גבינת פטה 

מקורה של גבינת הפטה הינו ביוון העתיקה וניתן למצוא סימוכין לכך בראשיתה של האימפריה הביזנטית.

באיטלקית, פירוש המילה פטה הינו פרוסה.

על פי המיתולוגיה היוונית, הציקלופ Polyfimos הוא הראשון שהכין גבינה זו ובמוזיאון בדלפי ישנם ממצאים המעידים על הכנת פטה בתקופה זאת.

אחרי מאבק ממושך  זכתה הפטה של יוון להיות גבינה מוגנת מבחינת הזכויות על ייצורה. מייצרים גבינה דומה לפטה בארצות הבלקן, בדנמרק, ובארצות שונות לאורך ים התיכון.

בתחילה הכינו את הפטה מחלב כבשים, עזים או תערובת של שניהם. היום מייצרים אותה גם מחלב פרה, אך יש לקחת בחשבון שגבינת פטה שמיוצרת מחלב פרה תקבל גוון מעט צהבהב, להבדיל מגבינת פטה שיוצרה מחלב כבשים או עזים.

בעת הכנת גבינה זו יוצרים חתיכות גבן גדולות שמפעילים עליהן משקל ולאחר מכן חותכים אותן לקוביות ומכניסים לתמלחת. ישנם סוגי פטה שניתן לאכול לאחר שבועיים עד שלושה שבועות וישנם סוגים שנסגרים בפחים ומוכנים לאכילה רק לאחר שנה.

בדרך כלל גבינת הפטה הינה בעלת מרקם חצי קשה עד קשה ואחוזי שומן גבוהים.

כיום בשווקים ניתן למצוא גם פטה רזה בעלת 5% שומן, אך כמובן שטעמה ומרקמה יהיו שונים מהפטה המקורית.

ביוון מכינים מהפטה את הסלט היווני המפורסם וניתן להשתמש בפטה להכנת טוסטים, פיצות, פסטות ומאפים שונים.

בישראל חובה לפסטר את החלב וישנן ארצות שבהן מחממים את החלב לטמפרטורה הרצויה, מוסיפים מחמצות ונותנים לרכיבים לפעול במשך שעה.

לאחר מכן מוסיפים קלציום ונותנים לרכיבים להמשיך לפעול למשך שעה נוספת. לאחר מכן, כאשר קיבלנו גבן קשה מבצעים בו חיתוכים וערבובים שונים עד לקבלת המרקם הרצוי. לאחר מכן מכניסים את הגבן לתבנית כבישה וכובשים למשך שעתיים. חותכים את הגבינה לקוביות בגודל הרצוי, ממליחים ומשאירים במשך שעתיים על מנת להוציא את הנוזלים מהגבינה.

לאחר מכן מכניסים את קוביות הגבינה לצנצנת ושופכים מעליהן תמלחת.

משאירים להבחלה במקרר לפחות שלושה שבועות.