כתר מלאכותי בדרך כלל נבנה במטרה לכסות שן פגומה או חסרה על מנת שכחלק מכלל השניים בפה תעשה פעולת הלעיסה כמו שצריך. רובם של הכתרים בנויים ממתכת עם ציפוי של חרסינה. כיצד עושים זאת?! בשלב הראשון ממלאים את השן הפגומה או מטפלים בה באמצעות סתימה כדי להשקיע בבסיס טוב, קודחים בה חור על מנת להצמיד את הכתר אליה, מטביעים חומר פלסטי על השן על מנת להעתיק את מבנה השן המדוייק לכתר שיבוא. כל רופא שיניים יגיד כמה ההליך מורכב.
מיקומה של השן חשוב במאוד להחלטה באיזו צבע יהיה הכתר על מנת שהכל יראה טבעי, ההחלטה נקבעת בעיקר על פי השיניים הסמוכות אל השן הפגועה. כאשר מגיע הכתר לבקשתינו מן המעבדה נתחיל בהתקנת הכתר, אלא שפעמים על מנת שהמקום והטיפול הראשוני ייקבע בו נוטה רופא השיניים להניח כתר מלאכותי זמני, את הכתר ידביק הרופא בדבק קבוע חזק, למרות שגם אם תביה תזוזה קטנה עדיין הכתר תואם למבנה השן ועומד מעליו כפאזל, אלא שעל מנת להעמיד אותו בדיוק מעליו כדי שישלים אותו רצוי שלא תהיה שום תזוזה.
בסיומה של ההתקנה יבדוק רופא שיניים את נוחות הכתר החדש בשיניו של המטופל כך שהשיגרה היומית בפה לא תרגיש את הכתר החדש, אז בעזרת דיו הוא סוגר את הכתר ומעצב אותו שוב לפי נוחותו של המטופל. התקנת כתר אינה שלב כואב ולא נעים מלבד דקות הקידוח שקודמות לו. לרב בנייתו של כתר נעשית אחרי טיפול שורש רציני, אז השן חייבת לקבל מעין כסה על מנת שהשורש לא יקבל זיהומיות על כן מותקן כתר שישמר את מצב העצב והעצם שעדיין חיים באותו איזור.
כתר שבבסיסו בנוי ממתכת שהיא חומר יקר מאוד מייקרת את הטיפול, על כן במדינות שונות או בתרבויות מגוונות כתרים בנויים מסוגים שונים של מתכות על מנת להתאים את עלות הטיפול למטופל. מדינות בהם נהוג להניח כתר מזהב אינם דווקא מראות מצב כלכלי טוב אלא שבמקום לרכוש מתכת המטופל מביא את המתכת מביתו שלו ומחפציו האישיים. רק על מנת שאת כספינו לא נוציא על כתרים ותוספות מיותרות, חשוב להיות מודע להגיינת הפה ושימור השן, לצחצח שינים באופן סדיר ובתנועות מתמידות, לאכול נכון ולבקר אצל רופא שיניים פעם בשנה לפחות.
