להחזיק חזק את ההגה, לסדר את הבלורית ולהדק היטב את הג'ל, הסרט המהוקצע של הקיץ הזה עושה את דרכו את בתי הקולנוע בסמוך אליכם והוא יעיף אתכם מהכיסא מרוב אלגנטיות.
"השוד האיטלקי" גירסת 2003 לסרט המפורסם בכיכובו של מייקל קין מ 1969 הוא ללא ספק ההפתעה הטובה ומחממת הלב בקיץ הכול כך מיוזע הזה. בעונת מלפפונים שיודעת להוציא את המיץ מהכיף ואת הכסף מהכיס על סרטי פעולה שמתחרים אחד בשני בתסריטים גרועים ובכוכבים גדולים שמרווחים שכר שאנחנו לא נרוויח בכל משך חיינו, מגיע לו "הג'וב האיטלקי" ועם הרבה מאד חן וקלאסה ולוקח את כל הקופה.
במרכזו של הסרט, סיפורה של חבורת שודדים עם תספורות אופנתיות ויכולת חוש הומור לא מבוטלת שתכבוש אתכם ויגרום לכם להצדיע בסופו מרוב הנאה. העלילה, כרגיל, לא ממש חשובה בסוג הזה של סרטים, אבל שיהיה: נקמה מתוקה בפושע מרושע שתרוקן אותו מכל נכסיו. במיטב המסורת ההוליוודית הסרט מתפרש על שתי יבשות לפחות והוא מצולם בחלקו באירופה ובחלקו השני בארה"ב. בעוד שהפקות ג'ימס בונד המיושנות כל כך בתפיסתן מריצות אותנו על פני כמה יבשות רק מכיוון שגי'מס בונד אוהב אותן בכל מיני צבעים וגוונים ורצוי מכמה יבשות שונות, הפעם יש תחושה שהתכנון המוקדם של הסרט הזה וההתייחסות לכל פרט הצליחו באמת לתעל את זירות ההתחרשות המגוונות שלו אל תוך משהו שבאמת תורם לתחושה שלנוכלים חלקלקים אין מדינה והם יכולים להגיע לכל מקום, בכל שעה ובכל זמן. ונציה על תעלותיה הרטובות מעולם לא נראתה טוב יותר, ומרדפי סירות המרוץ בתוך הסמטאות הרטובות יפתיעו אתכם ביצירתיות שלהם.
סרטי בונד מתעלמים לחלוטין מהעובדה שהתיישנו אל מול החדשנות שמציעים סרטי פעולה חדשים בשטח והעובדה שהם נטולי אלימות עושה אותם משעממים, הרי ש"השוד האיטלקי", נטול אלימות גם הוא, יגרום לכם לחייך הרבה מאד פעמים. לא תרגישו שהחמצתם מאומה מהעובדה שלאף אחד בו לא מתפוצץ הראש.
דמויות משנה בעלות אפיונים קומיים מעוגלים, שניכר שיוצרי הסרט השקיעו בהם הרבה מחשבה, מצליחים לחלץ את הסרט מכל הבעיות הקשורות לרוב בסרטים מהסוג הזה שסובלים משטיחות רבה של הגיבורים. בתוך זמן קצר אתם פשוט אוהבים את כל חבורת השודדים ומאחלים להם רק טוב בחיים ולו רק כי הם פשוט גורמים לכם לחייך כל כמה דקות.
על שודדים אלגנטיים להיות יפים, לבושים טוב ולא רק אמיצים: לחלק הזה דואגים בקלילות, דונלנד סתרלנד הותיק והטוב, ,אדוארד נורטון שאין טיפוס טיפוסי ממנו, מארק וולנברג ["לילות בוגי"] בעל החיוך השרמנטי והכובש ושרליז תירון ["תקנות בית השיכר"] שאין יפה ממנה בכל העיר. המראה המלוטש של הסרט ישאיר לכם טעם טוב. ההפקה מושקעת וללא כל דופי עם תשומת לב לכל פרט ואתם רק תצאו עם חיוך גדול מרוח לכם על הפנים בסיומו של הסרט. לאפסן את הילדים אצל הביביסיטר, להשאיר את הכלב אצל השכנים ולרוץ לראות.
"השוד האיטלקי" גירסת 2003 לסרט המפורסם בכיכובו של מייקל קין מ 1969 הוא ללא ספק ההפתעה הטובה ומחממת הלב בקיץ הכול כך מיוזע הזה. בעונת מלפפונים שיודעת להוציא את המיץ מהכיף ואת הכסף מהכיס על סרטי פעולה שמתחרים אחד בשני בתסריטים גרועים ובכוכבים גדולים שמרווחים שכר שאנחנו לא נרוויח בכל משך חיינו, מגיע לו "הג'וב האיטלקי" ועם הרבה מאד חן וקלאסה ולוקח את כל הקופה.
במרכזו של הסרט, סיפורה של חבורת שודדים עם תספורות אופנתיות ויכולת חוש הומור לא מבוטלת שתכבוש אתכם ויגרום לכם להצדיע בסופו מרוב הנאה. העלילה, כרגיל, לא ממש חשובה בסוג הזה של סרטים, אבל שיהיה: נקמה מתוקה בפושע מרושע שתרוקן אותו מכל נכסיו. במיטב המסורת ההוליוודית הסרט מתפרש על שתי יבשות לפחות והוא מצולם בחלקו באירופה ובחלקו השני בארה"ב. בעוד שהפקות ג'ימס בונד המיושנות כל כך בתפיסתן מריצות אותנו על פני כמה יבשות רק מכיוון שגי'מס בונד אוהב אותן בכל מיני צבעים וגוונים ורצוי מכמה יבשות שונות, הפעם יש תחושה שהתכנון המוקדם של הסרט הזה וההתייחסות לכל פרט הצליחו באמת לתעל את זירות ההתחרשות המגוונות שלו אל תוך משהו שבאמת תורם לתחושה שלנוכלים חלקלקים אין מדינה והם יכולים להגיע לכל מקום, בכל שעה ובכל זמן. ונציה על תעלותיה הרטובות מעולם לא נראתה טוב יותר, ומרדפי סירות המרוץ בתוך הסמטאות הרטובות יפתיעו אתכם ביצירתיות שלהם.
סרטי בונד מתעלמים לחלוטין מהעובדה שהתיישנו אל מול החדשנות שמציעים סרטי פעולה חדשים בשטח והעובדה שהם נטולי אלימות עושה אותם משעממים, הרי ש"השוד האיטלקי", נטול אלימות גם הוא, יגרום לכם לחייך הרבה מאד פעמים. לא תרגישו שהחמצתם מאומה מהעובדה שלאף אחד בו לא מתפוצץ הראש.
דמויות משנה בעלות אפיונים קומיים מעוגלים, שניכר שיוצרי הסרט השקיעו בהם הרבה מחשבה, מצליחים לחלץ את הסרט מכל הבעיות הקשורות לרוב בסרטים מהסוג הזה שסובלים משטיחות רבה של הגיבורים. בתוך זמן קצר אתם פשוט אוהבים את כל חבורת השודדים ומאחלים להם רק טוב בחיים ולו רק כי הם פשוט גורמים לכם לחייך כל כמה דקות.
על שודדים אלגנטיים להיות יפים, לבושים טוב ולא רק אמיצים: לחלק הזה דואגים בקלילות, דונלנד סתרלנד הותיק והטוב, ,אדוארד נורטון שאין טיפוס טיפוסי ממנו, מארק וולנברג ["לילות בוגי"] בעל החיוך השרמנטי והכובש ושרליז תירון ["תקנות בית השיכר"] שאין יפה ממנה בכל העיר. המראה המלוטש של הסרט ישאיר לכם טעם טוב. ההפקה מושקעת וללא כל דופי עם תשומת לב לכל פרט ואתם רק תצאו עם חיוך גדול מרוח לכם על הפנים בסיומו של הסרט. לאפסן את הילדים אצל הביביסיטר, להשאיר את הכלב אצל השכנים ולרוץ לראות.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
