2 אוגוסט 2010
תורת הגזע העליון
זוכרים את גרמניה של שנות השלושים? במדינה ההיא צמח גזע עליון לכל פרטיו ודיקדוקיו. נוהיי תאורית הגזע העליון שיוו בנפשם כי "הגזע הארי" הינו עליון על הכל ועל כולם ומכאן שזכאי וראוי הוא לבצע את הפשעים החמורים ביותר כנגד האנושות שנעשו בעולמנו. נזכיר גם כי מערכת המשפט הגרמני התגייסה כולה, בנפש חפצה ובנחישות רבה בהוותה חלק אינטגרלי ממערכת "תורת הגזע" של "הגזע העליון" הארי-נאצי.
אמנם חובה עלינו שלא לערוך השוואה במהותה של האידאולוגיה הנאצית לבין הנעשה בארצנו אך בכל האמור לענין תופעת "הגזע העליון" יש וראוי לערוך השוואה, באשר צימחנו בינינו מורסה מבאישה הניקראת בית המשפט העליון על חברי "הגזע העליון" המאיישים אותו, המהווה חלק ממערכת כוללת יותר של של אליטות, החונטות והגילדות ממערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה במדינת ישראל.
המונוליטיות הגזענית הלבנה, ה"רחבייתית" של בית המשפט העליון מעידה לכאורה כאלף עדים על מגמת "העליונות" הגזענית השיפוטית. אהה, כמעט שכחנו, במוסד הגזעני הזה ישנו שלט מתדלדל, חיית מחמד מזרחית-דתית אחת הניקרא לדגל כל אימת שנידרש כיסוי הערווה הגזענית של משובטי העליון. והחרצופים הללו עוד מעזים לשפוט לחומרה את חרדי עימנואל בעוון גיזענות. הגיזענים הללו שופטים אחרים בעוון גזענות??
.
מחקר מדעי מפורט שנערך על ידי 'תנועת רגבים', זו התנועה לשמירת אדמות הלאום היהודי (הלא"ה), אשר פורסם ממש בימים אלו, הוכיח כי בהתאם למדדים אובייקטיבים לחלוטין, כגון: משך זמן לשמיעת טענות צדדים, הוצעת צווי מניעה, הרכב שופטים לעומתי וכדומה, הרי שבית המשפט העליון נוקט תוך עזות מצח, בנוסך "אני ואפסי עוד", במדיניות "הגזע העליון" הזכור לרע משנות השלושים למאה הקודמת בגירסתו המודרנית הישראלית, הגורסת כי תביעות המגיעות מצד שמאל (חולצות חומות?), של המפה הפוליטית זוכות לממוצע הענות חיובית של כ75% לפי המדדים שפורטו לעיל, בעוד שתביעות המגיעות מצד ימין (היהודים של אז והיום), כמו גם מהצד הדתי של המפה הפוליטית זוכות להענות חיובית של % 0 (לא אין טעות, אפס אחוזים, אפס מיקרים, נדא, מפיש, כלום). שערוריה? לא, חמור מכך, קיעקוע יסודות המדינה הדמוקרטית.
ממצאי מחקר 'תנועת רגבים' מורים על כי תחושות הבטן של ציבורים נירחבים במדינת ישראל באשר לניזקו של בית המשפט העליון היו מבוססות ביותר גם אם לא נישענו בעבר על ממצאים אובייקטיבים-מחקריים.
דו" "תנועת רגבים" מתיחס להתנהלותו של בית המשפט העליון לסוגיות איפה-ואיפה, צדק ופוליטיקה בין השנים 2005-2009 דהיינו, ממש בימינו אלה. התיחסות המחקר אודות הבג"צ לעתירות משני צידי המתרס הפוליטי הינן על בסיס פרמטרים זהים, אובייקטיבים ומדידים. הממצאים מאששים את תחושות הבטן של רבים. הנה תמצית הנתונים: 1) הרכבים בראשות נשיא/את בית המשפט העליון בתלונות עמותות שמאל – 57% , נוכחותו בתלונות עמותות ימין – 0% . 2) הוצאת צווי בינים (לחסימת פעילות מתישבים) בעתירות השמאל – 90% . צווי בינים בעתירות המתישבים – 0% . 3) מספר ממוצע של ימים לתגובה מקדמית בעתירות השמאל – 25 י'. מספר הימים בעתירות המתישבים – 88 י'. 4) הוצאת צו על תנאי (לחסימת המתישבים) בעתירות השמאל 35% . צו על תנאי בעתירות המתישבים – 0% . 5) מספר ימים לדיון ראשון בעתירות השמאל הקיצוני – 177 ימים. מספר ימים לדיון ראשון בעתירות ימין – 389 ימים. 6) מספר ממוצע של דיונים שהתקיימו בעתירות השמאל הקיצוני – 1.9 ימים. דיונים בעתירות הימין – 0.5 ימים. לראות נתונים אלו ולהתפלץ. אלו הם אותם פוסט-שופטים (שהרי אין שופטים בירושלים), המחצרצים בכל הזדמנות את "שילטון החוק" ושילטון הדמוקרטיה". כדי ביזיון וקצף. (הקישור לדו"ח המלא בסוף המאמר). אלו הם נתוני קדם משפט אשר אינם נישענים על שמיעת עדויות דהיינו, רשאים אנו להניח קיום דעות קדומות ואף שוטמות של מרביתו המכרעת של צוות שופטי הבג"ץ, מפאת אג'נדה פוליטית מקובעת, חד צדדית, כנגד מגזרי הימין, הדתיים ומתישבי איו"ש בפרט.
חשוב להוסיף כי מרבית עתירות המתישבים והימין הינן "עתירות ראי" דהיינו, עתירות שהוגשו על ידי המתישבים בדיוק במיקרים דומים עליהם התלוננו עמותות השמאל אך בהיפוכן, כנגד עוולות זהות בדיוק אשר נעשו על ידי פלסתינים כנגד המתישבים. ומכאן כי העוול האפליה וההדרה בולטים וצועקים במשנה תוקף.
מיותר אף להזכיר כי תוצאות השפיטה המוטות באורח חריף, מונוליטי ובילעדי לטובת עמותות השמאל ונגד עמותות הימין הינן תואמות את הממצאים ד'לעיל. בקיצור, הבג"ץ בעט ובועט את הימין מכל המדרגות באורח שיטתי, עיקבי, מפלה ומתנשא.
ולזה המנחם עצמו כי אליו מערכת המשפט לא תגיע ולא תיגע, תרגיעו, תנוח דעתכם, גם תורכם יגיע. היום אלו המתישבים, מחר הוא כל אחד ואחד מאזרחי ישראל. אפילו פושעים חוזרים לסורם, כל שכן "שופטי העליון". מומלץ למעונינים להקיש הערך "ארתור נימלר" במנוע חיפוש, הדברים יתבררו כהרף עין.
משך העשור שחלף מתבכיינים חברי "החונטה העליונה" ומתלוננים מרות על "מסע הדמוניזציה" שמנהל כנגדם הימין הפוליטי (לכאורה). אותו ימין שחדל כמעט לחלוטין לפנות לקבלת צדק מהיכל "הצדק" באשר טען משך שנים לאפליה משפטית עמוקה ומתמשכת כנגד כל נושא ציוני, יהודי ולאומי. רובנו הקשחנו ליבנו, רובנו ברשנו את טיעוני הימין כלא רלוונטים באשר לא קיים היה מדד אובייקטיבי לאשש את טענות אנשיו שהרי רק האל "בוחן כליות ולב" ומכאן הכיצד נדע צפונות לב השופטים "העליונים". לא עוד, העובדות והמספרים בדו"ח 'תנועת רגבים' מכאיבים, מרעימים, מפלצתים ומעוררי פלצות, ממש פחד אלוהים, אך אמיתים וחדים כתער ואל לנו להתעלם מהם, לא עוד.
מסתבר כי תחושות הבטן של הציבור באשר להתנהלותו המפלה, הגיזענית, ו"המשפחית" של "הגזע העליון" יש לה על מה לסמוך, הללו הירוויחו את תעובו של מרבית הציבור בצדק. כן, אותו הצדק שלא טרחו כלל להעניק לקרבנותיהם.
בכל מדינה מתוקנת, והכוונה למדינה מתוקנת ולא רפובליקת בננות משפטית כישראל, הרי, לאור הנתונים המחרידים כפי שפורסמו, היה מתעורר צורך דחוף ומידי לפזר את מושב ליצי הרשע הללו ולהקים מחדש מוסד בית משפט עליון הישראלי מן המסד ועד הטפחות הכפוף למדדים ואיזונים שיקבעו על ידי הריבון במדינת ישראל. הנה, בימים אלו, ימי חגיגות יום הבסטיליה, קיבלנו שיעור בהיסטוריה צרפתית כיצד עלו המוני העם הנידכאים על הבסטיליה שלהם ובעטו במדכאיהם לתוך הגיליוטינות.
אך מעשה שטן, השמים לא נפלו, הסיפין לא רעדו, גליונות העיתונות המגויסת והצגים "האדומים" לא רק שלא היסמיקו, פשוט התעלמו. כולם עד אחד יודעים, כולם עד אחד מתעלמים, בבוטות.
דממה תקשורתית "אתרוגנית", שקט תעשייתי מבורך ירד על מקומותינו. אפילו לא זנב של עיתון או ערוץ שידור ממוסד טרח ללהתיחס לעוולה הברורה, הזועקת הנעשית לאורך זמן, בהחצף פנים ובהתעלמות מכל נוהל וחוק ישראלי ובינלאומי, אשר הינה מהגדולות ביותר שניראו בינינו מאז קום המדינה. זהו מעשה מזעזע סיפי הדמוקרטיה לאשורו
אך אנו, הציבור אל לנו לחשות, מדינות, אימפריות ועמים נפלו לתהומות אפלים אך משום שאנשים טובים ראו עוולות ורשע לנגד עיניהם, התהפכו לצד השני, כיסו עיניהם, אטמו אזניהם וסכרו פיהם. עלינו לעלות על בסטילית בית המשפט העליון, הוא סמל עיוות הדין והמשפט במקומותינו. זו חובתו של כל אזרח וכל הציבור שוחר החופש והדמוקרטיה במדינת ישראל ולהשליך את המדכאים ו"המשפחים" ביננו לגיליוטינות הוירטואליות דהיינו, פחי האשפה בקרנות הרחובות.
כפי שעמי העולם הנאור ניתצו את אידאולוגית הגזע העליון הגרמני וביטויה באירופה, כך עלינו לנתץ את אידאולוגית האליטיזם והגזע העליון הישראלי. הנה כן רבותי, אתם ה"אוניברסלים" מהשמאל הקיצוני הנושאים את שם הליברליזם והדמוקרטיה לשוא כ"קרדום לחפור בו". הנה, שם, תקיפת וכיבוש הבסטיליה הצרפתית בידי ההמון שאין נאור ממנו, היא-הינה האוניברסליות העולמית במיטבה ולא כפי שמנסים חוגי שמאל רדיקלי ואנרכיסטי לפרשם במעוקם. עלינו ללמוד מהנאורים והאוניברסלים לאשורם ד'אז ברחבי העולם.
"העליונים" הללו נושאים על דל שפתותיהם את שם הדמוקרטיה לשוא על כל גיבעה ותחת כל שיח כמוש, מתעתעים במוחותינו באשר לניקיון כפיהם באורח "שטיפת המוח" הקוראנית והוויטנאמית המפורסמת, בעוד שבו בזמן, ממש בעת שנושאים נאומיהם הנימבזים אודות שלטון החוק והדמוקרטיה, מקעקעים הללו כל חלקה טובה משפטית, מטים משפט, מפלים באורח פוליטי וגזעני, בהיותם סמוכים ובטוחים כי אנו, ההמון הניבער, האספסוף הניקלה, מנוע דריסת הרגל בהיכלי ומגדלי השן הבוהקים שלהם, אנו לא נחוש בדבר, אנו ניבלע שיקריהם כאיטריות חמות ונענה אמן.
ובכן רבותי, אפשר ומישהו שכח לספר ל"המשפחים", אך כללי המשחק השתנו (באדיבותו של ספירו אגניו האמריקני), אנו כבר מיודעים, מלאים עד אזנינו בעוולותיכם, אנו עוקבים אחריכם כנשרים אחר טרפם ואנו, הציבור השפוי, הדמוקרטי, תאב הקיום, רודף הצדק, אנו נפילכם, מוקדם מבמאוחר, כך יאה וכך נאה.
כאשר נעלמים הצדק ודרך המשפט, כאשר השופטים "העליונים" אינם חייבים דין וחשבון לאיש ולאלוהים, כאשר ה"עליונים" בוחרים את עצמם כגוף אליטיסטי חונטאי למהדרין, הרי כל שנותר לאזרחים הוא למתוח ביקורת אישית ואף ציבורית. הללו "העליונים" מנצלים, משתמשים בשיח הדמוקרטי על מנת לבצר שילטונם על הדמוקרטיה באורח 'דיקטטורה שיפוטית' (ראה ערך "הכל שפיט") ובכך להלכה ולמעשה מקעקעים את אותה הדמוקרטיה. ניתן להשוותם ל"קניבלים משפטיים" הרותמים את רוממות שילטון החוק להפכה לשילטון השופטים עצמם תוך גזל "חוקי" לכאורה של סמכויות הריבון, הוא העם .
הערה לסדר, בהחלט ניתן לראות בכל הנותן גיבוי לשופטי בית המשפט העליון ול"שלטון החוק" שלהם הפסול מעיקרו (בניגוד ל'שלטון מדינת החוק' כפי שאמור להיות), עוכר ישראל, עם ישראל ומדינת ישראל. באשר כל אותם פושקי השפתים, השרלטנים, הצבועים והתקינים-פוליטית הללו מודעים ויודעים את שמסתתר במרתפיו האפלים של בית המשפט העליון, ובכל זאת מספקים לו גיבוי להמשיך במעלליו.
לכאורה, דומה וקולו של האזרח הבודד אינו נישמע וכך מדוע ירים קולו. לכאורה, כמוהו כטיפת הגשם הבודדה. אך בל נישכח כי טיפות הגשם הרבות יצרות את הנחלים, ואלו יוצרים את הנהרות, והללו יוצרים את הימים, זהו ימה של תקומת ישראל בעת החדשה. ועל כך כבר ניכתב על ידי משוררנו חיים נתמן ביאליק בשירו "מתי מדבר אחרונים" באשר ליציאת עמנו מעבדות לחרות: "קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה, עוד רבה הדרך, עוד רבה המלחמה, רב לכם לנוע, לנוד בערבה, ולפניכם פרושה דרך גדולה, רחבה.....קומו איפה נדים, עיזבו את השממה". והמבין וודאי יבין.
להיות עם חופשי בארצו אין פירושו לחיות אך בגבולות בטוחים. פירושו גם ובעיקר לצאת מהשממה, להיות עם חופשי מעריצות ומכפיה אידאית, מוסרית ורעיונית בארצנו שלנו.
ונזכיר היכן שהכל התחיל, בתורתו ומדריכו של עם ישראל, שנאמר "מה שהיה הוא שיהיה":
א. מזמור לאסף: אלהים נצב בעדת-אל; בקרב אלהים ישפט. ב. עד-מתי תשפטו-עוול; ופני רשעים תשאו-סלה. ג. שפטו-דל ויתום; עני ורש הצדיקו. ד. פלטו-דל ואביון; מיד רשעים הצילו. ה. לא ידעו ולא יבינו – בחשכה יתהלכו; ימוטו, כל-מוסדי ארץ. ו. אני-אמרתי אלהים אתם; ובני עליון כלכם. ז. אכן, כאדם תמותון; וכאחד השרים תפלו. ח. קומה אלהים, שפטה הארץ: כי-אתה תנחל, בכל-הגוים.
תופעת האליטות הישראלית, הלא אלו הן מערכות המשפט, האקדמיה והתקשורת מסכנת את קיומה של מדינת ישראל. זו אינה מנטרה פופוליסטית באשר תופעה זו מפלגת קשות את העם וכושר העמידה הישראלי כנגד אויביו, אשר הינו ניגזרת ישירה מהחוסן הלאומי הנובע מלכידות לאומית. וב"היפכא מסתברא", דווקא מערכות אלו הן שאמורות לשמור וללכד את העם להעצמת חוסנו הלאומי. מכאן, שיש להכיל-עד לחסל תופעה זו והמקום הנאות ביותר להתחיל בכך הינה מערכת המשפט ומוסד "העליון" בראשה, אשר מהווה כעין מעטפת נכלולית מדריכה, מכוונת ומגוננת לכלל האליטות הישראליות. גימוד מערכת המשפט והצבתה במקומה החשוב אך הראוי ביחס לכלל הרשויות, תצמצם את התופעה ואפשר שתחסלה באיבה באשר זו מהווה מטריית הגנה חד אג'נדתית, טוטליטרית, גזענית, החסינה מפני ביקורת ופיקוח ציבורי ומכאן שהינה המקור לרבות מהרע האופף את החברה הישראלית.
ברגיל ביקורת המוטחת במבוקר אמורה להניעו לשנות איפה אי שם מדרכיו במדה וישנו בסיס הגיוני לכך. לא במקרה מערכת המשפט ובפרט מוסד בית המשפט העליון. המושג ישיבה ב"מגדל השן" מתאים לאנשים אלו ככפפה ליד. הללו אטומים ריגשית, איטלגנטית ומשפטית באורח שאינו רציונלי למתרחש סביבם, משוכנעים בעליונותם, בזים ל"רחשי הרקע" אשר הולכים ומתקרבים לרעשי הפיכה שיפוטית בידי העם, כנגד המוסד האטום הזה..
לכן, אין לצפות מאנשי "הגזע העליון" לתקן דרכיהם תוך שיהיו קשובים לביקורת בונה. גם המערכת הפוליטית הישראלית משותקת ואימפוטנטית למול מערכת המשפט, אפשר שמפאת "תיקים באפלה" השמורים בכספות עלומות ליום פקודה במדה והפוליטיקאים לא יצייתו למערכת המשפט. לכן אין מוצא אחר מאשר להרוס ולבנות מחדש, מהמסד ועד הטפחות. זו אמורה להיות "הבסטיליה" שלנו.
הערה: המאמר לעיל נימצא על שולחנו של המחבר מאז כשבועים, בניסיון לתת הזדמנות לכלי תקשורת ממסדי ולו אחד, צדיק אחד בסדום, להתיחס לממצאים. משניכזבה התקווה, פורסם נמאמר.
דו"ח "תנועת רגבים
http://www.aleom.org/pic/File/doch%20hashvahot.PDF
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
