פיצוי לגבר על סרבנות גט - מאמר מאת עוד אירית רייכמן 

ב 1991 נישאו בני הזוג - שניהם בשנית. האישה סירבה להתגרש במשך שנתיים ודבקה בדרישתה לשלום בית. הבעל הגיש תביעת גירושין במסגרתה  קבע ביה"ד הרבני כי אין עילה לחייב את האישה בגט ולפיכך על הבעל לנהל עימה משא ומתן עד שתתרצה. טענתו של הבעל הייתה כי הנישואים הגיעו לקיצם והתעקשות האישה הינה עוולה שעליה מגיעים לו פיצויים נזיקיים.

[פרשנות זו מאת עו"ד אירית רייכמן, מתבססת על פסק דין תמ"ש 21162/07 פלוני נ' פלונית (מנחם הכהן -  21.1.10)]

הבעל התבסס על קביעת בית המשפט שלפיה סרבנות גט מהווה עילה לפיצוי נזיקי. לטענת האישה , פיצויי נזיקין קמים רק כאשר יש חיוב בגט מצד ביה"ד הרבני. האישה אף הוסיפה וטענה שהבעל לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו ולא הוכיח שהתנהגותה היא סרבנות.

סרבנות גט - עילה לתביעת נזיקין

בבתי משפט שונים נידון נושא הסרבנות וברובם ככולם, מוכרת תופעת סרבנות הגט כעילת תביעה נזיקית, שנופלת בגדרי עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה (כפי האמור בסעיף 287 לחוק העונשין- במקרים בהם ניתנה החלטה בבית הדין הרבני המחייבת או ממליצה לבן הזוג הסרבן להעניק גט; הפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). עילת תביעה היא זו המקנה לבן הזוג זכות לעתור לפיצוי נזיקי כנגד בן הזוג שמסרב להעניק לו את הגט, בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהסירוב להתגרש.

השופט ציין כי אם בתחילה סבר שרק בנסיבות בהן חויב בן הזוג להעניק הגט קמה עוולה,כעת הוא סבור שאין זה רף מחייב. השופט אף הכריע כי לאור עדויות הצדדים מדובר במקרה סרבנות גט. לסיכום, השופט ציין כי לא ניתן לקבוע כללים ברורים ביחס לתיחום מועד הסירוב, אשר ממנו ואילך ייחשב לסירוב בלתי סביר, ויש לדון בכל מקרה לגופו.

פיצוי מכוחה של עוולת  רשלנות

התובע עתר לפיצוי מכוח עוולת הרשלנות ופסק הדין מנתח את יסודות העוולה וההתקיימות של תנאיה:

חובתה של זהירות – מעצם קיום הנישואים, קיימת תלות וקרבה בין בני הזוג המולידה ציפייה לזהירות מיוחדת לרגשות ורווחת בן הזוג, יותר מזו המצופה כלפי אדם זר. במקרה הנידון קיימת אף חובת זהירות קונקרטית  בשל גילם של הצדדים (72,83) ובאם הבעל הביע רצון מפורש לסיים את מערכת היחסים ביניהם , המסקנה היא כי הנתבעת צפתה שהתנהגותה תפגע  בבעלה ומשכך, היא הפרה את חובת הזהירות בה היא חבה.

נזקים -  למרות שהתובע לא הוכיח את הנזקים שטען להם, ניתן לראות גם באינטרסים נפשיים של צער, פחד,פגיעה בנוחות, כאב, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה כנזק בר פיצוי בנזיקין. השופט מוסיף שאף שהבעל יכול לקבל היתר לנישואים נוספים, אין התהליך לכך פשוט בעיקר בהתחשב בגילו וגם כאשר יינתן ההיתר, הוא יוותר נשוי בניגוד לרצונו. לעניין גובה הנזק, מוסיף השופט כי זה מסוג המקרים שבהם ניתן להסתפק בהפרה כללית של חובה חקוקה המקימה פיצוי כספי מסוים.

לסיכום מוסיף השופט כך: "בנדון, אין לי ספק בכך שסירובה העיקש של הנתבעת לקבל מידי התובע את גטה, פוגע באוטונומיה של התובע, בזכותו למימוש עצמי, בכבודו ובחירותו. בהתנהגות פסולה זו, גזרה הנתבעת על התובע חיי בדידות, היעדר זוגיות ואינטימיות עם בת המין השני, ובכך גרמה לו לנזק נפשי גדול, לצער, השפלה, ביזוי וכאב. כל האמור מקבל משנה תוקף לאור גילם המופלג של הצדדים".

גודלו של  הפיצוי עקב סרבנות גט

לפי הסברו של השופט אין מקום לפיצוי עיתי שיימשך עד למתן הגט מאחר והדבר יעורר חשד לגט מעושה וכן ייראה כי הפיצוי עונשי. קביעת השופט היא כי תחולתה של עוולת הרשלנות הינה מתום שנה אחת מיום הגשת התביעה לגירושין היות ובמועד זה היה ברור לנתבעת, שהתובע נחרץ בדעתו להתגרש ממנה וכי אין הוא מעוניין עוד בניסיון נוסף לשלום בית ביניהם. יתרה מכך,  במועד זה ידעה הנתבעת אודות הכאב והסבל הנגרמים לתובע כתוצאה מסירובה לקבל את הגט.

בנסיבות המקרה דנן, בהתחשב בראיות,בגיל המתקדם של הצדדים, כמו גם  שהחל מהגשת התביעה לגירושין חלפו שנתיים וארבעה חודשים בלבד, כאשר תביעת הנזיקין הוגשה שנה וארבעה חודשים לאחר הגשת תביעת הגירושין ובהתחשב בהבחנה שיש לערוך בין נזקים הנגרמים לבעל מסורב גט לנזקים הנגרמים לאישה מסורבת גט ; קבע השופט כך– האישה תפצה את בעלה בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מסירובה להתגרש ממנו, עבור התקופה שבין שנה מיום הגשת תביעת הגירושין ועד ליום מתן פסק הדין - תקופה בת שנה וארבעה חודשים, בסך של 53,333 ש"ח (לפי החישוב של 40,000 ש"ח לשנה).

פרשנות של עו"ד אירית רייכמן

לסברתה של עו"ד אירית רייכמן , פסק דין  זה הינו תקדים, שכן ביהמ"ש פסק פיצויים כספיים לגבר בעקבות סירובה של האשה לתת גט, וזאת למרות שבית הדין הרבני לא חייב את האשה לתת גט לבעלה, אלא קבע שהצדדים צריכים לנהל מו"מ להסכם גירושין.

למאמרים נוספים מאת עו"ד אירית רייכמן