בחירות. גרסת האולסטארס - מאת יורי גנקין 

בחירות גרסת האולסטארס - מאת יורי גנקין

לפני מספר ימים פורסמה בשולי החדשות באינטרנט ידיעה קטנה שבישרה על פגישה שקיימו יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני ודליה איציק עם מקים תנועת "השמאל הלאומי" ולשעבר איש סודו של אהוד ברק, עו"ד אלדד יניב, ועם קונסול ישראל לשעבר בניו-יורק, אלון פנקס. שאף הוזכר כמועמד להחליף את גבריאלה שלו כשגריר באו"ם. האמת, עצם קיום הפגישות כלל אינו מפתיע משום שלבני זקוקה נואשות לדם חדש שיחייה את המפלגה הרדומה.

כיום, כשנה וחצי אחרי הבחירות, ניתן לומר כי קדימה והעומדים בראשה לא הצליחו למנף את ההצלחה בבחירות (למי ששכח, קדימה היא שזכתה בכמות המנדטים הגדולה ביותר) לכדי ביסוס מוצלח של תשתית ארוכת טווח אשר תשמש את המפלגה בהמשך הדרך ולקראת ההתמודדות בבחירות הקרובות. המבחן לכך הוא פשוט - מדי יום ביומו שוכח הציבור הישראלי מקיומה של המפלגה ונבחריה, והאמת, קשה להאשים אותם כאשר האופוזיציה רק מגיבה בקול ענות חלושה לסדר היום הציבורי ולא מכתיבה אותו.

כך למשל, היכן הייתה האופוזיציה הנשכנית (בדומה לזו שהייתה הליכוד לממשלת אולמרט) כאשר שטייניץ ונתניהו הגיעו להסכמה על העלאה נוספת של המיסים. במקום לנקוט בצעדים אופרטיביים שיסכלו את היוזמה בוחרים שם להסתפק בנאומים וגימיקים חסרי תכלית.

הבעיה הגדולה ביותר בקדימה של היום נובעת מהדואליות הבעייתית שמלווה אותה למן כניסתה של לבני לתפקיד יו"ר התנועה. כוחה של מנהיגת האופוזיציה בתוך המפלגה, אינו גדול. רחוק מכך, אך זה לא מפריע לה להינות מפופולריות גבוהה בקרב הציבור הרחב שגם כאשר רבים חזו לה מפלה - בכל זאת הצליחה לסחוף את מפלגתה לניצחון מרשים. אמנם הפער בין הליכוד וקדימה עומד כיום על מנדט אחד בלבד אך זכרו שרק שבועיים לפני הבחירות דיברו על פער בן 5-6 מנדטים לפחות לטובת הליכוד.

לצדה של לבני נמצא שאול מופז שמעולם לא הסתיר את שאיפתו המוצהרת להפוך לראש ממשלת ישראל. מחנה המתפקדים שלו הוא אחד המשמעותיים ביותר בקדימה אך בניגוד ללבני, הוא פשוט לא זוכה לאותה הערכה אלקטורלית בקרב כלל הציבור. מופז הוא אדם מוכשר וכנה ואיש שיחה מרתק אך המצביעים בקלפי עדיין לא משייכים אותו לאותה רשימה נבחרת של מועמדים הראויים לאייש את הלשכה ברחוב קפלן 3. בסופו של דבר מתפקדי קדימה יבחרו באופן טבעי את האדם שיכול להביא ביום פקודה יותר מנדטים למפלגה - וכרגע זו ציפי לבני.

במקום לשלב ידיים ולפעול יחד לטובת האינטרס המשותף שלהם - החזרתה של קדימה לשלטון,  מעדיפים שני הבכירים שמשדרים אחדות כלפי חוץ, להתחרות האחד בשני בכל הזדמנות. בשנה האחרונה לא הפסיקו הדיבורים והספוקלציות על קבוצה של חברי כנסת בראשות מופז שאוטוטו יחברו לליכוד אך בפועל - מציאות לחוד ודיבורים לחוד. בעיקר משום שכל אותם הפורשים הפוטנציאליים יודעים שעריקה לליכוד תסתום את הגולל על עתידם הפוליטי.

 נכון לרגע כתיבת הדברים אינני סבור כי אלדד יניב אכן יצטרף לקדימה - פניו מועדות להקמתה של מפלגה חדשה שתפנה אל כל מאוכזבי "העבודה" שמאמינים כי ביתם הפוליטי איבד את דרכו תחת הנהגתו של אהוד ברק. יניב רוצה לנצל את הואקום שנוצר ולמנף את הצלחתה של תנועת "השמאל הלאומי". ואילו ב"עבודה" רק דמות ציבורית מוערכת כמו עופר עיני יוכל להחזיר עטרה ליושנה ולמנוע את פירוקה של המפלגה.

מאידך, אלון פנקס, דיפלומט מנוסה, יכול להוות דווקא תוספת טובה עבור לבני שתשאף להקיף את עצמה בדמויות בכירות ומוכחות ולא באלמונים שהקשר בינם לבין הצלחה אלקטורלית - מקרי בהחלט. לא בכדי מוזכרת בעת האחרונה גם אפשרות לצירופו של הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, כשותף בכיר להנהגת המפלגה.

אך מעל הכל על ציפי לבני לזכור כי הדרך לשיקומה הפוליטי של קדימה לא עוברת רק בזיכויו של צחי הנגבי או בצירופם של כוכבים חדשים לרשימה, השמות הנוצצים הם לא המפתח לניצחון. אם ברצונה לשוב ולתת את הטון בפוליטיקה הישראלית חייבת יו"ר האופוזיציה להציג משנה כוללת וסדורה שתראה לציבור כי קדימה היא אכן אלטרנטיבה לליכוד (מפני שאם לא אלו פני הדברים - אין למפלגה זכות קיום) ובמילים אחרות, על לבני לעשות את מה שבעבורו נבחרה לתפקיד - להנהיג.

 לטורים ופוסטים נוספים - היכנסו לבלוג של יורי גנקין