר, הבין שטעה וביקש בעקיפין סליחה מישראל. ההתחנפות העכשווית לנתניהו, בביקורו האחרון להבדיל מהקודם, מתבטא ביחס חם, לבבי, מלא תשבחות, אך די מאולץ.
האם ארה"ב וויתרה על שאיפותיה להסדר במזרח התיכון – לא. האם שינתה את הטקטיקה – כן.
מסקנה: אם ממשלת ישראל ונתניהו עומדים איתנים, לא מתכופפים, לא נבהלים, מתעקשים על עקרונותיהם, יש שכר לעמלם.
האם שיחות ישירות – יקדמו את המצב, ספק רב? למה – כי הפלסטינאים בראשות אבו-מאזן, אינם יכולים להציע לישראל את גבולות הביטחון שנתניהו דורש. אבו-מאזן, שמייצג חצי מהעם הפלסטינאי, לא יכול לוותר על זכות השיבה וירושלים כבירה וישראל לא יכולה לקבל זאת.
לזכור – 3.5 שנים של ממשלת אולמרט ציפי לבני, ישבו, דנו, הכינו טיוטות, התנשקו בכל פגישה, ואבו-מאזן לא הסכים לחתום ולא הסכים לוויתורים המפליגים של אולמרט – ציפי לבני.
הסיכוי, ששיחות עם ממשלת הימין, תוליד הסכמה, נראה לי לא בקדנציה הנוכחית.
הלחץ הציבורי, בעיקר, מעסקני ומפורסמי השמאל – שעל ישראל לפעול, ליזום, ליצור, לרוץ לפתרון, הוא מגוחך ופתטי ביחד או לחוד – (ראה את מאמרו של הסופר גרוסמן ב"הארץ").
כל הפרשנים והמומחים לסכסוך – משחקים שח עם עצמם, חולמים בנאיביות, במימד חד צדדי ובעיני מדובר, בחבורת חולמים והוזים בהקיץ.
בעבר כבר ציינתי, כי מדובר בקבוצת אנשים חולמים, נחמדים, אוהבי ארץ ישראל שמצטיינים בנאיביות ולדעתי יש בהצעותיהם ותפיסת עולמם "קסם שבנאיביות", כלומר: זה נעים לחלום, אך אי אפשר לחיות עם זה במציאות האכזרית של המזרח התיכון, ולצערינו אנו חיים בו.
אי לכך הביקור בארה"ב, היה טוב ליהודים, זה חיזק את מעמדו של נתניהו ונתן להבין לפלסטינאים, ששאיפותיהם להסדר, לפיו ישראל תחזור לגבולות 67 ותפקיר את הגושים הגדולים ואת בקעת הירדן, לפלישה של חמאס ואיראן – היא לא אופציה, והזמן פועל לרעת הפלסטינאים – ראו הוזהרתם.
ולעניין זה כדאי לסיים בבדיחה שמסתובבת בציבור בנושא זה. אלוהים הזמין את פוטין, אובמה ונתניהו לראיון דחוף. שואל אובמה – האם אצליח להסדיר ולסיים את הבעיות עם אפגניסטן, עיראק, איראן והפלסטינאים – אלוהים חושב, חושב ואומר: לא בקדנציה שלך. נכנס פוטין – האם אצליח בצ'צ'ניה, גרוזיה, איראן, המזרח התיכון – תשובה: לא בקדנציה שלך, נכנס ביבי, שואל לגבי איראן, הפלסטינאים, הדתיים הקיצוניים – אלוהים חושב, חושב, חושב ועונה: לא בקדנציה שלי. וזה כל הסיפור על רגל אחת.
הרהורים בענייני דיומא:
1. אלוף פיקוד מרכז, אבי מזרחי, בראיון ל"הארץ" שחרר הצהרה צבאית/פוליטית לפיהם החזרת מחבלים מעסקת שליט לגדה המערבית, לא תהווה בעיה וצה"ל יכול להתגבר על זה.
הבעיה עם הצהרה זו – שהיא עומדת בסתירה בולטת לדברי בנימין נתניהו, רק כמה ימים קודם לכן, בנאום לאומה בנושא שחרור שליט, בו הצהיר כי שחרור מחבלים כבדים, לגדה המערבית, היא סיכון ביטחוני. בעמדה זו, תומך גם ראש שב"כ, שמבין דבר או שניים בעיסוק וטיפול במחבלים יותר מאלוף מזרחי.
יתירה מכך: מי שרודף ועוצר מחבלים, זה השב"כ ולא אלוף מזרחי שעושה עבודה טכנית אחרי שמקבל "טיפ" מהשב"כ. ועד שתופסים את "הנבלות" האלה, הם מבצעים פיגועים, יורים, רוצחים ורוקדים על הגגות.
המסקנה: ראש הממשלה נתניהו, היה צריך לקרוא לאלוף מזרחי לשיחה דחופה, ולהודיע לו חגיגית שהוא סיים את שירותו בצה"ל.
ראו מה עשה הנשיא אובמה לגנרל (4 כוכבים), גיבור וייטנאם ומפקד הכוחות באפגניסטן, שטען שאובמה רכרוכי מדי ולא תקיף מספיק, קרא לו לראיון ושלח אותו הביתה.
תאמינו לי – אחרי האלוף הראשון ש"יעוף" – לא יהיו יותר הצהרות או פליטות פה פוליטיות בצה"ל.
2. הטייס לשעבר, יונתן שפירא, שהפך עם הזמן, לאנטי ישראלי, משמיצן מדופלם ועוכר ישראל, הגיע לשיא חדש, הוא ריסס על שרידי חומת גיטו וורשה את הסיסמה "ישוחררו כל הגטאות – תשוחרר עזה".
פרט לאבדן הדרך והמצפון – לפחות היה מדייק מבחינה היסטורית ורואה את ההבדל המהותי מוסרי חברתי בין גיטו וורשה לגיטו עזה. אבל חבל להתאמץ הרי ההיסטוריה היהודית למודת משמיצנים ומשת"פים מאז יציאת מצריים.
גדולי האנטישמיים ושונאי היהודים – היו לצערינו יהודים דוגמת שפירא, פרופ' גורדון, פרופ' חומסקי ומרעיהם האינטלקטואליים המזוייפים.
מסקנה: לשלול את אזרחותם ולשלחם לארצות הגויים ולפטרם מהאוניברסיטאות.
ראו את האבסורד: מרצים, משמיצי ישראל וממשלתה, עוכרי ישראל עם דיפלומה, קוראים להחרים את ישראל, תוצרתה, מלומדיה הימניים – ממומנים בכסף ממשלתי ציבורי אותו הם משמיצים ומחרימים, אבל לא את הכסף.
זאת צביעות אינטלקטואלית במיטיבה וצריך להכות אותם בכיסם, במשרותיהם ובדרגותיהם האקדמיות – שיסעו לחו"ל לחיות ולהשמיץ.
ואל תצחיקו אותי עם חופש אקדמי – מרצה שרמז על דו-מיניות והומוסקסואליות – פוטר, וזה נחשב כנאורות.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
