התמודדות עם השלום שבתוכנו 

פרק ד'

בו נבחן את מושג ה'שלום'

במציאות בה אנו חיים אנחנו מייחלים לשלום למשל בינינו לבין מדינות ערב. אנחנו רוצים לחיות בשלום. די לנו עם המלחמות.

מה יכול לעורר בנו המושג מלחמה?

מתח, ריב, אי הסכמה, חיכוך, כעס, שנאה, מדון, יציאה מהשגרה, יציאה מהשקט והנוחות... בקיצור תחושות מטרידות.

מה יכול לעורר בנו המושג שלום?

שקט, נינוחות, שגרה, זרימה, אולי אפילו אהבה..... תחושות מרגיעות.

נתקרב קצת אל עצמנו. נניח אנחנו נמצאים במצב מתח, חיכוך, אי הסכמה עם בן/בת זוגנו. אנחנו רוצים להשיב את השלום על כנו. שנחזור לשגרה, לנוחות, לתחושת האהבה בינינו...

מה בעצם אנחנו רוצים?

שבן/בת זוגנו יסכים איתנו, יקבל מה שאנחנו אומרים/ רוצים, יתחשב בנו, יבין אותנו, ילך איתנו 'יד ביד' (בדרכנו).. בעצם אנחנו רוצים להכניע אותו/ להשתלט עליו. שיוותר לנו ויעשה מה שטוב לנו כאילו טוב גם לו.. שיוותר על רצונו, דעתו וכד' ויתחיל לחשוב כמו שאנחנו חושבים. אם נהיה דומים, נוכל להיות חברים, אוהבים ובשלום.

מה רוצות מדינות כאשר הן מדברות על שלום?

נושא ה'אהבה' אינו רלוונטי ביניהן. כך שאין צורך להוכיח (לרצות, לוותר, לרדת על 4, להשתחוות,..) את אהבתן. אזי מנהלים מו"מ. מי מוותר כמה ואיך. מי מוריד את ידו של מי. מי מצליח לסחוט את האחר. החזק והכוחני מארגן לעצמו עמדת מיקוח עדיפה וכך רווחים טריטוריאליים/ מדיניים/ כלכליים.. וכד'.

האומנם זה שלום???

מהו 'שלום' לדעתנו?

תחושת win win שזה נהנה והאחר אינו חסר. שכל אחד מאיתנו מרגיש שלם עם תוצאות תהליך השלום שאנחנו עושים בינינו.

בואו נחזור לשלם ולחלקיו. להבנה שכדי שתפקוד השלם יהיה יעיל עלינו לשתף פעולה בין כל החלקים, כך שהאחד מזין ותומך באחר. כך שאין תחרות בינינו. כך שהרצון למימוש השלם הוא הנושא ולא כל פרט/ מרכיב/ חלק בו.

תתהו בודאי, אם האחד תומך באחר, משמע 'מסחרה'. עכשיו אני מתחשב בו, אח"כ הוא יתחשב בי. עכשיו אני מוותר לו, אח"כ הוא יוותר לי. עכשיו אני עושה מה שהוא רוצה אח"כ הוא יעשה מה שאני רוצה...

אמרנו שהמחשבה מנהלת את האנרגיה שמוליכה את הדם.. אמיתה סינית עתיקה... המציאות שלנו ניזונה מצורת המחשבה שלנו. כלומר, מה שאנחנו חווים במציאות חיינו מושפע מצורת המחשבה שלנו, אמונות, דעות... אמרנו שבין המחשבה והרגש מערכת יחסים הדדית ועגולה. זה ניזון מזה.

מכאן, אני יכול להתייחס אל השלום כאל ויתור וריצוי (ותעלו מספר שורות למעלה ותמשיכו את הרצף) ואני יכול לבחור בשלום.

כאשר הנושא/ המהות, מערכת היחסים שלי עם בן/בת זוגי היא העניין, מתוך התבוננות במציאות, אני לומד שהתרחשויות ביני לבין בן/בת זוגי אינן מסבות לי נחת רוח. הרגשות המגבילים והמטרידים מציפים אותי. משהו אינו זורם שם בהרמוניה. מכיוון שהנושא (הזוגיות ואולי אפילו האהבה) מאד חשובים לי, החלטתי/ בחרתי למצוא את הדרך הייחודית לשני מרכיבי הזוגיות הייחודית הזו, להשיב את השלום על כנו.

לשם כך אני בוחר ללמוד יחד עם ה'מרכיב' האחר בזוגיות מה יכול להתאים לשנינו. איך שנינו יכולים לשתף פעולה לקראת מצב של win win. איך כל אחד מאיתנו תומך בתהליך הצמיחה של האחר לקראת זוגיות מתאימה.

שוב נחזור על הילד הקטן שלומד ללכת. הידע נמצא בתוכו, מעצם היותו בן אנוש. הוא רק צריך להתנסות וללמוד לממש את הידע. כך גם בגוף הזוגי (הזוגיות, שגם היא גוף/ שלם, המורכב משני מרכיבים). הידע נמצא בתוכנו, אנחנו רק אמורים להתעורר אליו ולממשו.

נחזור אל הגוף העצמי שלנו. הידע נמצא בתוכו (בתוכנו). מעצם בריאתו הגוף/ האדם/ המכלול בריא. כל חלק בשלם יודע את תפקודו ומכיר את תפקוד שאר החלקים. כל פרט במכלול מזין את הפרטים האחרים בשלם. אולי נכון לנו לנהל את נושא הבריאות מתוך תמיכה בבריאות (במקום במחלה). לאפשר לחלקי ה'גוף' לשתף פעולה עם שאר החלקים במכלול (כאשר גם המחשבה והרגש הם חלקים במכלול)...

אז מהו שלום?

הכבוד לשלם ולחלקיו. הכבוד לייחודיותו של כל מרכיב בשלם. הכבוד לעצמתו של השלם, שתמיד גדולה יותר מסכום כל חלקיו. הבחירה מתוך אונים, תחת הכניעה לחוסר האונים. הכבוד להתנסות וללמידה ממנה. גם אם הבחירה הובילה אותנו אל תוצאה שלא ממש הביאה למושלמות. הרי שעצם היותנו בדרך השלום מאפשרת לנו לבחור שוב בנתיב שעשוי להובילנו אל התוצאה השלמה (המיוחלת) מתוך שלום עם התהליך/ הדרך והמטרה.

ושוב נפתח את המעגל אל המעגל הבא. אמרנו גוף עצמי – אנחנו. מתרחב אל גוף זוגי. מתרחב אל גוף משפחתי. מתרחב אל גוף חברתי/ תרבותי/ מדיני..

וכל גוף הוא חלק ומרכיב בגוף אליו מתרחב. כך שכאשר נבחר בשלום בגוף העצמי, יהדהד (יבוא לידי ביטוי) השלום בגוף הזוגי, המשפחתי וכן הלא עד לשום בין מדינות ולשלום בין האנושות לטבע.

בת-אור יסעור כהן

04-6277277