מבוא:
הסיכון הנובע מהתנהגותם של בני אדם בכלל וממעשיהם של עבריינים בפרט, הינו נושא ההולך ותופס מקום חשוב בשיח הציבורי. המקרים האחרונים של בריחת האנס בני סלע ורצח הנערה בקצרין גרמו לפחד גדול בציבור והיוו דוגמא טובה,אמנם קיצונית למרכזיות סוגית הסיכון . מצד שני, ברור כי אין אפשרות להרחיק מהקהילה לזמן בלתי מוגבל את כל מי שיש חשש כלשהו ממנו. הצורך והדרישה לאזן בין זכויות הפרט וזכות הציבור לבטחון אישי מובילה את בתי המשפט וועדות משפטיות לדרוש, באופן גדל והולך, הערכות סיכון מקצועיות ותקפות של העומדים בפניהם.
דרישה זו מתגלגלת לפיתחם של אנשי מקצוע מתחומים שונים: פסיכיאטרים,קרימינולוגים, עובדים-סוציאלים ופסיכולוגים. הערכת הסיכון לאלימות מצד אדם הינה משימה לא פשוטה שהרי העתיד הוא בלתי ידוע וכבר למדנו מן המקורות כי: "מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" (בבא בתרא יב' ע"א).
למרות המגבלות אין אנשי המקצוע יכולים להתנער מאחריותם וחובתם להשתמש בידע הקליני והמחקרי המצטבר וזאת תוך אמירה ברורה כי אין המדובר בניבוי התנהגות אלא בהערכת הסיכון.
הערכה זו מבוצעת לשתי מטרות עקריות:
א. לאפשר לחברה להעריך האם ,באיזה אופן, לכמה זמן ובאילו תנאים נדרשת הרחקתו של אדם.
ב. לאפשר לפרט ולקרובים אליו את האפשרות לקבל הערכה מקצועית שתאפשר התנהלות, שיקום
והשתלבות מחודשת בחברה.
סיכון/מסוכנות: הספרות המחקרית היום מדברת על הערכת סיכון (Risk Assessement) ולא על הערכת מסוכנות (Dangerousness). ההנחה היא כי מדובר בסיטואציה כוללת בו נמצא הנבדק ולא רק במאפייניו האישיים.
סיכון מוגדר כאיום אשר אינו מובן במלואו ולפיכך אינו ניתן לחיזוי בבטחון מוחלט.
המושג סיכון כולל בתוכו אלמנטים הקשורים לאופי המעשה האלים,חומרת המעשה,תדירות המעשה, דחיפות המעשים האלימים וסבירות התרחשות המעשה האלים.
הערכת סיכון היא תהליך של איסוף אינפורמציה בכדי לעזור בקבלת החלטות. מטרת ההערכה היא מניעת אלימות. קרי,התערבות מכוונת,שיפור קבלת החלטות,שיפור שקיפות קבלת החלטות וכן הגנת זכויות הפרט . Stephen D. Hart, Ph.D. Simon Fraser U. Canada.
קיימות שלוש גישות עקריות לביצוע הערכות סיכון-
הגישה הקלינית שיטה בה נקטו קלינאים עד אמצע שנות התשעים ועדיין נפוצה מאד בארץ. השיטה כוללת איסוף אינפורמציה (אנמנזה) וראיון קליני.
יתרונות השיטה כוללים גמישות בשימוש , קלות ביצוע וביצוע ע"י אנשי מקצוע אשר אינם נדרשים להכשרה מיוחדת בתחום. חסרון הגישה בבעית מהימנות הקשורה להשפעת המעריך על תוצאות ההערכה.
הגישה האקטוארית שיטה המתבססת על כלים-פרוצדורות המבוססים על מודלים מדעיים המעריכים סבירות להווצרות אירוע. גישה זו משקללת בחלק מהמקרים, את רמת הפסיכופטיה של הנבדק כאחד הפקטורים החשובים בהערכה. קיימים כיום כלים לבדיקת אלימות כללית,אלימות מינית, אלימות במשפחה ועוד.
יתרון השיטה בעובדה שכלי הערכה מובנים מאפשרים איסוף החומר ביתר קלות לשם בדיקת מהימנות ותקפות ההערכות. חסרון השיטה בנטיה להתבסס על תוצאות הכלים המובנים תוך "הזנחת" ההתרשמות הקלינית הבלתי אמצעית מהנבדק המסוים העומד מול הבודק.
הגישה המשולבת שיטה המקובלת כיום בין הקלינאים המובילים בעולם הכוללת הערכה קלינית הנתמכת בשימוש בכלי הערכה מובנים וספציפיים למקרה, במידת האפשר.
המצב בארץ
למרות הצורך הגובר בהערכות סיכון לאלימות נמצא התחום בארץ עדיין בחיתוליו. גורמים כגון ועדות שחרור על תנאי הנדרשות להערכות כאלה, משוועות לקבלת עזרה ותשובות ברורות מהגורמים המקצועיים. גם החוק החדש לפיקוח על עברייני מין מבטא ומדגיש את חיוניות הנושא. בנוסף לגורמים המוסדיים העושים הערכות סיכון כמו מב"ן, ועדות אלמ"ב ושירות מבחן, החלו גורמים נוספים ללמוד ולחקור את הנושא תוך שימוש בכלי הערכה אשר תוקפו מחקרית בחו"ל. יש לציין כי הרכבי שיפוט וועדות שונות החלו להתיחס בכובד ראש ובענין להערכות המשולבות. (ראה פס"ד 4365/05 בית משפט השלום תל אביב , מתאריך 18.10.06 כבוד השופטת כוחן).
בשנת 2006 התקיימו שני כנסים מקצועיים בנושא הערכות סיכון לאלימות. הראשון במכללת אשקלון בו השתתף גם פרופ. הארט מקנדה והשני במרכז לבריאות הנפש שער מנשה. המכון הישראלי להערכת מסוכנות (http://www.2all.co.il/web/Sites/Risk-Assessment/DEFAULT.asp ) בונה מאגר מידע אשר יאפשר מחקר מקיף של הנושא בקרב אוכלוסיות שונות בארץ.
סיכום
הערכות סיכון לאלימות נדרשות יותר ויותר בהליכים משפטיים שונים כגון: הארכות מעצר,טיעונים לעונש, ועדות שחרור על תנאי וועדות פסיכיאטריות. ההערכות המקצועיות יאפשרו הבנה טובה יותר של הסיכון ניהולו ומיתונו ובכך אפשרות לאיזון טוב יותר בין זכויות הפרט לזכויות החברה. ככל שיערכו יותר הערכות סיכון ולסוגים שונים של אוכלוסיות נבדקים יאפשר הדבר עריכת מחקרים אשר יתרמו להבנה טובה יותר של הנושא ולתיקוף כלי ההערכה בהתאם לנורמות המקומיות בארץ.
הסיכון הנובע מהתנהגותם של בני אדם בכלל וממעשיהם של עבריינים בפרט, הינו נושא ההולך ותופס מקום חשוב בשיח הציבורי. המקרים האחרונים של בריחת האנס בני סלע ורצח הנערה בקצרין גרמו לפחד גדול בציבור והיוו דוגמא טובה,אמנם קיצונית למרכזיות סוגית הסיכון . מצד שני, ברור כי אין אפשרות להרחיק מהקהילה לזמן בלתי מוגבל את כל מי שיש חשש כלשהו ממנו. הצורך והדרישה לאזן בין זכויות הפרט וזכות הציבור לבטחון אישי מובילה את בתי המשפט וועדות משפטיות לדרוש, באופן גדל והולך, הערכות סיכון מקצועיות ותקפות של העומדים בפניהם.
דרישה זו מתגלגלת לפיתחם של אנשי מקצוע מתחומים שונים: פסיכיאטרים,קרימינולוגים, עובדים-סוציאלים ופסיכולוגים. הערכת הסיכון לאלימות מצד אדם הינה משימה לא פשוטה שהרי העתיד הוא בלתי ידוע וכבר למדנו מן המקורות כי: "מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" (בבא בתרא יב' ע"א).
למרות המגבלות אין אנשי המקצוע יכולים להתנער מאחריותם וחובתם להשתמש בידע הקליני והמחקרי המצטבר וזאת תוך אמירה ברורה כי אין המדובר בניבוי התנהגות אלא בהערכת הסיכון.
הערכה זו מבוצעת לשתי מטרות עקריות:
א. לאפשר לחברה להעריך האם ,באיזה אופן, לכמה זמן ובאילו תנאים נדרשת הרחקתו של אדם.
ב. לאפשר לפרט ולקרובים אליו את האפשרות לקבל הערכה מקצועית שתאפשר התנהלות, שיקום
והשתלבות מחודשת בחברה.
סיכון/מסוכנות: הספרות המחקרית היום מדברת על הערכת סיכון (Risk Assessement) ולא על הערכת מסוכנות (Dangerousness). ההנחה היא כי מדובר בסיטואציה כוללת בו נמצא הנבדק ולא רק במאפייניו האישיים.
סיכון מוגדר כאיום אשר אינו מובן במלואו ולפיכך אינו ניתן לחיזוי בבטחון מוחלט.
המושג סיכון כולל בתוכו אלמנטים הקשורים לאופי המעשה האלים,חומרת המעשה,תדירות המעשה, דחיפות המעשים האלימים וסבירות התרחשות המעשה האלים.
הערכת סיכון היא תהליך של איסוף אינפורמציה בכדי לעזור בקבלת החלטות. מטרת ההערכה היא מניעת אלימות. קרי,התערבות מכוונת,שיפור קבלת החלטות,שיפור שקיפות קבלת החלטות וכן הגנת זכויות הפרט . Stephen D. Hart, Ph.D. Simon Fraser U. Canada.
קיימות שלוש גישות עקריות לביצוע הערכות סיכון-
הגישה הקלינית שיטה בה נקטו קלינאים עד אמצע שנות התשעים ועדיין נפוצה מאד בארץ. השיטה כוללת איסוף אינפורמציה (אנמנזה) וראיון קליני.
יתרונות השיטה כוללים גמישות בשימוש , קלות ביצוע וביצוע ע"י אנשי מקצוע אשר אינם נדרשים להכשרה מיוחדת בתחום. חסרון הגישה בבעית מהימנות הקשורה להשפעת המעריך על תוצאות ההערכה.
הגישה האקטוארית שיטה המתבססת על כלים-פרוצדורות המבוססים על מודלים מדעיים המעריכים סבירות להווצרות אירוע. גישה זו משקללת בחלק מהמקרים, את רמת הפסיכופטיה של הנבדק כאחד הפקטורים החשובים בהערכה. קיימים כיום כלים לבדיקת אלימות כללית,אלימות מינית, אלימות במשפחה ועוד.
יתרון השיטה בעובדה שכלי הערכה מובנים מאפשרים איסוף החומר ביתר קלות לשם בדיקת מהימנות ותקפות ההערכות. חסרון השיטה בנטיה להתבסס על תוצאות הכלים המובנים תוך "הזנחת" ההתרשמות הקלינית הבלתי אמצעית מהנבדק המסוים העומד מול הבודק.
הגישה המשולבת שיטה המקובלת כיום בין הקלינאים המובילים בעולם הכוללת הערכה קלינית הנתמכת בשימוש בכלי הערכה מובנים וספציפיים למקרה, במידת האפשר.
המצב בארץ
למרות הצורך הגובר בהערכות סיכון לאלימות נמצא התחום בארץ עדיין בחיתוליו. גורמים כגון ועדות שחרור על תנאי הנדרשות להערכות כאלה, משוועות לקבלת עזרה ותשובות ברורות מהגורמים המקצועיים. גם החוק החדש לפיקוח על עברייני מין מבטא ומדגיש את חיוניות הנושא. בנוסף לגורמים המוסדיים העושים הערכות סיכון כמו מב"ן, ועדות אלמ"ב ושירות מבחן, החלו גורמים נוספים ללמוד ולחקור את הנושא תוך שימוש בכלי הערכה אשר תוקפו מחקרית בחו"ל. יש לציין כי הרכבי שיפוט וועדות שונות החלו להתיחס בכובד ראש ובענין להערכות המשולבות. (ראה פס"ד 4365/05 בית משפט השלום תל אביב , מתאריך 18.10.06 כבוד השופטת כוחן).
בשנת 2006 התקיימו שני כנסים מקצועיים בנושא הערכות סיכון לאלימות. הראשון במכללת אשקלון בו השתתף גם פרופ. הארט מקנדה והשני במרכז לבריאות הנפש שער מנשה. המכון הישראלי להערכת מסוכנות (http://www.2all.co.il/web/Sites/Risk-Assessment/DEFAULT.asp ) בונה מאגר מידע אשר יאפשר מחקר מקיף של הנושא בקרב אוכלוסיות שונות בארץ.
סיכום
הערכות סיכון לאלימות נדרשות יותר ויותר בהליכים משפטיים שונים כגון: הארכות מעצר,טיעונים לעונש, ועדות שחרור על תנאי וועדות פסיכיאטריות. ההערכות המקצועיות יאפשרו הבנה טובה יותר של הסיכון ניהולו ומיתונו ובכך אפשרות לאיזון טוב יותר בין זכויות הפרט לזכויות החברה. ככל שיערכו יותר הערכות סיכון ולסוגים שונים של אוכלוסיות נבדקים יאפשר הדבר עריכת מחקרים אשר יתרמו להבנה טובה יותר של הנושא ולתיקוף כלי ההערכה בהתאם לנורמות המקומיות בארץ.
