על AIDS 

                                                על   AIDS ,  ן - HIV Aids

                           זו עובדה מדעית שללא HIV  אין איידס

                                       אלא ש...

הכתבה הקצרה שלפניכם עוסקת באופן שבו מתרגם המדע את הממצאים האובייקטיביים האופייניים לנוכחותו של הנגיף HIV בסינרגיה גופנפש.

עד כמה נאמן תרגום זה לעקרונות המדעיים?
מה ההשלכות שלו?
האם יקדם אימוץ של אינטרפרטאציה שונה את המחקר בנושא, ו/או יסייע בהקניית מיומנויות טיפול חדשות באנשים חולים?
האם אימוץ אינטרפרטאציה שונה יכול להביא לפענוח של התופעה Aids ומכך להגדיר שיטהות לריפוי מלא, ואולי גם לתרום להבנה של מהותם האמיתית של ווירוסים בכלל?

מדע מוגדר "כשיטה לאיסוף ידע אודות המתרחש בעולם באמצעות תצפית, ניסוי והסקה שיטתיים, כמו גם המחקר לפתוח הידע שנאסף".

האם נאמן המדע של ימינו להגדרה זו במחקר מחלת האיידס ובהתייחסות לסינרגיה גופנפש בתופעה?

עבודה מדעית מתחילה באיסוף נתונים. כבר כאן ישנה בעיה אמיתית.
התפיסות והאמונות האישיות של החוקר מנווטות את תהליך האיסוף ומסננות את הנתונים.

כמדע מדויק, על מנת לקבוע שנגיף מסוים הוא "הגורם הבלעדי" אשר גורם להיווצרותה של תופעה בריאותית מסוימת, יש לשלול ראשית את האפשרות שאותה התופעה/מחלה אינה תוצר של משתנה מתערב נוסף שלא נלקח בחשבון.
המדע מחויב להניח שגורמים כאלה אכן יכולים להתקיים, עליו לחפש אותם, לחקור אותם ולבדוק את מידת השפעתם על הנגיף.

ובמקום הזה המדע עוצר.

מדע הרפואה נושא עימו "כשל תפיסתי נרכש" (ראה מאמר נפרד) אשר כופה עליו לא להעמיד את הנחת העבודה הגורפת; "נגיף לבדו פועל כמחולל מחלה", מול האפשרות שייתכן גורם אחר שאינו נלקח בחשבון, כגון השפעה חשיבתית, מערכת האמונות של האדם, המבנה הרגשי שלו, ו/או כל גורם שעלול להשתתף סינרגטית במערכת הגופנפש.

כאשר "נגיף לבדו פועל כמחולל מחלה", החינוך המדעי מכתיב באופן אוטומטי לחסל את הנגיף בהנחה שכך תחוסל התופעה.
במידה ואין זה אפשרי לחסל את הנגיף, מומלץ לעצור אותו, ואם לא ניתן לעצור אותו, רצוי לכל הפחות לעכב אותו.

הפעולה בהתאם להליכים אלה מכניסה גם את התופעה הבריאותית הזו למתכונת הכרונית הרגילה שלה, ומאשרת פעם נוספת את התפיסה שמכתיב הכשל התפיסתי: "האדם אינו קשור כלל ביצירת התופעות המתחוללות בסינרגית הגופנפש שלו, כי אפריורי הנגיף לבדו הוא הגורם".

                                           ...

העובדה המדעית הבסיסית בהבנה של תהליכים שבם מעורבים ווירוסים הנה ש ... למדע אין שמץ של מושג מה המקור ואו איך הם נוצרו.

זו עובדה מדעית.

גם לדעת באופן ממוקד שאינך יודע משהו זה נתון מדעי חשוב.
וזה לא עוד סתם נתון מדעי.
זה "הנתון", זה הבסיס.

עד כאן זה בסדר גמור.
המדע אומר - "אני לא יודע מה המקור ואו מה הדרךים בם נוצרו הווירוסים".   אלא שהבעיה אינה נמצאת באי הידיעה.
הבעיה היא בכך שהמדע מתעלם מאי הידיעה העקרונית הזו.
אולי זה נראה לכם פרט שאפשר לדלג עליו ולהמשיך, אבל מסתבר שאי אפשר לדלג עליו.

הסיבה הנה שלמדע אין את תעודת "הזהות" של ווירוסים.

הגדרת הזהות של חי כלשהו היא נקודת ההתייחסות מתוכה אתה עושה את האינטרפרטאציה לממצאים האובייקטיביים שלך לגביו.

למרות היעדר הידיעה מה הזהות שלהם, למרות הידיעה שהם הנפרדים והנבדלים באופן קיצוני מכל החי המוכר, עדיין המדע מייחס להם "שאיפה להתרבות" כמו כל חי אחר.

ולא שאין לו למדע ברירה – יש לו ברירה לנהוג אחרת.
הכשל התפיסתי שמנהל אותו, מפריע לו לבחור בדרך הברור המדעית שיכולה להביא אותו להבנה ברורה מה הם ווירוסים באמת, תפקידם בעולם החי, ואולי עד לדרך ההיווצרות שלהם בפלנטה, והמקור שלהם בכלל.

תוך כדי שהוא מתעלם מהיעדר הגדרה מדעית ל"זהות" של ווירוסים, למדע לא נותר אלא לקבץ את הנתונים האובייקטיביים שאסף ולפרש אותם על בסיס תפיסותאמונות התשתית שהוא מורגל בם - כמו "שואף להתרבות".

לכן בכל מה שקשור גם ב- Aids, התפתחותו של המדע לא הגיעה עדיין לשלב ה -"פענוח" אלא נמצאת בשלב ה-"פירוש" של הנתונים שהוא אוסף.
זהו תהליך סובייקטיבי תלוי תפיסות שהן לאו דווקא אמת מדעית מוכחת.

פענוח זה משהו אחר לגמרי.
פענוח הוא תהליך אובייקטיבי.
פענוח לא מקצה אפריורי נתונים שבהתבוננות ראשונית ברור לגמרי שהם שייכים לסביבת הפענוח.
להיפך, בתהליך פענוח אתה מוכן בכל רגע נתון להכניס למשוואה כל נתון שנראה שביכולתו לסייע לפענוח.

פרוש הוא תהליך הסבר שכפוף לאמונות ותפיסות שבינן לבין מדע אין בהכרח קשר.

פענוח זה מה שמדע אמיתי רוצה לעשות, תכליתו להוביל למקור היוצר של תופעה כלשהיא. 

הכשל התפיסתי כופה על המדע להקצות אפריורי אל מחוץ למשוואת הפענוח נתונים שבראייה ראשונית נמצאים בעמדה בולטת מאוד בסביבת הפענוח, ולכן הם בהחלט מועמדים ראויים ביותר לשיתוף בתהליך הפענוח.

זו הסיבה שמדע הרפואה במה שקשור במחלות מסיים בדרך כלל את תהליכי הפירוש שלו, בתופעות כרוניות תלויות קונסטרוקציה מייצבת של תרופות.

כאשר חוברים ביחד חוסר התשתית המדעית לגבי המקור ואו דרך ההיווצרות של ווירוסים, עם אמונת התשתית של המדע לגבי יצורים חיים לפיה "כל דבר חי בטבע שואף להתרבות", ווירוסים הם "משהו חי" - אז כמובן שגם הם "שואפים להתרבות"- למרות היותם באופן קיצוני שונים מכל החי המוכר האחר.

מעכשיו "השאיפה הטבעית להתרבות של הווירוס" הנה בסיס הפרוש של הממצאים האובייקטיביים.
מכאן הדרך קצרה לפרש ולהגדיר באופן בלתי מתפשר מה זה ווירוס ומה הוא עושה.

סיכום ביניים קצר:
"אני לא יודע מה זה ווירוס אבל אני קובע באופן חד משמעי שהוא שואף להתרבות".

כאשר מוקרנים הממצאים האובייקטיביים שהמדע מזהה דרך עדשת הרצף:

"ווירוס + שואף להתרבות + טפיל + מחולל מחלה + דפוס סימפטומים הנוצר רק בנוכחותו של השואף להתרבות / הטפיל מחולל המחלה", התוצאה המוסרטת הינה ספציפית ביותר:

"בסרט המדעי" הזה השחקן הראשי הוא נגיף שמנווט את עצמו ביוזמתו לעבר תא מסוים ומחדיר את הקוד הגנטי שלו אל תוך התא שבו קוד זה יודע להשתיל את עצמו ב- DNA של התא הזה ולהפוך חלק ממנו.

משלב זה רואים שהקוד הגנטי המושתל "לא סופר" את ה-DNA של התא, והוא מוציא פקודות שכפול של עצמו.
כלומר מעכשיו אנחנו רואים איך בתוך התא נוצרים וירוסים שהם העתק (לפעמים עם שינוי - מה שנקרא "מוטאציה") של הווירוס המקורי עצמו, תוך כדי שהם מכלים את חומריו של התא לצורך בניית עצמם.

סיום התהליך הוא כאשר הווירוסים החדשים פורצים את קרום התא. כתוצאה מכך התא הושמד באופן סופי ובמקום ווירוס אחד יש עכשיו המון ווירוסים חדשים (כמעט) זהים לווירוס המקורי.

לפי הסרט המדעי הזה, הנגיף הטפיל מגשים את "שאיפתו להתרבות", מה שנעשה על חשבון חיי התא וגורם להיחלשות מערכת החיסון.
כתוצאה מהיחלשותה של המערכת החיסונית פורצות תופעות פיזיות שונות המכונות "המחלה".

הכשל התפיסתי הנרכש חוסם בפני המדע את עצם היכולת לכתוב תסריט מדעי אחר לגמרי.

כדי לכתוב תסריט אחר, על המדע לעשות את המעשה הבא:

להניח בצד את תשתית האינטרפרטאציה שלו: "שואף להתרבות", ולעשות את הדבר המדעי המתבקש, כלומר לשאול את השאלה הבאה:

אולי "הווירוס בכלל לא שואף להתרבות"?

אולי דווקא כי אנחנו רואים שהוא מין חי השונה באופן מוחלט מכל סוגי החיים האחרים המוכרים, ודווקא כי אין לנו שמץ של מושג מה "הזהות" שלו (איננו יודעים לומר מימה הוא) אולי דווקא היוצא דופן באופן קיצוני כל כך בכלל "לא שואף להתרבות"?

אולי מכל החי הקיים דווקא הוא בכלל " לא שואף לכלום"?

אולי בדיוק להיפך – לא "שואף" אלא "כלי שרות"?

אולי על סמך מה שאנחנו כן יודעים עליו, הוא מין "חבילת תקשורת ואינפורמציה, שהיא סוג של תוכנה בעלת תוכן מאוד ספציפי שיש לו ייעוד מסוים בעולם החי שאיננו מבינים את מהותו"?

ואם הוא מין תוכנה כזו - האם יתכן שטבעו של HIV אינו ליזום חדירה אל תוך התא מתוך אינטרס להתרבות בתוכו, אלא הוא תוכנה הכרחית, "מנווטת / מוחדרת" אל תוך התא על ידי גורם אחר בתוך הסינרגיה גופנפש?
כלומר האם קיים משתנה מתערב כלשהו שבלעדיו המחלה לא הייתה מתפרצת - חרף נוכחותה של תוכנת הווירוס במכלול הגופנפש?

המדע לא מיצר את השאלה הזו.

בשל "הכשל התפיסתי" אותו תיארתי, גם במקרה של מחלת האיידס המורכבת, הופך המדע את האדם באופן האוטומאטי המקובל "למריונטה של הנגיף".
בכך שהוא שולל מהאדם את האמירה האישית באשר ליכולתו להשפיע באופן משמעותי על מה שמתחולל בתוככי סינרגיית הגופנפש שלו.

מכאן שמדע הרפואה אינו מתנהל כלל כמדע, אלא כ"מערכת אמונה".

בהקשר הזה מדע הרפואה הוא בית גידול תפיסתי שאינו יודע כיצד להתמודד עם הגורם שיכול לאין את הכשל התפיסתי שהוא נושא, ואשר בעצם קיומו של הכשל התפיסתי תלוי עצם קיומו של המדע כפי שהוא, בזמן שלו היה בוחן את התופעה מכיוון חדש אחר, היה נוהג כמדע אמיתי- בהתאם להגדרתו המדעית של "מדע".

פענוח אמיתי מתאפשר רק כאשר מחזירים למשוואה את מי שהכשל התפיסתי חוסם את השתתפותו בתהליך. 

                                                                   ...

                            "כי היא הנפש, היוצרת את גופה" - הרמב"ם.

לאיזון בין גוף - לנפש בחייו של אדם, השפעה מכרעת על מצבו הבריאותי.
בספרו, "אהבה רפואה ו- ניסים", רב מכר עולמי שהוא אוצר מדעי אמיתי של רפואת גופנפש, כותב ד"ר ברני סיגל - מנתח סרטן, כללי, וילדים ידוע, עד כמה המחקרים של העשורים האחרונים מראים באופן ברור כי הנפש היא הגורם הבכיר ביצירת הסימפטומים והסימנים השונים בגוף כהודעות ההתראה שלה.

תפקידם הטבעי של הסימפטומיםסימנים הוא לספר לנו שיש משהו לא מאוזן במערכת הגופנפש.
את ההיגיון הטבעי הזה אנחנו יכולים להחיל גם על התנהלותו של הווירוס HIV במערכת הגופנפש.
בתנאי שנסכים שהווירוס אינו "הגורם" אלא כלי שרת ליצירת הסימפטומים.

לפי ההיגיון הזה אנחנו רואים ב- HIV חבילת אינפורמציה ספציפית - סוג של תוכנה הכרחית ליצירה של סימפטום ספציפי, המנווטת על ידי "גורם ספציפי לא מאוזן בנפש" אל תוככי תא מסוים של המערכת החיסונית, כדי ל-סייע להנחית (להחליש) בעזרת התוכן המיוחד שלה את המערכת החיסונית, כדי ש-תיווצר הודעת ההתראה שתפקידה להוביל אותנו אל המקור הנפשי היוצר שלה - כדי ש-נוכל לרפא את המקור הנפשי הלא מאוזן. ואז, באופן טבעי למצב כזה, משנעשה האיזון הרצוי בנפש הרי שאין צורך בווירוס.
הווירוס כתוכנה תומכת ליצירת הסימפטום המתריע סיים את תפקידו.
זה המצב שבו נאמר שהאדם בריא, הוא החלים לגמרי מאיידס.

אנחנו יכולים להסתפק בשמחה רבה בתוצאה הזו, שהיא למעשה ריפוי שלם.
לשיטתנו עכשיו האדם בריא.

אלא שכאן יכול להיות שיש לנו מתנה בלתי צפויה בקשר להבנת המהות הזו שנקראת ווירוסים בכלל, ובפרט הווירוס HIV ששייך למשפחה מאוד מיוחדת של ווירוסים.

כאשר אנחנו ממשיכים בתפיסה החדשה לפיה הווירוס מנווט על ידי הנפש, אנחנו רוצים לשאול מה הייתה התנהלותו של הווירוס בשלב הביניים שבין היותו תוכנת תמיכה הכרחית ליצירת הסימפטומים המתראים, לבין הרגע שבו הנפש התאזנה ואין צורך יותר בסימפטומים הפיזיים המתראים על חוסר באיזון שלה?
מה קורה עם התוכנה הזו?
האם אופיו של הווירוס של שלב יצירת הודעות ההתראה ואופיו של הווירוס של שלב ההבראה הוא אותו אופי?
האם יכול להיות שאותה תוכנה של הווירוס - אשר תפקידה הראשוני הוא לספק את התמיכה ההכרחית ליצירת הסימפטומים המתריאים, מצויידת בכל רגע נתון גם ביכולת "התהפכות" לכיוון של תמיכה בהבראה, תמיכה בתהליך האיזון עצמו?
ומשסיימה את כל תפקידיה והאדם הבריא – מה קורה איתה?  

      הטבע אינו בזבזן, בזבוז היא תכונה שמורה בטבע רק לבני האדם.

לשיטתנו האדם עבר ממצב "לא בריא" למצב "בריא" דרך תהליך בהחלט טראומטי ובסיועה של תוכנה מופלאה כמו HIV, זו תוכנה יקרת ערך, מעתה והלאה מה תרומתה של התוכנה HIV לאדם הזה? הלא זה ברור שהוא עכשיו "בן אדם אחר", האם התוכנה ששרתה אותו בתהליך האיזון שלו מיותרת,  או שעדיין יש לה תפקיד נוסף בסינרגיית הגופנפש שלו?

במשוואת הפענוח החדשה מדובר ב-:

1. הפרת איזון בתוך הנפש, דינאמיקה נפשית לא מאוזנת מבקשת להחצין את קיומה על ידי סימפטומים ייחודיים.
2. ההחצנה הזו אפשרית רק בנוכחותה של חבילת התקשורת והאינפורמציה הספציפית  – HIV .
3. האינטרפרטאציה של הנתונים האובייקטיבים נעשית לפי עיקרון בסיסי של הטבע – "שאיפה לאיזון", ולא על פי ההנחה המדעית המוסטת על ידי הכשל התפיסתי הנרכש - "השאיפה להתרבות".

במשוואת הפענוח החדשה, הרצפטור CD4 (שער הכניסה לתא) נמצא במשבצת: "גורם שרק בנוכחותו התופעה יכולה להיווצר".
הוא מוגדר:
"מערכת עיגון של התוכנה HIV אשר בנויה בהתאמה לתכניו של הווירוס, כפופה ישירות ורגישה לאותות ביולוגיים ספציפיים של איזון או חוסר איזון המגיעים מספקטרום מוגדר של דינאמיקות נפשיות לא מאוזנות - ספציפיות, במערכת הנפש של סינרגיית הגופנפש"

במשבצת מקבילה משובץ HIV , גם הוא במעמד של "גורם שרק בנוכחותו התופעה יכולה להיווצר ". הוא מוגדר:
"חבילת תקשורת ואינפורמציה – תוכנה, מוגדרת מטרה, מונחית עיתוי, מקודדת ביכולת תגובה אפקטיבית להפרת איזון ספציפית, בנויה בהתאמה ובעלת יכולות עגינה ופריקה רלוונטיות באופן משמעותי רק מול הרצפטור CD4".
במשבצת "הגורם הנהנה", בעל הבכורה ביצירת דפוס הסימפטומים המתריע - Aids או ייתורו, מוצבת הנפש מהסינרגיה גופנפש, אשר ידועה כבר כמחוללת בכירה בתופעות בריאותיות משמעותיות ביותר.

ומכאן השאלה החשובה ביותר לגבי Aids :

לשיטתנו, האם בדפוס סימפטומים שהוא שלושה גלי התראה "מן הקל אל הכבד" ו"מן הקולקטיבי אל האינדיבידואלי" שדינאמיקה נפשית לא מאוזנת מנווטת את התנהלותו, מקופלת גם התראה קולקטיבית ממוקדת על מקור מנטאלי קולקטיבי לא מאוזן שה"באג" הנפשי האישי הוא האינטרפרטאציה שלו?

התשובה לדעתי היא שכן.
יש מכנה פסיכולוגי קולקטיבי משותף לאיידס, הוא מקבל אינטרפרטאציה שונה אצל כל אחד מבני האדם בקולקטיב האנושי, בהתאם לאישיותו הייחודית, ורק מולו יש משמעות לתוכנה HIV.
המשמעות המעשית היא שסינרגיה טיפולית אחראית יכולה לחזק באופן משמעותי את המערכת החיסונית ולהגיע גם עד לריפוי מלא.

מרכיבי הסינרגיה:

1. הטיפול התרופתי הקיים - קונסטרוקציית היציבות.

2. טיפול פסיכולוגי, ממוקד על הדינאמיקה הנפשית המעגנת והמנווטת את התנהלות הווירוס.
3. משטר תזונה אישי בעל משמעות פסיכופיזיולוגי.

4. טיפול אנרגטי לתיקוף ועיגון התהליך.

5. הטיפול הוא סינרגיה - כל מרכיבי הטיפול נוכחים ביחד בתהליך.

6. מחויבות המטפלים לתהליך.

7. המחויבות של המטופל לתהליך.

זה המטופל שירפא את עצמו בסיוענו, לא אנחנו נרפא אותו בסיועו.
הטיפול יכול להיות אינדיבידואלי ואו קבוצתי.

זהו תהליך טיפולי שיש לבצעו באחריות רבה על ידי מטפלים מקצועיים:

רופאה MD מומחה לאיידס, פסיכולוגית, דיאטןית קליני, ומי שיש לו יכולת טיפול אנרגטי מוגדר מטרה.

מטרת כתיבה זו היא ליצור מודעות, וגם להוביל ליצירת קבוצהות פיילוט לטיפול על פי התפיסה.

באוכלוסיות כמו באפריקה דרך הריפוי המוצעת שונה מזו של מי שהמנטאליות המערבית היא בית הגידול שלו, היא תתבסס על ריטואלים.

  
לסימפטומים של AIDS - גוגל -" sympthoms of AIDS"
HIV/AIDS: Symptoms - MayoClinic.com 
                                     

                                          ***

נמצא באתר – www.alapina.com