ילדים מדוייקים- אוכל מדוייק 

הילדים שלי מלמדים אותי הרבה שיעורים בענייני אוכל, מודעות, צרכים גופניים ודיוק.
הייתי צמחונית שנים רבות וכך עברתי את הריוני הראשון ואת שנת חייה הראשונה של בתי.
היא התחילה לאכול בקצב שלה (שדיי התאים לקצב שלי, לא מהיר מדיי) ובאזור גיל שנה טעמה עוף בפעם הראשונה אצל חברים. היא א-ה-ב-ה את זה! ולא הפסיקה לאכול, עוד ועוד...
ואני? מה אני עושה עם זה עכשיו? אני צמחונית, נטורופתית עם אג'נדה מסויימת, לא מבשלת בשר וכו'. מה לעשות? היה הפתרון הקל והנוח- שתאכל אצל סבא וסבתא, או אצל חברים. לא אצלנו בבית. קל ונוח.
ובכ"ז משהו שם צרם לי. עד אז היינו כל הזמן ביחד, היא אכלה את מה שאנחנו אכלנו והייתה שותפה פעילה בחיים שלנו והנה מגיע איזשהו פיצול.
לא יכולתי לוותר פה. ראיתי בכך הזדמנות לחלוק איתה את טעמיה ורצונותיה, שלא נאמר צרכיה. וגם היה לי חשוב שהיא תאכל אוכל איכותי ולא סתם כל עוף שנקרה בדרכה.
אז התחלתי לאכול בשר ולבשל בשר.

אני מודה לה על השיעור הזה מאד! זה לא היה קל, מודה. אבל התרגלתי וחזרתי לאהוב את זה.

אני מאד סומכת על בחירת המזונות שלה ומתבוננת בה לאורך השנים לראות כיצד ומתי היא בוחרת מזונות מסויימים.
שמתי לב שבחורף היא מעדיפה מזונות שומניים, כמו אבוקדו. ובקיץ היא אוהבת יותר יוגורטים, גבינות ופירות (כאילו למדה תזונה סינית).
בתקופות של גדילה היא מבקשת המון חלבונים: ביצים, דג, עוף, בשר. אשכרה מבקשת. יש ימים בהם היא יכולה לאכול 2-3 ביצים בלי בעיה. בהתחלה זה אמנם קצת הדאיג אותי, אך כשהמשכתי להתבונן שמתי לב שזה מתאזן מתישהו ומפסיק.
יש ימים בהם היא לא אוכלת הרבה ואז בד"כ מגיעים ימים בהם היא לא מפסיקה לאכול.
יש פה מקצבים ותנודות תת קרקעיות שלמדתי לכבד ולהעריך.

כמובן שההשפעות החיצוניות לא פסחו עליה ומהרגע שהתחילה להבין שיש גם ממתקים בעולם "נפתחו לה העיניים". אנחנו משתדלים לנקוט בגישה שמאפשרת מצד אחד הכרות גם עם העולם הזה, אך אינה משחררת את הרסן לגמרי.
מדיי פעם יש ממתקים בבית, אך בד"כ צריך לגשת ולקנות אותם במיוחד, לפי הצורך. מן הסתם בכל בית מגדירים "ממתק" אחרת.
בד"כ היא יכולה לאכול ממתק אחד ביום, לפעמים שניים והיא יכולה לבחור מה היא רוצה (בגבולות ההגיון, כן? אני לא ארוץ לקנות משהו שממש אין בסביבתי באופן קבוע). כך היא יודעת לשלב לה את הממתקים בסדר היום שלה. יש תקופות שזה מאד מעסיק אותה "איזה ממתק אני אוכל היום?" או "מתי תקני לי כבר ממתק?" ויש תקופות רגועות יותר.
גם כאן אפשר למצוא את אותם מקצבים ותנודות.

חשוב לי שילדיי יקבלו תמונה מייצגת עד כמה שאפשר למה שקורה בעולם שמחוץ לבית. מה האפשרויות הקולינריות? איך נוהגים אנשים אחרים? מה אוכלים בבתים אחרים? אני מוצאת שנושאים אלה מעסיקים את בתי מאד ועוזרים לה לעצב את הטעם שלה, את ההבנה שלה ואת ההקשבה הפנימית לצורכי גופה בעולם של גירויים ופיתויים.