גיור כהלכה-לא גחמת הרגע 

19 יולי 2010

גיור כהלכה-לא גחמת הרגע

הצעתו החוק החדשה של ח"כ דוד רותם ממפלגת ישראל ביתנו באשר למיסוד כללי הגיור במדינת ישראל הינה חשובה.  אפשר והזמן אינו מתאים, אך איזהו זמן הינו מתאים לאשורו במציאות חיינו הסבוכה?

אין באמור כאן דבר וחצי דבר עם שאלת "מיהו יהודי".  שאלה זו יושבה כבר בחיי המעשה כאשר גיורים ואורחות חיים רפורמי וקונסרבטיבים הוכרו במדינת ישראל כיהודים לכל דבר לפי חוק השבות.

החוק החדש אינו מנסה להתערב בנעשה אצל יהדות חו"ל או לכפות גיור אורתודוכסי על יהודי התפוצות וכך אל ליהודי התפוצות לנסות ולכפות את אופן גיורם, יהיה זה אשר יהיה, על תושבי מדינת ישראל .

הרפורמים בארה"ב לא שאלו את פי תושבי ישראל ובוודאי לא החרדים בינהם באשר לדרכם הרפורמית הכוללת גיור רפורמי וקונסרבטיבי ומכאן ברי הוא כי מדינת ישראל חייבת וזכאית להתנהל בהתאם למנהגים הדתיים הניראים לתושביה ולא להכפיף עצמה למנהגי חו"ל אשר אינם מקובלים במקומותינו.

ריכוז נושא הגיור בידי הרבנות הראשית נירא הגיוני באשר זוהי הסמכות הראשית לעניני דת במדינת ישראל אשר בה לא הופרדה הדת מן המדינה.  אפשרות הגיור בידי רבנים עירונים שונים לפי בחירת המתגייר, גם היא ניראית הגיונית ומהווה פשרה מוצלחת בין הרצון להקל על המתגיירים לבין הרצון החרדי להוות גורם משפיע על אופי הגיור במדינת ישראל.

הטיעון כי החוק החדש יפלג את התפוצות מישראל הוא פופוליסטי ונועד ליצור מסע הפחדה כנגד החוק הן מצד הרפורמים האמריקנים והן מצד גורמים שוטמי הדת היהודית בתוך ישראל.

צודק הרב הראשי הספרדי מר שלמה עמאר, בטענו כי היהודים הרפורמים האמריקנים מנסים לנצל מצוקה מדינית-ישראלית, על מנת להשיג גיור רפורמי בישראל.  אפשר בהחלט כי הדבר נעשה בעידוד חוגים ישראלים הרואים שליחותם בקיעקוע יסודות מדינת ישראל כמדינה יהודית ומכוונים לקראת "מדינת כל אזרחיה" ברוח השמאל הקיצוני האנרכיסטי העולמי, תוך שמבצעים מחטף כוחני על כל עם ישראל.  אל לנו ללכת שולל אחר פופוליסטים ושרלטנים מסוג זה.  יהדות ארה"ב החלה וממשיכה בגיור הרפורמי ללא קשר לגיור האורתודוכסי הישראלי אלא כתשובה לנהייה היהודית האמריקנית אחר חיים הדומים יותר ויותר לשכניהם הנוצרים.  לא נושא הגיור הוא שגרם והסיבה לכך.

לא נושא הגיור, אורתודוכסי או רפורמי הוא שיקבע את ריחוק או נהיית הדור הצעיר לעבר הדת היהודית .  הטוען כך הינו שרלטן המנסה לטשטש עובדות יסוד בחברה האמריקנית אשר מצידה מהווה אמצעי משווה אדיר בין אמונות ודעות שונות ומערבלת אותן יחדיו בין יהודים לנוצרים להינדו ולשינטו ואחרים (המוסלמים אינם מוזכרים כאן בכוונת מכוון, באשר אמונתם הרצחנית והמתנשאת אינה מתירה להם לגור בשלום עם בני אנוש אחרים)

צודק הרב הראשי הספרדי באומרו כי נושא הגיור, מול גיור כהלכה, אינו ענין למשחק פוליטי או ניסוי חברתי, ככל התנהלותנו הפוליטית ברגיל, בחיי היום יום.  נושא גיור כהלכה הינו בנפשו של העם.   הגיור כהלכה הוא ששמר על העם היהודי במתכונתו הנוכחית משך אלפי השנים שחלפו ואין כל סיבה לחשוב כי הדבר ישתנה גם בתקופתנו.  ושוב צודק הרב עמאר בטענתו כי אל ליהדות ארה"ב לנסות להכתיב למדינת ישראל את אורחות חייה.

גם הדור הצעיר בצפון אמריקה אינו מנותק כליל מהוויות העולם.  הוא עומד בפני בחירה קשה, אשר לאופן הגיור אין עמה דבר.  הבחירה היא האם להתבולל ולהטמע בחברה הנוצרית (או כל דת אחרת), תוך שמסתיר שורשיו.  או, להיות גאה ביהודותו ו"לסבול" יחס אנטישמי אפשרי מהסובבים אותו.  שתי ברירות מחדל אלו אינן קשורות כלל באופי הגיור.

מכאן גם ברי כי אלו בתפוצות הקושרים גורלם עם היהדות רואים במדינת ישראל את חוף המבטחים בעבור יהודים, כל יהודי שהוא בתבל, בפני תפניות חברתיות ושלטוניות בארצות שונות אשר עלולות באחת להפוך מדינה ליברלית ושוחרת שלום למדינה חשוכה שוטמת יהודים ואנטישמית, וכבר היו דברים מעולם, אשר תהפוך באורח טיבעי את ישראל לחוף מבטחים.  יהודיי העולם אינם אטומים לאפשרות זו.  שוב, נושא הגיור אין לו ולו דבר עם המתואר לעיל.

הרב'ה (רבנית) הקונסרבטיבית ג'לי שונפלד, ראש "כנסת הרבנים של התנועה המסורתית העולמית", מאחזת עיני הציבור בישראל וניסמכת בכך על הבורות הישראלית בכל האמור ליהדות ארה"ב.   טענתה כי ישראל מאבדת את הדור הצעיר האמריקני עקב חוק הגיור החדש הינה, אחיזת עינים ואינה ניסמכת על עובדות.

מאידך-גיסא, אותה הבורות המסורתית והפניית כתף קרה של תושבי ישראל ליהודי התפוצות הינה משגה חמור.  ראיית יהודי התפוצות כפרה חולבת, כאלו המשמשים מגן חיצוני, פוליטי, מדיני ובעיקר כלכלי למדינת ישאל אינו הוגן, מסוכן ואף ניתן לכנותו מאוס.  קישרי ישראל עם יהדות התפוצות חייבים להיות מושתתים על שותפות גורל, כבוד ואינטרס הדדי באשר אין זכות לאיש, לא בישראל ולא בתפוצות לבקר או חס וחלילה לגנות מניעיו של כל צד בישיבתו באשר הוא יושב.

הפיתרון שניכתב בהצעת החוק החדשה, אשר היוותה חלק מוסכם לכניסתה של מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה, הינו מידתי והגיוני ומביא בחשבון את צרכי כל הצדדים מבלי לוותר על עמדות עקרוניות.  אין צד מנצח ומפסיד כאן, כל צד וויתר מעט מצידו וכך גם אמור להוות, בנושאים שאינם "יהרג ובל יעבור" לגבי דידו, על מנת להגיע להבנה הדדית.  העלאת הנושא לרמת משבר ממשלתי או כלל יהודי, הינו קלוקל ואין לתת לכך יד.  אל לנו לתת תחמושת ניפסדת בידי גורמים מתיוונים אינטרסנטים בינינו המנסים לעשות שימוש נלוז בנוסך "קרדום לחפור בו" על מנת לקדם אג'נדה אנטי יהודית, דתית או חרדית בינינו.  ישנם בינינו אשר אפשר וחפצים לשכוח ולהשכיח כי כולנו יהודים, החרדים, הדתיים, הרפורמים והחילונים, כולנו בנים לאותו עם ואומה יהודית.

אל לנו להיכנס למלחמות דת.   אנו עם קטן מדי מכדי שנוכל להרשות זאת לעצמנו.  אפשר שבני הדת הנוצרית לא ראו פסול בכך.  מלחמות דת פנימיות שיסעו וקרעו את הציבור הנוצרי לאורך ההיסטוריה. כך קתולים נילחמו בפרוטסטנטים.  אנגליקנים בקתולים, הכנסיה היוונית והכנסיה הרוסית הפרובוסלבית לא מכירים האחת בשניה, לותרנים מתעבים ישועים וידם של הכל בכל.  לא אצלנו, מריבות דת מעין אלו תיגרומנה נזק בילתי הפיך שאין להשיבו.

אל לנו לבטל את הגיורים הרפורמים אשר נערכו בארה"ב שלא לפי ההלכה האורתודוכסית כלשונה ועלינו להכיר במתגיירים הללו כמובן כיהודים, מאידך יש לחייב את המתגיירים הרפורמים המגיעים להתישב במדינת ישראל לעבור עידכון חינוכי-הלכתי לפרק זמן מסויים עם הגיעם לישראל.  זהו נוהג מקובל בנושאים אחרים כגון רפואה ועריכת דין.  גם עורך דין או רופא המגיע מישראל לחו"ל וההפך, חייב בהשלמת לימודים.  יש לחייב לעבור את השלמת הידע בנושא הדתי כך שיתאים לתנאים המקובלים והמוסכמים במדינת ישראל, אך אין לחייב את הבא-החדש להחזיק במנהגים אורתודוקסים או רפורמים, איש איש באמונתו יחיה

חשוב מכך, רבים מתושבי ישראל נוטים להתכחש לעובדת יסוד קיומית עבורם והיא, כי ללא יהדות התפוצות, קשה לראות כיצד מדינת ישראל היתה שורדת משך שנות קיומה ואם בכלל היתה קמה מכל וכל.  הבה ונציג זאת בקצרה, "ללא יהדות התפוצות, אין למדינת ישראל קיום".  ומהצד השני של המטבע, ללא מדינת ישראל עצמאית בטוחה וחזקה כמדינת מקלט בעיתות חשרת עבים אנטישמית, גם מצבה של יהדות התפוצות לא היה, הווה ויהיה מזהיר ביותר. 

הדברות והבנה הדדית למניעי כל צד, רפורמי כאורתודוכסי, היא צו השעה ואין הדבר נוגד את מניעיו ושיקוליו הלגיטימים של כל צד, רוצה לאמר, התפתחות הדיון בנושא הגיור למשבר פנים ישראלי יחדיו עם יהדות התפוצות הינו משגה חמור ויש להמנע קטגורית ממנו, יהיה אשר יהיה.  ולמי שעדיין לא הבין, הפיתרון לבעיה, זה ניתן כאן במשפט האחרון.

חלקי העם היהודי תלויים סימביוטית האחד בשני בלא יכולת להפרידם.  באם הבנה זו תחלחל בכל חלקי העם, במדינת ישראל ובתפוצות, הרי שיחסי גומלין תקינים בינינו ליהדות התפוצות יקבלו סיכוי לעלות על יישורת משותפת ומפרה הדדית.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca