חלומות - דרך מתפצלת במוזיאון 

דרך החלום - מאת רונית נשר
דרך מתפצלת במוזיאון




פרויד, אבי הפסיכואנליזה, כינה את החלום - "דרך המלך אל התת-מודע". אכן, החלום מאפשר לנו הצצה אל עולמנו הפנימי, אל אותם חלקים שביום-יום אנחנו לא כ"כ שמים לב אליהם.

יש גישות רבות ושונות לעבודה עם חלומות:
פרויד, יונג, הגשטלט, הקבלה, השאמאניזם האינדיאני, גישות הוליסטיות ועוד ועוד...
הגישה הרווחת, העממית, היא לנסות לזכור על מה חלמתי, מהו הסימבול, המוטיב העיקרי שהופיע, ודרכו לפרש את החלום.
לדוגמא - נניח שחלמתי על מים. אני אפתח ספר ואברר מה פירוש "מים". אבל - למים יכולים להיות פירושים רבים ושונים - אם פתחתי ספר של קרל יונג, אראה שמים מסמלים רגשות, בדת היהודית מים מסמלים טיהור, אך עבור מישהו שכמעט טבע פעם, המים יסמלו משהו מאיים ומפחיד.

והשאלה היא גם - איזה מים? האם מדובר באגם צלול ושקט, או בים גועש וסוער?

כמו כן חשוב לשים לב לתחושות במהלך החלום. שני אנשים חלמו על נהר גועש, אך האחד מתאר את החלום כחוויה של עוצמה, תחושה של התמודדות וכוח, ואילו השני מתאר הרגשה של אימה, פחד משתק...

לכן, כשעובדים עם חלום צריך לשים לב גם לסימבולים שמופיעים אך גם לתחושה שלי כלפיהם, ולתחושה בסיום החלום. די ברור שלעבוד רק עפ"י הספר זה לא מספיק.

הרי לא ייתכן שאתה, אני, החבר מספרד והדודה מנתניה, שגדלנו בבתים שונים עם חוויות חיים שונות, נחלום אותו חלום - ויהיה לזה אותו פירוש! פירוש הסימבולים חשוב, אך מה שחשוב יותר הוא כיצד משקף החלום את המציאות היום-יומית שלי, ומה אני יכול לעשות עם זה.

לפני מספר ימים סיפרה לי אישה צעירה את החלום הבא: "אני נמצאת במוזיאון ענק. בהתחלה אני מאד מבולבלת ולא מוצאת את דרכי. נראה כאילו החדרים מסודרים במבוך ואין אף אחד מסביב, כך שאין לי את מי לשאול. אני הולכת במסדרון ארוך ובסופו אני נעצרת כי הוא מתפצל לשניים. מימין, המסדרון נעשה רחב, נוח להליכה ומואר אך נראה ריק וחסר ייחוד. משמאל אני רואה רק את תחילת המסדרון, ושמה לב שיש תמונות מעניינות על הקירות וגם חפצי אמנות. אבל אני לא רואה את ההמשך, וגם נראה שהמסדרון מתפתל בצורה מוזרה ומיוחדת. בכל זאת התחלתי לצעוד במסדרון הזה, מאד מסוקרנת מה יהיה בהמשכו. בשלב הזה התעוררתי עם תחושת מועקה, ודאגה לא מוסברת."

ביקשתי מאותה אישה שתתן כותרת לחלום. כלומר, אם היא הייתה צריכה לתאר את החלום בכמה מילים, איך הייתה עושה זאת. היא בחרה לקרוא לחלום: "מחפשת את הדרך". שאלתי אותה על המציאות היום-יומית שלה, ואיפה כיום, היא בתחושה של חיפוש הדרך.

מיד התפשט חיוך רחב על פניה: "אה, אני מתחילה להבין... אני נמצאת כרגע בפרשת דרכים מקצועית. אני מעצבת פנים. בשנים האחרונות עבדתי כשכירה במקום נחמד עם משכורת סבירה. אך התחיל לשעמם לי. מצד אחד זה מקום מסודר ועתידי בטוח בו..."

"קצת כמו המסדרון המואר והרחב, אך המשעמם?" שאלתי.

"כן! בדיוק!" - ענתה והמשיכה - "חשבתי להיות עצמאית. זה מאד מעניין אותי ומאתגר, ליזום פרוייקטים עצמאיים... אבל זה גם מאד מפחיד כי אני לא יודעת אם אצליח ומה יהיה..."

"ובכן", הסברתי לה," בחלומך, כמו במציאות שלך, את נמצאת בבלבול משום שהמקום המוכר והידוע (כמו המסדרון הרחב והמואר) כבר משעמם וריק מתוכן. המסדרון השני, נראה מעניין אך אין את יודעת לאן הוא יוביל אותך. את רק יודעת היכן את מתחילה (בדיוק כמו ההתלבטות האם להיות מעצבת עצמאית). סיומו של החלום מראה לנו על החלטה די ברורה - ללכת אל החדש, המסקרן והלא ידוע, למרות הפחד. התחושה איתה התעוררת מראה לנו שעדיין יש פחדים וחששות."

הצעתי לאותה אישה לנסות ולדמיין את המשך החלום, מה היה קורה לולא התעוררה.

"אני הולכת במסדרון, קצת חשוך.. אני בוחנת בהנאה את יצירות האמנות. להפתעתי ככל שאני מתקדמת אני יכולה לראות יותר בבירור את ההמשך, וגם התחושה כבר הרבה יותר נינוחה."

והרי כך גם בחיינו, לא? ההתחלות קצת מאיימות ולא ברורות, אך אם נמשיך ללכת יחד עם הפחד, יתגלה בפנינו עולם ומלואו.

חלומות נעימים!