רוב רובם של הנשים והגברים בעולם, נוטה במודע או שלא במודע – לקבל את הניתוח המדעי שלעיל בכל הקשור לאהבה. במהלך השנים הארוכות שלי במקצועי בתור שדכנית, מצאתי את עצמי לא אחת יושבת בחברת נשים וגברים, בני לאומים שונים, פנויים ונשואים, ומנסה לבחון כיצד הם מגדירים את המושג אהבה.
הרוב הגדול, נשים כגברים, מבוגרים כצעירים, מגדיר את האהבה כ"תחושה שמשתלטת עליך כשאתה מוצא את הבן- אדם הנכון מבחינתך". אלה המנסים להעמיק את התשובה, קובעים כי האהבה הינה תחושה, הנוצר באופן ספונטני, וקיים בה שילוב נדיר של משיכה גופנית ורגשית.
מי שקורא בין השורות את התגובות, לומד לדעת כי הדברים מתייחסים לאהבה כאילו הייתה זו איזה תופעה מיסטית שנחתה עליהם – כזו שלעצמם אין כל שליטה עליה.
תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בשיח היומיומי שלנו בכל הקשור לאהבה. משפטים כמו "אני חולה עליה", "אני מטורף עליה", "אני משוגע עליה", או "אני לא יכולה לחיות בלעדיו", ואפילו "התאהבתי", הפכו זה מכבר לחלק בלתי נפרד מהלקסיקון שלנו, עת אנו מנסים להסביר את מה שעובר עלינו מבחינה נפשית באהבה.
משפטים אלה ואחרים, מקבעים אצלנו את התפיסה הרווחת, כאילו האהבה הינה הליך נפשי חריג, כזה שנכפה עלינו, מבלי שלנו יהיה חלק בכך. כאילו שמדובר בהזיה, באיזה תהליך מסתורי, או אולי במצב של אי שפיות זמנית. הפילוסוף הספרדי אורטגה אי גאסט הגדיר מצב זה כ"הגירת הנפש אל האחר".
עם כל הכבוד וההערכה, אני חולקת על ההגדרה הזו. אני בהחלט מקבלת את מה שכתב בנושא אריך פרום, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי ממוצא גרמני, בספרו המפורסם "אמנות האהבה" (1956): "כמעט ולא קיימים פעולות או פרויקט, שמתחילים בתקוות ובציפיות כה גדולות, ולמרות זאת, נכשלים לעיתים כה קרובות, כמו האהבה".
כמה שזה נכון! כי אם אותה אהבה נכפית על פי תכתיב מלמעלה מבלי שלנו עצמינו תהיה שליטה על כך, כיצד זה שלעיתים (די קרובות, למען האמת) מערכות היחסים מתפרקות לאחר זמן זה או אחר? וכיצד זה גם, שאותו טירוף ושיכרון חושים, הנוחתים עלינו מבלי שתהיה לנו כל שליטה על כך, מתפוגגים בשלב זה או אחר?
שתי שאלות אלה עומדות למען האמת בבסיס ההבדל בין התאהבות לאהבת אמת. בהתאהבות (תופעה שאינה נחלתם הבלעדית של בני העשרה, כפי שמקובל לחשוב – היא שכיחה למדי גם בקרב בוגרים!), הטירוף ושיכרון החושים חוגגים.
בהתאהבות הכול נצבע בורוד, וכל יתר הדברים נדחקים הצידה. בהתאהבות האקסטאזה משתלטת והאופוריה שוברת שיאים. בהתאהבות התחושה היא של חוסר שליטה מחד גיסא, ומאידך – של אושר עילאי.
בהתאהבות חשוב גם לציין, מה שעומד במרכז העניינים הוא "האני העצמי". הכול נמדד בהתאם לתחושות האישיות ("כמה טוב לי". "איך אני מרגיש", "מה זה עושה לי") תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהתחושות-הרצונות – המאוויים של בת או בן הזוג.
זו לא אהבה. בוודאי לא אהבת אמת, כזו המובילה למערכת יחסים ארוכה ויציבה.
מסע האהבה.
לאחר אלפי שידוכים שהצליחו והובילו בסופו של דבר אל נישואין וזוגיות, וכאלה גם שנכשלו, אהבת אמת, כפי שאני רואה ומבינה אותה, היא לא מעשה קסמים והיא לא נוצרת יש מאין. היא גם לא נוחתת כתכתיב מלמעלה, כשלנו אין כל שליטה עליו. באהבת אמת, כך אני מאמינה יש לנו מעורבות גדולה – במודע ושלא במודע.
על פי תפיסתי, אהבת אמת, הינה מסע של גישושים והתלבטויות, בו עלינו לבחור ולהחליט – לכאן או לכאן, לשבט או לחסד – פעם אחר פעם אחר פעם. במסע אל האהבה הנכספת, אהבת האמת, כל מערכות הגוף נוטלות חלק.
אנו מפעילים במודע או שלא במודע, את השכל, את הרגש, את החושים. אנחנו שוקלים, אנחנו בוחנים, אנחנו מתרשמים, אנחנו מחליטים, אנחנו בוחרים.
במהלך שנותיי הארוכות בתחום, גיליתי דפוסי התנהגות ברורים וקבועים, שעוברים בני זוג בדרך לאהבה. מדובר בתהליך, המורכב בד"כ מ-10 שלבים:
1. סקרנות
חלק ניכר מאותן היכרויות בין פנויים ופנויות מתרחש כיום דרך אתרי הכרויות באינטרנט. מדובר בקשר וירטואלי, הנרקם על סמך נתונים בסיסיים של בני הזוג, ולעיתים גם תמונה. הסקרנות (ובמידה לא מבוטלת גם הפנטזיה) היא זו שמזינה ומלבה את הקשרים הוירטואליים.
2. מבחן המציאות
המפגש החזותי בין בני הזוג – בין אם מדובר בבליינד דייט ובין אם מדובר בקשר שהחל באתר היכרויות באינטרנט – מהווה את רגע האמת. המפגש החזותי אמור להפוך את הסקרנות שאפפה את הקשר למשהו מוחשי. לדבר האמיתי, כפי שנוהגים לומר.
3. הצתה
השלב השלישי מתבצע כבר במהלך הפגישה הראשונה, או פרק זמן קצר לאחר סיומה. מדובר בהחלטה אסטרטגית בכל הקשור להמשך הקשר, והיא מבוססת, במודע ושלא במודע, על ההתרשמות הראשונית ועל תחושת הבטן.
5 פרמטרים מרכזיים נלקחים בחשבון:
• מראה חיצוני
• משיכה גופנית
• נינוחות
• זמינות
• פוטנציאל להתפתחות מערכת היחסים
4. אל תביט בקנקן
השלב הרביעי מתמשך על פני מספר שבועות או חודשים (והוא בעצם לא נפסק לעולם...), בהם שני בני הזוג, במהלך הפגישות ביניהם, מנסים ללמוד האחד על השנייה, ולהכיר זה את זו במישורי החיים השונים.
במהלך ולאחר כל פגישה נוהגים בני הזוג לערוך (בנפרד, כמובן..) חשבון נפש, ולבחון האם המידע החדש ברשותם תואם את הדרישות-ציפיות שלהם.
ארבעה פרמטרים זוכים לבחינה מדוקדקת במיוחד:
• אמינות
• ערכים אישיים
• רקע חברתי
• רקע מקצועי
5. התערטלות
השלב החמישי הינו השלב בו בני הזוג מתחילים לגלות האחד בפני השני את מה שמכונה "האני האמיתי" שלהם – אותן תחושות-רגשות, שהם נוהגים לחלוק אך ורק עם האנשים הקרובים להם באמת. החשיפה האישית יוצרת קרבה ואינטימיות, ומחזקת מאוד את הקשר.
6. תיאום ציפיות
אם עד כה כל אחד מבני הזוג בחן את הקשר מזווית ראייה אישית ("האם זה מתאים לי?" "האם זה מקובל עליי?" וכו'), הרי שבשלב השישי בני הזוג בוחנים במשותף את מערכת היחסים המתהווה, וקובעים לעצמם "כללי משחק" ודפוסי התנהלות.
7. הצהרת כוונות
השלב השביעי הוא השלב הקריטי, וחלק לא מבוטל ממערכות היחסים אינן צולחות אותו. לאחר שבני הזוג למדו ובחנו האחד את השני, לאחר שהם יצרו ביניהם קירבה ואינטימיות, עומדת בפניהם שאלת מיצובו של הקשר. במילים אחרות: הצהרת כוונות ביחס למידת המחויבות שיש לבני הזוג זה כלפי זו ולקשר עצמו.
8. מבחן הזוגיות
עד כה עסקו בני הזוג בעצמם. הם בחנו ביחד, אך גם בנפרד, את הקשר האישי-רגשי ההולך ונרקם ביניהם. עתה, בשלב השמיני, הם מעמידים את הזוגיות שנורה ביניהם ב"מבחן" סביבתם הקרובה יותר והקרובה פחות – הורים, בני משפחה, חברים וכו'. תתפלאו לגלות כי לתגובות המגיעות יש השפעה לא מבוטלת על המשך ועתיד הקשר.
9. תכנון עתידי
השלב התשיעי הינו השלב בו בני הזוג – לאחר שכבר חשפו את רגשותיהם האחד בפני השני, יצרו ביניהם אינטימיות והביעו גם את מחויבותם למערכת היחסים – מגששים ומתחבטים בכל הקשור לעתיד הקרוב והרחוק של היחסים ביניהם. זה מתבטא, בין היתר, בתכנון חופשות עתידיות, אירועים חברתיים ועתידיים, וגם, בשלב מאוחר יותר, בקבלת החלטה משולבת למעבר מגורים משותפים, או לחתונה.
10. אהבה.
השלב העשירי הינו השלב בו מערכת היחסים בין בני הזוג היא יציבה, מתנהלת על מי מנוחות, על-פי "כללי המשחק" שמקובלים על שני הצדדים, ותוך כיבוד הדדי. מערכת יחסים כזו, בה קיימת תלות בין בני הזוג, אך יש בה מידה גדולה של אפשרויות תמרון עצמאיות לכל אחד מהצדדים, היא היא האהבה האמיתית.
