האיש מצלע ההר 

על צלע ההר, לא רחוק מעיר גדולה, גרו בבדידות אך באושר איש אחד ואשתו. בוקר אחרי בוקר היה האיש נכנס אל מכוניתו ויוצא לכיוון העיר הגדולה שם ניהל את חנותו בהצלחה. בעוברו בדרך לעיר היו פוגשים אותו אנשי העיר שיצאו לכיוון השדות והמפעלים והם תמיד היו מנופפים לו לשלום. בהיכנסו לעיר היו הגברים מרכינים לו ראש בהולכם ברחוב והנשים היו מנופפות לו לשלום מן המרפסות.

האיש אהב את אנשי העיר הגדולה כל כך עד שיום אחד חזר הביתה מוטרד ולא רצה לאכול כלום. שאלה אותו אשתו לפשר מצב הרוח המוזר שפקד אותו והאיש ענה לה בפשטות "אנחנו צריכים לעבור לעיר הגדולה". "למה?" שאלה אשתו, "לא טוב לך בבית שאבא שלי הוריש לנו? אתה לא אוהב לחיות על צלע ההר?".

"אני מאד אוהב לחיות כאן," ענה האיש "אבל כשאני רואה את אנשי העיר הגדולה מתחשק לי להיות כמוהם, לקום איתם בבוקר וללכת איתם לישון" אמר ולא הוסיף רק המשיך להרהר בכיסא הנדנדה שלו.

ביום למחרת, לפני שנתנה לו את ארוחת הבוקר שלו, נשקה אשתו על המצח ואמרה לבעלה "אל תהיה מוטרד, נעבור לעיר הגדולה אם זה רצונך, נוכל לבוא ולנפוש כאן מפעם לפעם" חיוך רחב התמתח על פרצופו של האיש והוא מיהר אל העיר הגדולה.

הוא הקפיד לנופף אל הפוגשים אותו לשלום, הרכין ראשו אל עבר המברכים ושלח נשיקות מופרחות אל הנשים במרפסות, כה רבה הייתה שמחתו!

הוא שאל את בעל הבית בו הייתה מושכרת חנותו האם יש במקרה דירה פנויה בבניין ואכן הייתה כזו דירה, ממש מעל החנות, מחכה רק עבורו. ארגן האיש חמישה גברים ומשאית וכולם הלכו נרגשים להעביר את ביתו של האיש אל העיר הגדולה. למעשה, עוד באותו הערב כבר ישנו האיש ואשתו בדירתם החדשה ששכרו בעיר הגדולה.

בבוקר התעוררו השניים נרגשים, האישה החלה בסידור הבית החדש והאיש ירד אל החנות שהייתה ממש מתחת לבית. "אבוא לצהריים," אמר האיש אך האישה הייתה עסוקה ולא שמעה אותו. ירד האיש אל החנות והחל את יומו. משהו הציק לו אבל הוא לא היה בטוח. קונים נכנסו, יצאו, הכול כשורה... התבונן בחלון בשכנו מצד ימין וגם אצלו הכול כרגיל. התבונן בזה שבצד שמאל וגם אצלו אין שינוי מיוחד. ובכל זאת תחושת הבטן לא נתנה לו מנוח. לפני שעלה לארוחת הצהריים החליט לקחת את מכוניתו לסיבוב בעיר - אבל השעה הייתה שעת צהריים ולא היה איש ברחובות או בשדות ואפילו במרפסות.

חזר האיש מדוכדך לביתו החדש, התיישב לאכול בלי תאבון ושוב תהתה אשתו על מצב הרוח, "הרי זה מה שכל כך רצית," אמרה "להיות חלק מן האנשים בעיר הגדולה, לקום איתם בבוקר, ללכת איתם לישון..." או אז הבין האיש את גודל טעותו. "את מבינה, הייתי חמדן שלא לצורך, היה לי הכול ולא השכלתי לראות זאת, היה לי משהו ייחודי רק לי ולא הבנתי את העוצמה שזה נותן לי" האישה הביטה עליו בהשתוממות "הייתי האיש מצלע ההר והיום אני עוד איש מהעיר הגדולה, אחד מיני רבים..." אמר האיש.        

יצא האיש בריצה, אסף שוב חמישה גברים ומשאית והעביר את עצמו, אשתו ותכולת ביתו אל הבית על צלע ההר.

בבוקר נכנס אל מכוניתו ונסע אל עבר חנותו בעיר הגדולה. בדרך נופפו לו אנשי השדות וצעקו "היכן היית אתמול?!", ברחובות פרשו ידיהם בפליאה הגברים בדרכם לעבודה "לא ראינו אותך אתמול!" והנשים מן המרפסות צעקו לו "כל הבוקר חיכינו לך, לא באת!".

"הייתי בהשתלמות," צעק האיש לכל המברכים "למדתי דברים חשובים!".

מוסר השכל לעסקים:

כשאתה מגיע מכיוון ייחודי יותר אנשים פוגשים אותך, מברכים אותך וגם זוכרים אותך. יש לך ייחוד ועלייך לשמור עליו בקפדנות, לטפח  ולדאוג להציג אותו תמיד. אם אתה חושב שאין לך ייחוד פשוט חפש אותו טוב, כנראה שלא ראית כמה עוצמה נותן לך אותו דבר שיש רק בך. מי שנראה כמו כולם, קם עם כולם בבוקר והולך עם כולם לישון פשוט מקבל הרבה פחות ברכות בדרך!

שי כהן - בית הסדנה כרמיאל

קופירייטר של עסקים מצליחים