תודה 

*תודה, על פי מילון אבן שושן : "הודיה, שבח וברכה למי שעשה מעשה רצוי"

יש רגעים בהם אנחנו עוצרים לרגע, מתבוננים בשותף שלנו לחיים, ומודים לו או לה בשקט בשקט בלב... אנחנו מציעים רשימה אפשרית של עשר "תודות" שכדאי וראוי לומר לבן/בת הזוג שלנו גם בקול רם:

1. תודה על זה שאתה איתי

האדם נולד לבד וגם ימות לבד. אבל לכל אורך חייו הוא מחפש כל הזמן דרכים להלחם בבדידות ולמצוא אנשים שיהיו מוכנים להיות איתו יחד, כי אחרי הכל האדם הוא חיה חברתית. יש ארבעה צרכים בסיסיים איתם בא האדם לעולם : צורך בשייכות וקשר, צורך בעונג והנאה, מסוגלות ומשמעות. "תודה שאתה איתי" הוא בעצם "תודה שאתה ממלא עבורי אחד מהצרכים הבסיסיים ביותר שלי - צורך בקשר". זה ממש לא מובן מאליו, שאדם אחר, בוגר, שאינו בן משפחה שלי שמחויב אלי, מוכן לוותר על החופש שלו על מנת להיות לצידי. קל להיות איתנו כשהכל נעים וטוב, אבל אם אתה איתי גם כשקשה ולא נעים ואפילו רע - מגיעה לך על כך תודה.

2. תודה שבחרת בי

חכמי היהדות הבינו כבר מזמן שיש להודות על עצם הבחירה, ולכן אנשים מאמינים מברכים בכל בוקר : "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". העובדה שאנחנו "עם בחירה" היא משהו שראוי להעריך ולהודות עליו על פי תפיסת היהדות, ולטעמנו זה נכון גם בזוגיות: יש אינסוף נשים אחרות שבן הזוג שלך היה יכול לבחור, ובכל זאת הוא בחר אותך, וזה לא מובן מאליו. בכל בחירה יש ויתור - על כל האפשרויות האחרות, כל מה שהיה יכול להיות, כל מה שכבר לא יהיה. ולכן כל בחירה מלווה במחיר בצידה, ולכן היא לא תמיד קלה.

3. תודה שאתה נותן לי בטחון

"אמון בסיסי" - basic trust - הוא מושג מרכזי בתאוריה של אריקסון, שהמשיך את תאוריית ההתפתחות של פרויד. לפי אריקסון, האדם ממשיך להתפתח לכל אורך החיים ובכל שלב הוא צריך להתגבר על אתגר חדש, שמשלב התמודדות נפשית וחברתית. בשלב הראשון - שמתחיל ממש עם הלידה וממשיך עד גיל שתיים - הילד צריך להתמודד עם שאלת האמון. אם הצרכים שלו ימולאו בזמן ובצורה מותאמת אליו, יפתח הילד אמון בעצמו, באחר ובעולם. אם מאיזו שהיא סיבה יהיה כשל בשלב הזה התינוק יהפוך חשדן וחסר אמון. שנים אחר כך, בשלב ההתבגרות, האדם צריך להתמודד עם אתגר האינטימיות. האם יוכל לפתח אינטימיות וקירבה מבלי שירגיש שהוא מאבד את זהותו האישית? התשובה תלויה בדרך בה נפתרו השלבים הקודמים, ובין היתר בשאלת האמון הבסיסי.
"לתת בטחון" בזוגיות, זו חוויה שממשיכה את שלב האמון הבסיסי הינקותי, והיא תנאי הכרחי ליציבות של הקשר. קשר בו שני הצדדים נותנים אחד לשני בטחון יעמוד יציב יותר ויאפשר לשני הצדדים להתפתח בתוכו.

4. תודה שאתה בוטח בי

אמון בין בני זוג הוא הבסיס עליו נבנה הקשר. וכשנשבר האמון, כמו למשל במקרים שאחד מבני הזוג יוצר אינטימיות רגשית או מינית עם אדם אחר מחוץ לקשר, קשה מאד לבנות אותו בחזרה, לחזור ולבטוח. לא כל אחד סומך על עצמו, אבל על אחת כמה וכמה קשה לנו לסמוך על אחרים, שנמצאים מחוץ לעצמנו.
תרגיל מעניין לבדיקת זוגית: האם תהיי מוכנה לעמוד, כשגבך מופנה לבן הזוג, ולהטיל את עצמך לאחורה, לתוך ידיו המושטות? האם תסמכו, כל אחד מכם לחוד, על הצד השני שהוא באמת יהיה שם כשתיפלו? שיתפוס אותך? שלא יתן לך ליפול?


5. תודה שאתה מחבק מנשק מלטף אותי

הפסיכולוג האמריקאי הרלו רצה לבדוק אם ילדים נצמדים להוריהם רק משום שהם מספקים להם מזון או מסיבות נוספות. בסדרת מחקרים קלאסיים ושנויים במחלוקת, במחצית המאה שעברה, הוא הפריד גורי קופים מאמותיהם והכניסם לכלובים בהם יכלו לבחור בין אם מלאכותית שסיפקה מגע רך ונעים, לבין אם מלאכותית שסיפקה חלב, אבל היתה עשויה מחוטי תיל דוקרים. הקופים הצעירים העדיפו את האמהות בעלות המגע הרך, אפילו במחיר הישארותם רעבים. הרלו הסיק שתינוקות נצמדים לאמותיהם בעיקר בחיפוש אחר מגע חם. מסתבר שמגע הוא צורך קיומי לא פחות מאשר אוכל, שתיה ושינה.

6. תודה שאתה חבר שלי

אברהם מאסלו טבע את המושג "פרמידת הצרכים" ותיאר חמש דרגות של צרכים מתפתחים. לטענתו, כל זמן שלא מתמלאים הצרכים הנמוכים יותר, אנשים לא יוטרדו מצרכים ברמה גבוהה יותר. הרמה הבסיסית ביותר היא הצרכים הפיזיולוגים (אוכל, שתיה, מין,שינה וכנראה כמו שראינו גם מגע) ובהמשך צרכי בטחון בסיסי. אחרי שסופקו שתי הרמות האלה מגיעים הצרכים החברתיים שהם גם הצורך להשתייך, למשפחה, קבוצה וחברה. אמר פעם אלמוני: "חבר הוא אדם שיכול לשיר לך את שירת ליבך אם שכחת אותה"... וזו סיבה מצוינת להגיד לבן זוג שלך, שהוא החבר שלך, תודה.

7. תודה שאתה מפרגן לי

מהי המילה ההופכית לפירגון? קנאה. מקור המילה פירגון באידיש (!) ואין לה מקבילה טובה באנגלית, אבל כבר בספר בראשית אנחנו נדרשים לסיפור הפירגון והקינאה - בסיפור קין והבל.
כשאנחנו צופים בהצלחה של אחרים מתעורר בנו מתח. האם גם אנחנו נצליח כמוהם? במקרים מסוימים, הקינאה גורמת לנו להשתפר בעצמנו, תוך שאנחנו מפרגנים לאחרים על ההשגים שלהם, ועל כך כבר נאמר "קנאת סופרים תרבה חכמה". אבל במקרים אחרים הקנאה מחלחלת לתוכנו ומרעילה, ואז אנחנו נדחפים לפתרונות מבית מדרשו של קין, שהמטרה שלהם להרוס את זה שהצליח.
לפרגן, בזוגיות, זה לאפשר לבן הזוג שלך להיות, לעשות, להתקדם ולהתפתח, וכמובן גם לשמוח בהצלחות שלו.

8. תודה שאתה מקבל אותי כמו שאני

"קבלה עצמית" היא מטלה התפתחותית שעומדת בפני כולנו, ולא תמיד זה קל, כי לכולנו יש פגמים וחסרונות, שאפילו לנו קצת קשה לחיות איתם. אנשים מנסים לפעמים לשנות את בני הזוג שלהם כך שיתאימו יותר למה שהם רוצים/צריכים מהם, אבל האמת היא שהחכמה האמיתית בזוגיות טובה היא לקחת אחריות ולקבל את בן הזוג שלי למרות (או בגלל) השונות שיש ביננו.

9. תודה שאתה מקבל את המשפחה שלי

זוגיות היא "עיסקת חבילה". כשאנחנו מקבלים את בן הזוג שלנו אנחנו מקבלים יחד איתו את ההיסטוריה שלו, הטעויות שהוא עשה ועדיין משלם עליהם, האקסים שהיו בתמונה, הזכרונות הטובים והרעים, וכמובן - המשפחה. ומשפחה - לא בוחרים.
אנחנו נולדנו למשפחה שלנו, אנחנו רגילים אליה, וגם אם היא לא קלה, היא שלנו, ולכן מובן מאליו שאנחנו צריכים לקבל אותה כמו שהיא. אבל בן הזוג, שהגיע מבחוץ, גדל במשפחה לגמרי אחרת, ולא רגיל לשפה, הגינונים, הטקסים, הנורמות והחוקים הלא כתובים במשפחה שלנו, צריך להסתגל ולהתגמש, וזה לא פשוט. אם הוא מצליח לקבל את המשפחה - מגיעה לו על כך תודה גדולה.

10. תודה שאתה עד לחיי

"אנשים מתחתנים כדי שיהיה עד לחייהם. מישהו שיתן משמעות לכל זה. שהחיים לא יעברו בלי שמישהו ישים לב" (אומרת סוזן סרנדון בסרט "הנרקוד"). רובנו לא נכנס לספרי ההסטוריה אחרי מותנו, אבל בן הזוג הוא ה"היסטוריון" הפרטי שלנו, כי הוא נמצא שם, רואה, יודע, מבין ושותף לצידנו במהלך החיים. כשבן הזוג שלי רואה את החיים שלי, עם כל הטוב והרע, עם הדברים הקטנים והגדולים, זה הופך את החיים שלי למשמעותיים


פשוט תודה

גילי בר ויעל דורון