מרצה אחד שלי אמר פעם בשיעור שהסרט הזה הוא דוגמא מצוינת ויוצאת דופן לספר בינוני שהפך לסרט מעולה.
למרות שהערכתי למרצה ההוא רק גוברת עם השנים, אני חייב לציין שאני חולק על דעתו במקרה הזה. אני אישית מעדיף לראות את יצירת המופת של ג'ורג'יו באסני "הגן של פינצי קונטיני" [הוצאת עם עובד] כספר מעולה שהפך לסרט מעולה. אני בספק האם אי פעם נולד תיאור קולנועי משכנע כל כך שתפס את הרוח האמיתית ביצירה הספרותית והעביר כל נים של רגש בתוכה אל המסך בשלמות כל כך גדולה, כמו .
את "הגן של פינצי קונטיני" אי אפשר להשיג היום וצריך בדרך כלל לחכות להקרנות סרטי יום השואה ההמסורתיים על מנת לצפות בו.
כסרט שמספר את מעלליה של משפחת אצולה איטלקית ממוצא יהודי בימי שלטון מוסליני, הוא מקוטלג לרוב באופן אוטומאטי ככזה שמתאים מאד להקרנות האלו.
אני בוחר לראות בתיאור שקיעתה המלכנולי של משפחת פינצי קונטיני ככזה שהוא אוניברסאלי יותר וכשמזדמן לי אני תמיד מוכן לראות אותו שנית, כמו היה בעצם לקח או משל חכם על כל מה שהוא חוסר עידכון או יכולתנו בחיים להלחם אל מול שינוי.
ויטוריו דה סיקה, במאי הסרט, אחד מהבימאים הגדולים של הקולנוע האיטלקי, אחראי כאן לסרט מאופק ושקט לכאורה שמכיל בחובו רעידת אדמה גדולה ומופתית.
דה סיקה, ששורשיו כשחקן היו נעוצים בסרטים איטלקים מהסוג הרע, פיתח קריירה מופתית כבמאי והוא חתום על כמה מיצירות המופת החשובות ביותר של הקולנוע האיטלקי, אבל זהו ללא ספק סרטו החשוב ביותר.
קורותיה של המשפחה היהודית העשירה, הנאלצת להתמודד עם אובדן הסטטוס החברתי שלה עם עלייתו של מוסוליני, נידוי חברתי משפיל, אובדן רכושה ובסופו של דבר חייה הפכו באופן מובן למדי לסמל של יהדות אירופה העשירה- זו שחשה תמיד חלק מוביל מהמדינה בה היא חייה ואשר נודתה מיד עם עלייתו של המשטר הנאצי ומשטרי בובות בהשראתו באירופה של מלחמת העולם השנייה.
זהו סיפור עם מסר דואלי מאד. מצד אחד מבכה דה סיקה את הבגידה הגדולה של המשטר האיטלקי ביהדות איטליה, שהייתה קטנה ומעורה מאד בחיי החברה האיטלקית. [מוסליני הצליח לעמוד תקופה ארוכה בלחצו של היטלר לשלוח את היהודים להשמדה, ו 5000 איש מיהדות איטליה הושמדו ממש בסופה של המלחמה].
מצד שני באופן מפתיע מאד, דה סיקה נותן את הלגיטימציה הנדרשת לחיסולה של המשפחה ולהתמוטטותה תוך שהוא מציג אותה כמשפחה שהדקנטיות שבחייה מצדיקה בעצם את הפסקת קיומה.
העושר הרב שמביא איתו ניתוק חברתי מן הסביבה, בכל סביבה שהיא בעולם, הופך בידיו של דה סיקה להצהרה חברתית- כזו שמביאה לחיסולה של המשפחה מכיוון שהיא מחלישה אותה.
כאשר המשפחה מסולקת ממועדון הטניס המקומי היא מזמינה את כל חבריה לשחק במגרש הטניס שלה שהוא באיכות גבוהה הרבה יותר. כשאינם יכולים להכנס עוד לספריה הציבורית הם פשוט משתמשים בזו שלהם- שכמובן מכילה מספר רב יותר של כותרים ושירותיה טובים יותר.
כך, בעוד היא מנושלת מעוד סמל חברתי כזה או אחר, ונדרשת להצטמצם עוד ועוד היא פשוט נאטמת לשינוי המתרחש סביבה ומפסידה את ההזמנות להינצל ולהימלט מאיטליה הפאשיסטית.
באחת הסצינות המרגשות ביותר בסרט נוטע סב המשפחה עץ נדיר נוסף באחוזת המשפחה הענקית. הוא מסרב להכיר בעובדה כי לעץ שנטע יהיו חיים ארוכים יותר מאלו שהועיד הגורל לו.
עקירתה של משפחת פינצי קונטיני מביתה ופרידת המשרתים ההמומים מן המשפחה העתיקה הם בגידתה של איטליה ביהודייה וחוסר יכולתם של האחרונים להבין כי הזמנים הביאו עימם שינוי גדול מזה שבכוחו של עושרם ומעמדם להתמודד עימם היא אלגוריה מרתקת גם לזממנו אנו ולמצבים בהם אנו נדרשים לעמוד בפני שינוי. האם אנו יכולים לו?
מיצירות המופת של זמננו.
למרות שהערכתי למרצה ההוא רק גוברת עם השנים, אני חייב לציין שאני חולק על דעתו במקרה הזה. אני אישית מעדיף לראות את יצירת המופת של ג'ורג'יו באסני "הגן של פינצי קונטיני" [הוצאת עם עובד] כספר מעולה שהפך לסרט מעולה. אני בספק האם אי פעם נולד תיאור קולנועי משכנע כל כך שתפס את הרוח האמיתית ביצירה הספרותית והעביר כל נים של רגש בתוכה אל המסך בשלמות כל כך גדולה, כמו .
את "הגן של פינצי קונטיני" אי אפשר להשיג היום וצריך בדרך כלל לחכות להקרנות סרטי יום השואה ההמסורתיים על מנת לצפות בו.
כסרט שמספר את מעלליה של משפחת אצולה איטלקית ממוצא יהודי בימי שלטון מוסליני, הוא מקוטלג לרוב באופן אוטומאטי ככזה שמתאים מאד להקרנות האלו.
אני בוחר לראות בתיאור שקיעתה המלכנולי של משפחת פינצי קונטיני ככזה שהוא אוניברסאלי יותר וכשמזדמן לי אני תמיד מוכן לראות אותו שנית, כמו היה בעצם לקח או משל חכם על כל מה שהוא חוסר עידכון או יכולתנו בחיים להלחם אל מול שינוי.
ויטוריו דה סיקה, במאי הסרט, אחד מהבימאים הגדולים של הקולנוע האיטלקי, אחראי כאן לסרט מאופק ושקט לכאורה שמכיל בחובו רעידת אדמה גדולה ומופתית.
דה סיקה, ששורשיו כשחקן היו נעוצים בסרטים איטלקים מהסוג הרע, פיתח קריירה מופתית כבמאי והוא חתום על כמה מיצירות המופת החשובות ביותר של הקולנוע האיטלקי, אבל זהו ללא ספק סרטו החשוב ביותר.
קורותיה של המשפחה היהודית העשירה, הנאלצת להתמודד עם אובדן הסטטוס החברתי שלה עם עלייתו של מוסוליני, נידוי חברתי משפיל, אובדן רכושה ובסופו של דבר חייה הפכו באופן מובן למדי לסמל של יהדות אירופה העשירה- זו שחשה תמיד חלק מוביל מהמדינה בה היא חייה ואשר נודתה מיד עם עלייתו של המשטר הנאצי ומשטרי בובות בהשראתו באירופה של מלחמת העולם השנייה.
זהו סיפור עם מסר דואלי מאד. מצד אחד מבכה דה סיקה את הבגידה הגדולה של המשטר האיטלקי ביהדות איטליה, שהייתה קטנה ומעורה מאד בחיי החברה האיטלקית. [מוסליני הצליח לעמוד תקופה ארוכה בלחצו של היטלר לשלוח את היהודים להשמדה, ו 5000 איש מיהדות איטליה הושמדו ממש בסופה של המלחמה].
מצד שני באופן מפתיע מאד, דה סיקה נותן את הלגיטימציה הנדרשת לחיסולה של המשפחה ולהתמוטטותה תוך שהוא מציג אותה כמשפחה שהדקנטיות שבחייה מצדיקה בעצם את הפסקת קיומה.
העושר הרב שמביא איתו ניתוק חברתי מן הסביבה, בכל סביבה שהיא בעולם, הופך בידיו של דה סיקה להצהרה חברתית- כזו שמביאה לחיסולה של המשפחה מכיוון שהיא מחלישה אותה.
כאשר המשפחה מסולקת ממועדון הטניס המקומי היא מזמינה את כל חבריה לשחק במגרש הטניס שלה שהוא באיכות גבוהה הרבה יותר. כשאינם יכולים להכנס עוד לספריה הציבורית הם פשוט משתמשים בזו שלהם- שכמובן מכילה מספר רב יותר של כותרים ושירותיה טובים יותר.
כך, בעוד היא מנושלת מעוד סמל חברתי כזה או אחר, ונדרשת להצטמצם עוד ועוד היא פשוט נאטמת לשינוי המתרחש סביבה ומפסידה את ההזמנות להינצל ולהימלט מאיטליה הפאשיסטית.
באחת הסצינות המרגשות ביותר בסרט נוטע סב המשפחה עץ נדיר נוסף באחוזת המשפחה הענקית. הוא מסרב להכיר בעובדה כי לעץ שנטע יהיו חיים ארוכים יותר מאלו שהועיד הגורל לו.
עקירתה של משפחת פינצי קונטיני מביתה ופרידת המשרתים ההמומים מן המשפחה העתיקה הם בגידתה של איטליה ביהודייה וחוסר יכולתם של האחרונים להבין כי הזמנים הביאו עימם שינוי גדול מזה שבכוחו של עושרם ומעמדם להתמודד עימם היא אלגוריה מרתקת גם לזממנו אנו ולמצבים בהם אנו נדרשים לעמוד בפני שינוי. האם אנו יכולים לו?
מיצירות המופת של זמננו.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
